בלאד : השקרים של לוס פרק 20

"לוסי." הוא אמר בקול חנוק, חייכתי את החיוך הכי גדול שלי ודחפתי אותו אל תוך הבית , סוגרת מאחורי את הדלת בטריקה עד שהיא כמעט ויצאה מהצירים. אני נכנסת לחדר הראשי בבית והוא מלא בצנצנות, צנצנות על גבי מדפים. בכול צנצנת אני רואה כמו ענן גשם קטן עם סופה, ניחשתי שזה כנראה הסמל של הכוח, זאת אומרת שבתוך הצנצנת הזאת נמצא כוח הברקים .
הרמתי אותה והנחתי אותה בחבטה על השולחן, חשבתי שהיא תשבר אבל כנראה הזכוכית חזקה יותר ממה שחשבתי.
"וולדאק, שנים לא התראינו, איך החיים?" התיישבתי מולו על כיסא העץ ובעזרת כוחותיי גרמתי לו ללכת כמו רובוט לכיוון הכיסא ולהתיישב עליו, עיניו נחו עלי ואישוניו הסתובבו ובהו בכול החדר, הוא העדיף להסתכל לכול מקום במקום להביט ישירות בעיניי. אבל זה לא משנה , גם אם הוא לא מסתכל בעיניי אני בכול זאת יכולה לשלוט בו. השליטה נעשת בכך שאני רואה אותו, בעיניים שלי או מרגישה אותו , ואם אני לא רואה ולא מרגישה אבל אני יודעת שיש מולי בן אדם אני בכול זאת יכולה לשלוט בו.
"הכול היה מעולה עד שהופעת בפתח הדלת שלי." קולו היה ציני, ולא נמאס שהדבר היחיד שהוא יכול לעשות זה לדבר אז שחררתי את השליטה בגופו, הוא התנער וקפץ על רגליו. בודק אם הוא יכול לשלוט בעצמו או שהוא רק הוזה. ברגע שהבין שהוא יכול לשלוט בגופו הוא רץ לכיוון הצנצנות עם הכוחות וניסה להסתיר אותן , הוא זרק שמיכה לבנה על הארון וסידר את זה בצורה יפה.
"לא באתי לסגור לך את העסק של הכוחות, אני צריכה לשאול אותך מספר שאלות." הוא הסתובב בקפיצה לכיווני והביט בי בתהייה, מרים את הגבה ושואל אותי אם אני רצינית, בלי להוציא שום מילה מהפה. אני שאהבתי לשחק את הדמות הציידת שלי היא נמאסה עלי כי הדבר היחיד שאני רוצה זה לקבל את התשובות שלי ולעוף מכאן.
"מה את צריכה? כול עוד ראו אותך נכנסת בדלת הזאת את תהרסי לי את המכירות!" הוא אמר בקול כועס והתקדם אל עבר המטבח שלו בשביל להביא לי לשתות, לא שידעתי את זה אבל שמעתי אותו מוציא כוס מהארון וממלא אותה, ומאז שאני מכירה את וולדאק הוא תמיד היה מארח טוב.
"כולם יודעים שכוחות הברק הם של משפחת הלוטוסים, אז אני יודעת שגנבת את הכוחות מהצלע השלישית במשפחה."אמרתי ושמעתי אותו מגחך.
"אני לא גנב, אני סך הכול סוחר. בכול יום משאית מגיעה אלי עם שלל של כוחות, ותמיד הייתה לי הרגשה שהעלמות של רקס גריי לא הייתה מקרית. אולי אני סוחר אבל אני לא שקרן, את יכולה לשאול את בלאד." הוא יצא מתוך המטבח בעודו מביא לי כוס עם משקה אנרגיה שאני אוהבת, הוא עדיין שומר לעצמו כמה פחיות כי בסופו של דבר הוא התמכר לזה, כמוני.
"אני מכירה אותך מספיק טוב, אני לא צריכה לשאול את בלאד. בכול מקרה הוא לא יודע על רקס, הוא לא יודע דבר על הכוחות, גיליתי את זה רק היום."
