בלאד : השקרים של לוס פרק 21

"גם אם הייתי אומר לך שכדי לך להפסיק לאהוב אותו זה לא כזה קל, אלו רגשות של שנים
על גבי שנים ואני מאמין לך שאת אומרת שאת מעדיפה להדחיק אותם. אבל מה יקרה במקרה
שנמצא את רוזלין ורקס חיים והזיכרון יחזור לאלי?" כול פעם שאני מעלה את נקודת המבט הזאת אני תמיד מקבלת נקודת מבט צדדית, לא שלי אבל היא מידית מחסלת את נקודת המבט שלי.
"ומה יקרה אם אני לא ישרוד את ההצלה?" יש לי הרגשה גדולה שזאת השנה האחרונה שאני אחיה, המלחמה הזאת שאני נכנסת אליה מביאה בשורות מרות. אני מאמינה שלא חטפו את רקס רק בשביל כוחות הברק שלו, גם אם הם עולים הרבה בשוק הכוחות זאת לא הסיבה היחידה שבגללה הוא נחטף, יש מעבר לכול השאלות שעולות לי בראש ואף אחד לא יכול לענות עליהם.
"את תעברי, וכולם יעשו הכול בשביל שתצאי בשלום מהבלאגן הענק הזה." הוא אמר ולאחר מכן שאל את השאלה שהכי פחדתי ממנה, זאת השאלה שתסבך אותי בצרות עם המשפחה שלי, המשפחה האמיתית שלי נמצאת איפה שהו שם בארמון של בלאדליינס ולא ראיתי את ההורים שלי מעל שלוש שנים ואני גם לא רוצה לראות, אז אני לוקחת בחשבון את בלאד ווולדאק כהמשפחה האמיתית שלי, גם אם אנחנו לא משפחה דרך קשרי דם.
"איך נכנסת לבלאגן הזה?"
ג'ון הכניס אותי לבלאגן הזה ואני נכנסתי בצורה חופשית, לקחתי את הכניסה בצורה הכי רגילה שיכולה להיות, אני מיד הסכמתי להיות העיניים והאוזניים שלו בעיר העתיקה ואצל בלאד, אחרי מספר חודשים שהראתי לו שאני מסוגלת לבצע את המשימות שהוא נתן לי הוא סיפר לי שבלאד הוא אחיו ויש לי עוד הרבה לפני.
"יש כול כך הרבה דברים שהייתי רוצה לספר לך, אבל אני מוכנה להגיד שעד שלא התחילו שמועות על כך שרוזלין ורקס מתים. אז זה התחיל להכניס את כול האנשים לפאניקה, האנשים שאני עובדת אצלם." אמרתי והבטתי לכיוון הרצפה " עד היום לא הבנתי למה הבוס שלי כול כך מתעניין ברקס, אבל עכשיו הכול ברור."
"בגלל שרקס הוא האח השלישי במשפחת הלוטוסים?" שאל וולדאק ואני הרמתי בהפתעה את ראשי, מביטה בעיניו ומנסה להבין מאיפה הוא יודע על רקס . הייתי מופתעת וידעתי שאני מראה לו את זה שאני מופתעת, וולדאק לא היה מופתע ואם אני מבינה נכון אני חושבת שהוא עלה עלי והבין אצל מי אני עובדת. הוא הדגיש את המילה הלוטוסים כשהוא אמר במשפחת הלוטוסים.
"בלאד הוא החבר הכי טוב שלי, את חושבת שהוא לא היה מספר לי? ואני יודע שאת עובדת אצל ג'ון לוטוס בלוטוס הלבן. בלאד לא יודע את זה אבל אם תגלי שרקס חי אני מבקש ממך לספר לו את כול האמת. מהתחלה ועד הסוף." לקחתי אוויר בשביל לנפח את הריאות שלי שאיימו על התכווצות, הלב שלי החסיר פעימה ברגע שהבנתי שאני אמורה להודיע לבלאד שבמשך שלוש שנים שקרתי לו ועבדתי אצל אח שלי שבמקרה הוא גם האויב שלו. אולי לא תתחיל פה מלחמת צללים אבל תתחיל פה מלחמת שקרים, אני מוכנה לומר שהייתה לי ההרגשה שהיום הזה יגיע אבל לא חשבתי שהוא יגיע כל כך מהר.
השקרים שלי רק נערמים ונערמים בערמות ואני לא מספיקה לעקוב אחריהם.
"אני יודעת, אני לא מפחדת אבל אני לא רוצה שבלאד ישנא אותי." הרמתי את רגליי מהרצפה והקרבתי אותם אל בטני, יושבת בצורת עובר וסוגרת את כול המילים של וולדאק מפני. מן חומה כזאת שהייתי בונה בכול פעם שהיו אומרים לי משהו שלא אהבתי ורציתי לשמור ממנו מרחק.
"את יודעת שזה לעולם לא יקרה, בלאד אוהב אותך , את כמו הבת שלו." אהבה.
