בלאד : השקרים של לוס – פרק 22

אלוהים אדירים איזה נסיעה ארוכה, אני חושבת שאני ירה בעצמי עכשיו ויחסוך את הטרחה לאלי.
לפחות שש פעמים הנהגים עלו על אבנים וגרמו לי להיחבט בראשי עם גג המשאית, אני חושבת שבסוף הנסיעה הזאת אני יקבל זעזוע מוח קל , או קשה.
היה לי כול כך משעמם שחשבתי שאני יקפוץ לביקור לנהגים ויאמר להם שלום אבל אז זה יהרוס לי את כול התוכניות והם ידעו שוולדאק הלשין עליהם, נו כמובן שהבוס שלהם יודע שהוא מכיר אותי אבל אני לא בטוחה אם הוא מאמין שוולדאק ילשין עליו או שהוא יסתום את הפה.
לפעמים אני תוהה למה לא קבלתי יכולת לקריאת מחשבות.
הבטתי אל עבר העננים, בוהה בצורות ונותנת לי להירגע אבל אי אפשר להירגע עם הדרך הזאת, כבר לפני כמות הזמן אני בטוחה שיצאנו מזמן מבלאדליינס, ונכנסו אל עבר מקום מלא באבנים על הכביש ולפי האבנים אני יכולה להבין שזה לא בדיוק כביש. אני יודעת שאם הייתי מתרוממת ומסתכלת לפעמים לאן אנחנו נוסעים זה היה מעניין אבל כבר הבנתי את הדרך שלהם.
הם מסתתרים בעיירה של תעשייה, מלאה במפעלים ויחד עם כול המפעלים של בלאדליינס הם משתלבים מצוין ואף אחד מהם לא חושד בהם. הבוס שלהם באמת חתיכת גאון קטן, אבל אני הייתי רוצה לדעת עד איזה מרחק הוא חשב ואם זה כלל אותי.
תביאו לי משהו לעשות, להרוג מישהו, לקלל מישהו או אפילו סתם לרוץ סביב עצמי במשך שעות אבל להמשיך לשכב על הגב ולהביט בעננים זה נמאס. הלוואי והייתי יכולה לרוץ אחרי המשאית אבל הם היו קולטים אותי עוד לפני שהייתי יורדת מהגג .
המשאית נעצרה.
עצרתי לנשום לרגע אחד בשביל להבין מה קורה פה ואם הם קלטו אותי או שפשוט הגענו למקום, אחרי מספר רגעים התגלגלתי על הגב שלי לקדמת המשאית והעפתי את מבטי אל עבר מפעל ענק בצבע אפור, שתי ארובות שגבוהות יותר מגוף המפעל ומהם יוצא עשן דק, יחסית לשאר המפעלים שבאזור שמהם יוצא עשן יותר עבה מהמשאית הזאת. מעל דלתות הכניסה האדומות עמדו שומרים לבושים בבגדים שחורים עם משקפי שמש שחורים ונשק למותניהם, הם נראים כמו המאבטחים באחד מועדוני הערפדים בבלאדליינס, לא כמו בעיר העתיקה שאין מאבטחים בסנאק.
הייתה לי הרגשה שאני הצטרך למצוא לי דרך צדדית כי אין כאן סיכוי להיכנס בלי שיראו אותי, זה לא שאני יכולה להיכנס ולהגיד "היי, באתי סך הכול לבדוק אם רקס גרין נמצא פה." אני בטוחה שהם מכירים אותי פה, הבוס שלהם חישב כבר את ההזדמנות שאני יבוא לכאן לכן מאה אחוז שהוא נתן להם תמונות שלי והם יזהו אותי עוד לפני שאני יספיק להגיד מילה אחת.
קפצתי מבעד למשאית ורצתי במהירות מאחורי המפעל, לפני שהם בכלל ירגישו בתנועה מאחורי המשאית, אני מודה לפחות לכוח הריצה המהיר שלי שאפילו לא רואים אותי כשאני רצה, רק מרגישים משב רוח.
עד כמה שאני מכירה מפעלים אני יודעת שצריכה להיות כניסה אחורית למשאיות שמביאות הספקה ואם המפעל הזה נחשב תחת הסוואה של מפעל שעובד האנשים מסביבו צריכים לראות שמספקים למפעל הזה הספקה וזאת אומרת שגם אם הם לא צריכים הספקה הם בכול זאת היו צריכים לבנות דלתות האחוריות.