"אז תאמיני לי בכך שאני אומר לך שאני לי שום קשר לגנבת כוח מגופו של מישהו, אני רק מוכר ולוקח את האחוזים שלי. זה נקרא עבודה ושום דבר אחר." ידעתי שלא לא משקר לי, הוא אף פעם לא שקר לי ווולדאק לא אדם שחובב שקרים, הוא גם לא שקרן כול כך טוב. אם הוא היה יודע כמה כמות שקרים אני משקרת ביום הוא כבר היה הורג אותי, הוא תמיד לימד אותי להיות הטובה ביותר ולא לתת לאף אחד לדרוך עלי ולהוריד לי את הביטחון העצמי. וולדאק הוא אחד החברים הכי טובים של בלאד, בעבר הוא היה גר איתנו אבל עד לפני כשנה וחצי הוא עבר לשדרה החמישית דירה מספר שבע. בגלל זה לא הייתי מופתעת לכתובת שלו שהופיע על המפית הלבנה, הוא תמיד התעניין בכוחות שלי והוא היה זה שבנה אצלי את חומת הרגשות שלי שמפרידה בין הרגשות שלי כלפי אלי לבין כול הרגשות האחרים שלי.
"אתה מכיר אותי די טוב, אתה יודע מה אני יכולה לעשות בשביל לקבל את מה שאני רוצה. אז רק תספר לי לגבי הכוחות, כול מה שאתה יודע." וולדאק התיישב מולי והביט בי דרך עיניו הכהות שלא התאימו לשיער הבלונד חום שלו.
"סחר הכוחות התחיל לא מזמן, אני לא יכול להגיד לך יום מדויק אבל אני יכולה לומר לך שזה היה לפני מספר חודשים. משאית גדולה בצבע אדום שחור נעצרה ליד הדלת שלי ואיזה גבר רחב ממדים ירד ממנה. הוא ניגש אלי ואמר שהוא שמע שמכירים אותי בעיר העתיקה ולכן אם אני יקבל את העבודה אף אחד לא יחשוד בי. הוא סיפר לי שהבוס שלו מצא דרך לגנוב כוחות ממשפחות האצולה ברחבי העולם ולהעניק אותם לאנשים אחרים, הוא אמר לי שנחלק את הרווחים שישים ארבעים וזה נשמע לי כמו עסקה טובה אז לקחתי אותה." וולדאק סיפר לי בקצרה, בכול הסיפור הזה לא היה שום פיסת מידע שיכלה לעזור לי, חוץ מאולי צבע המשאית ואם הוא אמר שהיא מגיעה כול יום אולי אני אצליח לתפוס אותה יום אחד.
"והבוס? אתה יודע מה לגביו?" וולדאק הניד את ראשו לשלילה.
"אני יודע שהבוס מקומי, הוא מכיר אותי והוא מכיר את האנשים פה, הוא מכיר את הרחובות והכי חשוב שהוא מכיר אותך ואת בלאד." עכשיו המידע התחיל לעניין אותי, הייתי יכולה לסמן וי על המקומי כי אני מכירה את כולם, ואם אני ימצא אפילו חוט למיקומו או לאנשים שעובדים אצלו אני יוכל מידית לדעת מי הוא.
"וטוב שהגעת אלי כך שאני יכול להזהיר אותך, הבוס המזדיין הזה רודף אחריך לוסי. הייתי מעדיף שתתרחקי מצרות אבל זה בלתי אפשרי. זה הטבע שלך," חייכתי חצי חיוך וניסיתי שלא להראות שום רגשות געגוע כלפיו, הוא לימד אותי לא להראות חולשה ליד אנשים אבל חולשה זה הדבר היחיד שהצלחתי להראות לצידו של אלי. אבל גם אני מצאתי את החולשות שלו, ולצערי הרב אנחנו הפכים, אני החולשה שלו והוא החולשה שלי, עד כמה שזה נשמע רומנטי זה הדבר המפחיד ביותר.
