בלאד : השקרים של לוס פרק 28
"לוסי." דלתותיו של הארמון של בלאד נפתחו לרווחה.
"בלאד, אנחנו צריכים לדבר." כול הדרך לארמון של בלאד מהארמון של בלאדליינס ירד גשם חזק, ממש מבול שגרם לי להיות רטובה עד שד עצמותיי. יכולתי לסחוט לי כוס מים מלאה מהמים שבשיער שלי, לא לדבר על הדלי המלא שיתמלא אם אני התחיל לסחוט את הבגדים שלי.
קפאתי, הבגדים שלבשתי היו קצרים, במיוחד חולצת הבטן והשורט השחורים שלבשתי, יכולתי להפוך לשלגון עם הבגדים שלבשתי. בלאד שישב בכניסה לארמון שלו איפה שהוא בנה את הבר לצד המדרגות הרחבות שפונות לקומה השנייה, הברמן שעבד שם בכול יום בדיוק מילה לו כוס של דאבל שוט מלאה בוודקה, הסטיגמה שוודקה לא משפיעה על ערפדים היא נכונה. המשקה היחיד שהם יכולים להשתכר הוא דם, ולא דם רגיל אלא דם מסוג O.
"מה קרה? אני מקבל ממך הרבה אנרגיות שליליות." הוא אמר, וזה נכון. הייתי מלאת עצבים בכול הגוף, אם הייתי יכולה להתפוצץ עוד הייתי מתפוצצת בבלאדליינס. מה שאלי עשה שם בשלי לגרום לי לקנא גם לי להתעצבן, כול הרעיון הזה ששמרו ממני סודות גרם לי לרתוח. נכון אולי בלאד לא באמת חטף את רוזלין ורקס והוא לא קשור לחטיפה הזאת אבל אני מבינה שהשקרים שלי והעזרה שלי לג'ון למצוא את רקס וכול הבגידה שלי בבלאד הרבה יותר גדולים ממה שחשבתי.
"סיימתי לשקר לך, אתה צריך לדעת את האמת כאן ועכשיו!" טרקתי את הדלתות מאחורי והתקדמתי אליו בצעדים מאיימים, פרצופו של בלאד היה מבולבל והוא הרים את גבותיו בתהייה.
הוא לקח לגימה שוט מהוודקה שלו והדליק סיגריה, מתכונן לאמת שלי שעומדת לו להפסיק לסמוך עלי. אבל אני מאמינה שהוא צריך לדעת אותה, גם אם הוא ירגיש שאני תקעתי לו סכין בגב במשך שלוש שנים.
"אני עובדת בלוטוס הלבן כבר שלוש שנים, אצל אח שלך ג'ון," בלאד שלא היה מוכן לקבל את האמת הזו בדיוק התחיל להיחנק מהסגריה " הייתה לי משימה למצוא את רקס, אח שלכם ועכשיו מצאתי אותו. והסיפור מאחורי החטיפה הרבה יותר גדול ממה שאתה חושב." זרקתי לו את כול האמת בבת אחד, בלאד שלקח לו מספר רגעים בשביל לעכל הכול לקח עוד שוט מהכוס וניפץ אותה בעזרת כף ידו, הכעס שלו התחיל לבעבע בכול גופו ודם זלג מכף ידו, מיהרתי להתיישב מולו.
"הוא יודע שאני לא מתערב לו בעבודה ואני לא עושה שום דבר שיפריע לו, הזהרתי אותו ששנאת חיי שמישהו נוגע בילדה שלי!" הוא צרח בחוזקה והעיף את כול הבקבוקים שהיו על הבר, חלקי זכוכית עפו מעלי והתנפצו סביבי, הפסקתי לנשום לרגע כשראיתי איך חתיכת זכוכית עוברת מול עיניי בהילוך איטי.
"בלאד," תפסתי את ידו בשביל להביט בפצעיו, למזלי הרב שהוא ערפד והפצעים התחילו להיעלם עם כול מצמוץ שלי. חשבתי שהוא יכעס עלי אבל הוא יותר כועס על ג'ון, אני לא יודעת אם אני צריכה לשמוח שהוא לא שונא אותי או להרגיש אשמה בגלל שהוא כועס על אח שלו.
"אף אחד, אבל אף אחד לא נוגע בילדה שלי!" עיניו התחילו לזהור בצבע זהוב, ברקים התחילו להשמיע קול מעל ביתו, לא ידעתי בדיוק מה לעשות כי הוא היה יותר מעוצבן ממה שחשבתי. החזקתי בכתפיו וניסיתי לצעוק את שמו מבעד לחומת הכעס שהוא בנה סביבו.