והינה מצאתי אותם, הרחבה האחורית הייתה רקה לכן נכנסתי במהירות שגם אם יש שם מצלמות הם לא יתפסו אותי, הריצה שלי כה מהירה שאני כמו הרוח שגם המצלמה לא תראה שום מושב רוח לבן שרץ במהירות דרך הדלתות. ואם כבר מדברים על הכוחות שלי אני מוכנה להודות שאם קיילה הייתה פה היא הייתה מצליחה להרים את המפעל הזה ביד אחת ולנער את כול האנשים שנמצאים בו, על הדרך את רוזלין ורקס אם הם נמצאים במקום הזה. הכוח של קיילה הוא פשוט בלתי יאמן, היא יכולה להרים את הדברים הכי כבדים בעולם, מה שאני אפילו לא יכולה להסתכל עליהם.
לא האמנתי למראה עיניי, עמדתי בדיוק בקומה הכי עליונה שהייתה במפעל והייתי יכולה להסתכל על כול מה שקורה מתחתי, מכונות לבנות היו מפוזרות בחדר הענק שאליו נכנסתי, זה נראה כמו חדר של כדור סל כשהרצפה שלו בצבע כתום והקירות גם אבל באמצע החדר עמדה מכונה בעלת זרועות לבנות שמובילות אל עבר כול המכונות האחרות ונראה כאילו הם שואבות כול מה שנמצא בתוך המכונה הקטנה. יותר נכון זה נראה כמו מיטה לבנה עם מכסה שקוף-לבן מעלה ובאמצע המחסה היה חור ואליו מחוברת זרוע ענקית שהובילה אל עבר עמוד חשמל גבוה שהמשיך גבוה ויצא מבעד לגג המפעל. רציתי לרדת למטה ולהסתכל מה קורה שם אבל היו שם עשרות עובדים, לבושים בחלוקים לבנים כמו במפעלי כימיקלים.
"איפה הבוס?" נשמע צעקה כזאת שגרמה לי כמעט לצרוח ולקפוץ מבעד למעקה אל הרצפה ולהתחיל לפוצץ שם אנשים רק מרוב הפחד שתפסו אותי. זה לא שאני מפחדת שבאמת יתפסו אותי ויקחו אותי לבוס שלהם, אני מפחדת שיתפסו אותי וישימו אותי במכונות האלו כי ממה שאני רואה כאן הם חטפו הרבה מאוד משפחות אצולה ברחבי שלושת הממלכות ואם הם הצליחו להתגבר על הכוחות שלהם אז כנראה שיש להם חסינות בפני הכוחות.
"יצא, מה אתה צריך?" הגבר שצעק לפני זה נכנס לחדר הענק שכנראה זה גרעין המפעל, רק שאני לא מבינה איך זה שגרעין המפעל נמצא בדיוק מספר מטרים מהדלתות האחוריות, הוא לא אמור להיות מוחבא או משהו? יש מצב אולי טעיתי במפעל?
"להעביר לו את הכסף, הכוחות האלו נמכרים כמו ממתקים. אבל יש בעיה קטנה." הוא נראה כמו גנגסטר , הוא קירח, שרירי ובעל קעקועים רבים על הגוף שלו, הוא לבש חולצה קצרה בצבע שחור אז יכולתי לראות את הקעקועים שלו שמתחילים מהצוואר ויורדים אל עבר הזרועות שלו.
"מה הבעיה?" המדען הראשי התקרב אליו, הוא היה בעל שיער שחור, חלוק מעבדה לבן ומשקפיים שיותר גדולות מהראש שלו.
"שמועות גדולות התחילו בעיר העתיקה, לא ייקח הרבה זמן עד שהם יגיעו לכלבה הקטנה."
"מי זאת?" שאל המדען וכתב משהו על גבי הלוח שהוא החזיק בידו.
"לוסיאן גולדינג." תודה? אני אומרת משהו שאתה דומה למנסר מטקסס? לא, אז למה להעליב אותי ולומר לי שאני כלבה קטנה, אף פעם לא שמעתי את עצמי נובחת אבל בפעם שזה יקרה אני יודיע לך.
גלגלתי את עיניי והתמקדתי בשיחה שלהם, אולי משהו יצוץ וייתן לי מידע למה שקורה במפעל הזה, "תפטר ממנה." משך המדען בכתפיו.