"תאמין לי שמהצרות האלו הייתי מעדיפה להתרחק אבל נכנסתי עמוק לבוץ ויש בידי כול כך הרבה מידע שאסור לי לסגת." הודאתי, "אני רק מקווה שהסחר כוחות הזה לא יפגע בך." אמרתי את האמת, זה לא שאי פעם שנאתי את וולדאק והייתי רוצה להפעיל את הכוח עליו, אבל בשביל המידע הייתי צריכה לעשות את זה.
"הבוס העביר לי פעם אחת מכתב, בו הוא כתב שהוא מכיר אותך והוא יודע שחייתי אצל בלאד יחד איתך זאת אומרת שהוא יודע שיכול להיות שתמצאי אותי ואת סחר הכוחות. אבל הוא לא יפגע בי, אני בטוח בזה," הוא עצר והביט בנקודה לא מובנת בחדר," אם הוא ידע שגרתי אצל בלאד ואת גרת אצל בלאד זאת אומרת שהוא היה חלק מהקבוצה או הצוות שחיו באחוזת הלוטוס השחור, כי אף אחד לא יודע עליך ועל בלאד. אף פעם לא שמתי לב לזה."
יש בידי כבר שתי שלוש פיסות מידע, הוא מקומי, הוא גר אצל בלאד ואני מכירה אותו , רק חבל שאני לא יודעת במי מדובר.
"אני מבינה, אני צריכה להגיע למקום שממנו נשלחות המשאיות, אתה יודע במקרה?" וולדאק גיחך והניד את ראשו.
"הדבר היחיד שאני יודע זה איך שהמשאיות נראות ומתי הן מגיעות בכול יום. תראי המידע שלי לגבי הכוחות הוא מצומצם מאוד, אני מקבל את האחוזים שלי במזומן כך שאת לא יכולה לאתר את הכסף. אם את רוצה לדעת את המיקום תצטרכי לעלות על אחת המשאיות בשקט." חייכתי את חיוך מיליון הדולר שלי והבטתי בו בניצחון, הוא פער את עיניו ברגע שהוא הבין את מה שהוא אמר.
"בבקשה תגידי לי שלא נתתי לך רעיון לאחת מהרפתקאות המטורפות שלך." חייכתי לו חיוך ממזרי ועיניים פעורות לרווחה.
" או, כן." הנהנתי לעברו.
"או, לא." הוא השיב ונעמד על רגליו, אני לא מבינה מה הבעיה שלו בדיוק. זה לא שהם יגלו שנטלתי על אחורי המשאית, הם לא ידעו בכלל שאני נוסעת איתם. אני אתנהג כמו הציידת המושלמת שכול מצפים ממני להיות ואף אחד לא אחשוד שאני בכלל נמצאת איתם באותו המקום.
"מתי המשאית אמורה להגיע?"
וולדאק הסתכל על השעון שלו וספר את הדקות, הייתי יכולה לשמוע את קולות השעון 'טיק..טק..טיק..טק' ולבסוף שמעתי אותו אומר" בעוד כשעה וארבעים ושלוש דקות."
"טוב, אז אם אני לא מפריעה לך אני יכולה להישאר פה עד אז?"
"איך שאת רוצה, אבל אם את נשארת כאן אני רוצה לקבל תשובות לשאלות שלי."
"קדימה." התרוממתי מהכיסא בחדר העסקים שלו ונכנסתי הישר אל תוך הבית מתקדמת אל הסלון, ברגע שראיתי את הספה החומה שהוא לקח מהארמון של בלאד, הורדתי את הנעלים ורצתי במהירות אל עבר הסופה, לוקחת תנופה וקופצת עליה. היא הייתה נוחה בדיוק כמו שאני זוכרת אותה, היה עליה את הריח של הבושם של וולדאק, אני זוכרת כי הייתי מסיימת לו את הבושם בכמויות שהוא היה צורח עלי ובלאד היה מתערב ואומר לו "תעזוב את הילדה." ואז הוא היה מתקרב אלי ומנשק אותי בשערי, וולדאק היה מגלגל את עיניו ופוער את שיערי עד כדי כך שהייתי צריכה לסרק אותו במשך שעות.