"אני בסדר, אני בסדר." הוא חזר להתיישב על הכיסא ועיניו חזרו לצבען המקורי הכחול, הברמן שלא היה מפוחד ורגיל למקרים כאלה הוציא כוס של בירה ואחל למלא אותה בקוקטייל שבלאד הכי אוהב 'בלאדי מרי', אני לא יודעת למה אבל מיץ עגבניות תמיד היה מרגיע אותו.
"אני מצטערת שבגדתי בך, הכול התחיל בכך שחשבתי שאתה היית זה שחטף את רוזלין ורקס ובגלל זה פעלתי נגדך. לא ג'ון הוביל אותי למחשבה הזאת, הייתה לי הרגשה שאתה מסתיר ממני משהו במשך שלוש השנים שחיפשתי קצה חוט אבל הבנתי שהדברים שהסתרתי ממני היו העבדות שלך, של הלוטוס השחור." השפלתי את מבטי לרצפה ולא רציתי להרים ולהביט בעיניו של בלאד שהרגיש כנראה נבגד, אבל לא, הוא שלח את זרועותיו ועטף אותם סביבי. הרגשתי איך גופי נמשך אל גופו ואני מרימה את זרועותי בשביל להחזיר לו חיבוק, לא רציתי לבכות אבל דמעות שמחה עמדו על סף העין. הייתי שמחה שהוא לא שונא אותי, אני שמחה שהוא גם לא ישנא אותי.
"זה בסדר ילדונת, אני לעולם לא ישנא אותך גם אם תבגדי בי. אבל אני מרגיש נבגד, חשבת שאני חטפתי את אח שלי, את שנאת אותי במשך תקופה גדולה ואני לא שמח על כך. אני עצוב שלא סמכת עלי ובגלל זה אני לא יוכל לסמוך עליך יותר." לא היה לי מה לומר על כך, פשוט הרמתי את עיניי והנהנתי.
"אתה מגרש אותי מהארמון?" שאלתי ובלעתי את רוקי.
בלאד הניד את ראשו "לעולם." נשמתי לרווחה כי שקר אחד הפחתי מהערמה שלי, אולי נשארו עוד עשרות או מאות שקרים אבל לומר את האמת פעם אחת זה מרגיש כול כך נכון, כול כך מעיר עיניים. אני מרגישה נכון עם עצמי פעם אחת בזמן האחרון, להיות כנה עם הבן אדם הכי חשוב לי בחיים, להיות כנה עם המשפחה שלי הוא משהו גדול.
"רק שתדע, קראתי לג'ון לכאן כי אני צריכה לדבר עם שניכם. אז בבקשה, אל תתעצבן עליו." ביקשתי ובלאד הנהן.
טקטוק בדלתות של הארמון גרם לי להסתובב עם הכיסא שלי לכיוון הדלתות, בלאד שלח את זרועו לכיוון הדלתות והן החלו להיפתח. ג'ון עמד על המדרגות עם החליפה הלבנה שלו והמעיל הלבן שמונח על כתפיו, הוא נראה בדיוק כמו בלאד עם השיער החום הקצר שלו והעיניים הכחולות, הדבר היחיד שהבדיל בניהם היה שלבלאד היו זיפים ושפם זעיר ולג'ון היו פנים חלקות .
ג'ון שחייך כראה את בלאד לא הופתע מהפנים הכועסים שלו, הדלתות נסגרו מאחורי ג'ון בחבטה ואני סגרתי את עיניי מרוב ההד שבקע מהסגריה וגרם לי לקפוץ קצת במקומי. הם היו רחוקים אחד מהשני אבל היה אפשר להרגיש שהם מדברים אחד עם השני דרך מבטים, הם הרי תאומים אז כמובן שיהיה להם קשר שאף אחד לא יכול לראות.
"בלאד." אמר ג'ון.
"ג'ונתן." אמר בלאד, אני שלא הכרתי את שמו המלא של ג'ון הבטתי בו והתחלתי לחשוב על השם המלא שלו. הוא באמת מתאים לו כי לפעמים כשאף אחד חוץ ממני לא רואה יש לו נצוץ ילדותי בעיניים.
"מזמן לא התראינו." זה היה תורו של ג'ון לדבר והוא עצר את קו המחשבה שלי.
"עברו שנים אח." בלאד ענה לו.
"שמעת? הילדונת הזאת מצאה את רקס, אח שלנו חי." או, או, בלאד לא אהב שמישהו חוץ ממנו קורא לי ילדונת או הילדה הזאת כי אני הייתי כמו בת בשבילו והוא תמיד קרא לי ילדונת או הילדה שלי. הלב שלי תמיד פעם כשהוא התייחס אלי כמו אל ביתו, אולי לא הייתי קוראת לו בלאד אבל אני מוכנה להודות שהוא כמו אבא בשבילי, ולא משנה מה יקרה הוא תמיד יהיה אבא שלי כי בשבילי כמו בשביל אלי אני נולדתי בגיל ארבע עשרה כשהתחלתי את החיים שלי מחדש, כמו אלי שהתחיל את החיים שלו בגיל שש עשרה.