"להיפט-להיפטר ממנה? אתה בוודאי צוחק עלי!" אמר הגנגסטר וגיחך, אני שלא היו לי בדיוק מחשבות באותו הרגע ניסיתי שלא לצחוק בקול. בפעם האחרונה שניסו להיפטר ממני זה לא הלך בצורה טובה כמו שהם קיוו, ואם אני אומרת קיוו אני מתכוונת לקיווה כי האדם האחרון שניסה להיפטר ממני היה אלי.
"מה הבעיה?"
"מה הבעיה?" הוא תפס בצוואר חולצתו, " אם אני יהרוג אותה יהרגו אותי, וזה אם גדול. אני לא יצליח להתקרב אליה בלי שהיא תתפוס אותי ותהרוג אותי. וגם היא נמצאת ברמה אבטחה כזאת גדולה שאלוהים לא יצליח להרוג אותה," הוא עצר לרגע והוריד אותו לרצפה "אם הבוס יגלה שבקשת ממני להיפטר ממנה הוא יהרוג אותך." אוקי, עצרו הכול. למה שהבוס שלו יהרוג אותו בגלל שהוא ביקש להיפטר ממני? הוא צריך אותי חיה, השאלה למה.
" מי היא בכלל?"
הגנגסטר עמד מולו בשתיקה ולבסוף אמר בטון קול נמוך "בת החסות של בלאד לוטוס, אני מאמין שהיא גם קשורה לג'ון לוטוס, אבל זאת לא הבעיה הכי גדולה," הוא נעץ במדען מבט וניסה שלא לצרוח עליו, המדען כנראה עצבן אותו בצורה כזאת שגרמה לו להתנפח ולהפוך לעגבנייה.
"בוא תאיר את עיניי." אמר המדען בציניות.
"היא דמפרית ששולט בדם, היא הנציגה של בלאדליינס."
"זאת באמת בעיה גדולה." אמר המדען והוריד את הלוח מחזו, הוא הצביע לו ללכת אחריו ובמהירות גדולה הם יצאו מהחדר המכונות. משאירים אותי עם כול כך הרבה שאלות ופה פעור שעוד דקה עומד להגיע אל הרצפה. עיניי עמדו לצאת ממקומם ונראתי כמו דג שעומד להתפוצץ בכול רגע, בראשי התרוצצו מליוני אנשים קטנים שמחזיקים סימני שאלה קטנים בידיהם וגלגלי המוח שלי עצרו וחרקו רק בשביל לשאול מה בדיוק הלך כאן.
לא יודעת למה אבל היה כוח מוזר שמשך אותי מכיוון המדרגות בצד שמאל, כשהסתכלתי לשם ראיתי את הדבר הכי מוזר בעולם, אף פעם לא ראיתי דבר כזה וחשבתי שאני עומדת להתחרפן. אולי הם יודעים שאני נמצאת פה ויש סמי הזיה במקום הזה והם גורמים לי להזות רוח רפאים. במעלה המדרגות עלתה אישה עם צבע שיער אדום אסוף בפקעת ושתי מקלות סינים תקועים בפקעת, משקפיים שחורות ואופנתיות שליוו את עיניה, היא לבשה שמלה שחורה אדוקה ומעליה חלוק מעבדה אבל זה לא היה הדבר המוזר ביותר, לצידה ריחף נער או גבר אני חושבת שהוא בגיל של אלי, עשרים אולי עשרים ואחת , עם שיער חום מבולגן וקצוות שיער שנופלות על עיניו.
אני מצטערת חיים שלי שאולי אני יסכן אותך אבל הדבר הזה עובד כול גבול ואני עומדת לסכן אותך כי אני הסקרנות שלי לגבי רוח הרפאים הזאת עולה על כול ביקורת. הם היו בגרם המדרגות ואני שלחתי את כף ידי בשביל לעצור את האישה מללכת לקראתי או לצעוק משהו כשהיא תראה אותי אבל ברגע שהם פנו לא יכולתי לשלוט עליה, כן הפעלתי את הכוח אבל היא בכול זאת התקדמה. עוד לפני שהם ראו אותי יכולתי לשמוע אותם אומרים "ומבעד לפינה נמצאת לוסיאן גולדינג." ואני הייתה בהלם טוטאלי כי לא היה לי בדיוק מה להגיב.
"שלום לוסי." אמר הרוח רפאים, אני רק פערתי את עיניי והנהנתי.
כן, היי.
"קוראים לי סמית' וזאת אחותי ברנדי, אנחנו רוחות הדם, חכינו לך."
מה לעזאזל?