"יש שמועות בעיר, שמועות שמסתובבת הרבה מאוד זמן," הרגשתי את וודאק מתיישב על הגב שלי בעודי שוכבת עם הפנים שלי כלפי הספה, נחנקתי מהבושם שעל הספה וניסיתי לעלות כלפי מעלה בשביל להסתובב אבל וולדאק היה כבד מידי, השמן הזה.
"ואו, הן תמיד מסתובבות, לעולם לא מפסיקות." כיוונתי את הכוח שלי בזהירות אל גופו וגרמתי לו ליפול על צידו ולשחרר מגופי את הלחץ שהוא נטל עליו, לרגע אחד אחרי שהוא נפל על הרצפה הצלחתי לנשום ולבעוט בזרועו בעדינות ללא שום מחשבה לפגיעה.
"כן אבל אלו השמועות החמות ביותר שמסתובבת בעיר העתיקה, רוצה לשמוע?" לקחתי כוס מים שעמדה על השולחן ממול ושתתי את כול המים בלגימה אחת, אם וולדאק מסובב סביבי את השמועות ולוקח זמן לומר אותם כנראה שהן קשורות אלי.
שמועות שקשורות אלי, זה לא דבר חדש.
"כול הלחשושים, כול השמועות, כול הדברים החמים אומרים שאת ואלי גרין נמצאים במצב," הוא עצר, "חם, אם אפשר לומר." השתנקתי מהמים שהיו בפי והם יצאו החוצה ללא שום התראה, פני הפכו להיות חמוצות בכול פעם שחשבתי על מה שוולדאק אמר.
"אלוהים אדירים, אם אתה מתכוון לחם שהוא כמעט הרג אותי מספר פעמים אז כן המצב מאוד רותח." חייכתי אליו חצי חיוך גם אם ידעתי למה הוא מתכוון.
"כשהשמועות מתכוונות למצב חם הם מתכוונות שאתם-"
"כן, כן הבנתי למה השמועות המזדיינות האלה מתכוונות." אמרתי בכעס לפני שהוא יתחיל להסביר לי את כול הסיפור של הדבורים והפרחים וכול השטויות האלה שמספרים לנערות מתבגרות שחושבות על סקס במשך כול החיים שלהם. אני מוכנה להודות שהדבר שאני הכי פחות חושבת עליו ברגע זה הוא אלי, יש לו את הפינה שלו במחשבות שלי אבל עכשיו הפינה הזו נעולה ועד שאני לא באמת אפטור את כול הבעיות שלי עם הסחר כוחות הזה היא לא תפתח.
"לוסיאן גולדינג, אני יודע ותמיד ידעתי שהיה ויש משהו מיוחד בניך לבין אלי גרין. שלוש שנים נשמעות לך זמן קצר אבל אני מכיר אותך טוב מאוד. כולנו משפחה." הוא מדבר אלי ופונה אלי בשמי המלא, הדיבור שלו נשמע קטוע כאילו הוא בטוח בכך שאני משקרת לו, אבל כול הסצנות הלוהטות שהיו בנינו הפסיקו לפני שבוע ואני בספק ואם הם ימשיכו.
"וולדאק, אני לא משקרת בכך שאני אומרת שלא קורה שום דבר בנינו." הוא מפחד שישבר לי הלב, ואם ישבר לי הלב זה לא דבר טוב במיוחד. ולא משנה כמה פעמים אני ינסה לשכנע את עצמי שהלב שלי שבור ובגלל זה אין אפשרות לשבור אותו שנית אני תמיד יפסיק בוויכוח הזה, אם אלי ירצה, הוא יצליח לשבור את הלב שלי.
"אבל קרה, ולא משנה מה קרה בעבר, תמיד היו לך רגשות כלפיו, ואני מאמין שהם נשארו."
"הם נשארו," אמרתי בעודי מוחקת את הדמעה שעומדת לי על סף העין "ואני מדחיקה אותם בכול יום."