"קודם כול אח, זאת הילדונת שלי אז תקרא לה בבקשה בשם שלה." גיחך בלאד בגרונו.
"אל תקנא בלאד, בכול זאת אנחנו משפחה אחת גדולה." מהדיבור של ג'ון יכולתי להבין שהוא האח הגדול, אולי הוא נולד כמה דקות לפני בלאד אבל בכול זאת יכולתי לראות את ההבדל בין ההתנהגויות שלהם. אבל מה שגרם לחייך ולהרגיש שהם יחד בזה , זה שהם אוהבים אותי, מה שלא הרגשתי במשך שנים.
"היא הילדה שלי." אמר בלאד חד וחלק, ג'ון גלגל את עיניו והתחיל להתקדם לכיווננו. הוא התיישב על כיסא מאחורי ושמתי לב שבלאד מתחיל להתעצבן אז הבנתי שהגיע הזמן שלי לדבר.
" אז ככה, בזמן האחרון הסתובבו שמועות על סחר כוחות בעיר העתיקה. אחרי שחקרתי קצת הגיע לסוחר, זה וולדאק." הסתכלתי על בלאד, הפעם הוא היה מופתע. עיניו נפערו וגבותיו עלו למעלה בפליאה.
"הוא סיפר לי כי הבוס מכיר אותי ויודע שאני גרה אצל בלאד אז הבנתי שהוא גר פה בעבר, כי האנשים היחידים שיודעים שגרתי כאן היו אלו שגרם פה גם. עליתי על המשאית בשביל להגיע אל המקום שממנו הם לוקחים את הכוחות והגעתי למפעל באזור התעשייה מחוץ לבלאדליינס.
ברגע שהכרתי את המפעל הזה כול העולם שלי השתנה, תבינו שהבוס של המפעל חוטף משפחות אצולה בשביל לגנוב מהם את הכוחות בעזרת מכונה מסוימת, עכשיו אני לא יכולה לנתק את המכונות כי הם ימותו, צריך לעשות את זה בדרך מסוימת." אמרתי והסתכלתי על שניהם שלא בדיוק הבינו למה אני מספרת להם את זה ולמה הם קשורים, ברגע שבלאד יגלה שזה קשור בי ובכך שרוצים לחטוף אותי הוא ישתגע.
"הם לא חטפו את רוזלין ורקס סתם, בהתחלה חשבתי שהם חטפו אותם בגלל שרקס הוא ממשפחת הלוטוסים ובגלל שיש לו את כוחות הברק אבל אחרי זה יתגלה שהבוס שלהם חטף אותם בשביל שהם יספרו לו על המחקר שלהם על משפחת הדם, רוזלין מאמינה שאני היא נסיכת הדם. הבוס של המפעל רוצה את הכוח שלי."
"אני לא יודע מי הבוס הזה אבל אם הוא רק יעז להתקרב אליך אני יוציא לו את העיניים דרך האף." אמר בלאד ודפק את כף ידו בשולחן הבר, יכולתי לשמוע איך הברק פגע בארמון, אולי זה היה יותר מברק אחד כי ג'ון גם התחיל להתעצבן. יכולתי לשמוע את הדם של שניהם זורם במהירות. יותר מכול יכולתי להרגיש את הנשימות הכבדות של ג'ון מאחורי.
"איך את יודעת שהבוס רוצה אותך?" שאל ג'ון אחרי מספר דקות שהוא נרגע.
"את זה אני עוד לא יכולה לספר לכם, יש לי ארבע מודיעים מהמפעל. אני מחכה שהם יגלו לי מי זה הבוס אבל עד אז אני צריכה להוריד פרופיל ולחזור לעבוד אצל אלי." עכשיו אני עובדת בשלוש מקומות, ג'ון יודע על אלי ובלאד, בלאד יודע על אלי וג'ון אבל אלי לא יודע לא על בלאד ולא על ג'ון. הוא יודע שאני מכירה את ג'סי מהלוטוס הלבן אבל חוץ מזה, הוא לא יודע דבר וככה זה אמור להישאר.
"אני לא רוצה שיקרה לך דבר, את חשובה לי," אמר בלאד, " אבל רקס הוא אחי, ואם הוא נמצא בסכנה אני רוצה לעזור. רק תגידי לי מה אני צריך לעשות." עוד אחד הצטרך למחתרת שלי.
"כול דבר שתצטרכי, תגידי," אמר ג'ון, "ואני מתכוון לכול דבר." ועכשיו אנחנו שבעה במחתרת.
עוד אנשים הצטרפו למחרת ועוד שקרים נוספו.
תגובות (2)
פרק מהממםםםם תמשיכייי!!
תמשיכיי