גיחכתי, אהבה זאת מילה כול כך פשוטה וכול כך חסרת משמעות בעיניי ברגעים כאלה, ברגע שזה נוגע שקרים האהבה יכולה להישבר והעלם כאילו היא לא הייתה מעולם. כנכנסתי לחדר שלי וראיתי את גראגורי ומאיה על שולחן הכתיבה שלי מזדיינים והם נראו מאושרים ביחד הבנתי שחייתי בשקר כול החיים שלי. האהבה שלי כלפיו נעלמה כאילו היא לא הייתה מעולם, אבל אחרי כול הזמן הזה הבנתי שלא באמת אהבתי את גראגורי זה היה סך הכול הדחקה של האהבה שלי כלפי אלי, הוא נהיה מאוד אגרסיבי כשההורים שלו התחילו להיעלם למספר ימים בלי לומר לו ואחרי שהם נעלו הוא פשוט נהפך לאדם אחר שאני לא מכירה.
"תסלח לי אם אני לא מאמינה באהבה הזאת שאתה מדבר עליה." הפעם הקול שלי היה כקול הציידת שלי ולא כקולה של הדמות האנושית שלי. וולדאק היה תמיד האדם שהיה יכול להיכנס לי לראש ולשנות את הדעה שלי אבל עכשיו אני עומדת על הדעה השלי ואני יודעת שאף אחד לא יצליח לשלוט בי, ולא משנה כמה פעמים חשבתי שג'ון ובלאד שולטים בי כמו בובה , הבנתי שנתתי להם לשלוט בי.
"אני יספר לבלאד מתי שאני ארצה ואיפה שאני ארצה, ואם אני לא יספר לו כנראה שתהיה סיבה לכך." כי ידעתי שעדיף לי לספר לו ברגע שיהיה לי את כול המידע במקום לתת לו תקוות שב.
"אני לא אומר לך מה לעשות, את צריכה לדעת בעצמך מה לעשות." הנהנתי ובדיוק באותו הרגע שמעתי דפיקות חזקות בדלת, הייתי יכולה לשמוע את קול המשאית מחוץ לדלת נכנסת אל עבר הסמטה. קול של רברס נשמע כהד ברחבי הסמטה וליבי כבר התחיל לדהור קדימה כשהבנתי ששיחת הנפש שלי עם וולדאק נגמרה והגיע הזה לרוץ אל עבר הצרות שלי, לקפוץ בשקט על אחורי המשאית בצורה שאני הצליח להיתפס בלי להשמיע שום רעש ושזה היה בצורה נוחה לאורך כול הנסיעה.
"בוא נעשה את זה פשוט וקל, תעסיק אותם ואני יקפוץ על המשאית." נתתי לו הוראות, מקווה שהוא יסכים איתי שלא צריך לעשות מאומה מכול הבלאגן הזה, הוא פשוט צריך לעקוב אחרי ההוראות שלי.
"בהצלחה ילדונת, ותזהרי." וולדאק נישק את ראשי והצביע על הדלת האחורית שלו, הוא נתן לו חמש דקות בשביל לצאת מהבית שלו וברגע שטרקתי את הדלת מאחורי שמעתי אותו פותח את הדלת. בשביל להגיע לקדמת הסמטה הייתי צריכה לקפוץ מעל גדר עץ בצבע מוקה, חצי שבורה ומסמרים בולטים על גבי העץ. אם הגדר הייתה גבוה עוד הייתי מתחילה לחשוב על דרכים אחרות אבל לא היה בדיוק אכפת לי מהמסמרים אז פשוט העברתי את המשקל שלי מעל הגדר. כשהרגליים שלי נגעו באדמה שחררתי את כפות ידי ונפלתי למטה, קצה מסמר חתך אל פני אבל לקח לי דקה לגרום לחתך להחלים. דקה אחת פחות ירדה לי מהזמן וזה לא בדיוק היה בתוכנית שלי. פניתי מבעד לחורשת עצים קטנה ונכנסתי בחזרה לסמטה, הדלת של וולדאק הייתה פתוחה וראיתי גברים שנכנסים אל תוך הבית שלו עם ארגזים גדולים שמשמעים רעש של זכוכית מתוכם, בשקט ובלי לעשות שום מאומה רצתי אל עבר מאחורי המשאית.
הנהג היה בתוך המשאית אז הייתי צריכה לעלות על המשאית מצד ימין במקום משמאל,הצד הלא נוח שלי. קפצתי על המדרגה והרמתי את כף הרגל שלי בשביל לשים אותם על הידית המרובעת של הדלתות , הן היו גבוהות ואני הייתי נמוכה מהן וזה עשה לי קושי רציני לקחת תנופה ולקפוץ על הגג.
שהתחלתי לשמע צעדים תפסתי בקורה שהייתה מעל הראש שלי ולקחתי תנופה, התנדנדתי על הצד בשביל להגיע אל הקורה עם רגלי השמאלית שכבר הייתי על הקורה וברגע שהצלחתי לעלות עם שאר גופי על גג המשאית הסתובבתי על הגג בשביל לזוז מזווית העין למקרה שהצעדים ששמעתי היו האנשים שהגיעו לוולדאק. שכבתי על גבי וישרתי את רגליי בשביל שלא יראו שנמצא בן אדם על גג המשאית, וברגע ששמעתי את סגירת הדלתות והכניסה שלהם למשאית הבנתי שהצלחתי.
התנשמתי לרווחה והתרוממתי בשביל לנופף לוולדאק שעמד בכניסה לבית שלו והניד את ראשו לשלילה, הסתכלתי על השפתיים שלו ויכולתי לראותם אותן אומרות "בהצלחה."
הלוואי .