בלאד : השקרים של לוס – פרק 12

"יש לגרין חתיכת חדר." התפלאה ליאה כשנכנסה עם שקית שחורה ובה הבגדים שלי , הייתי עדיין עם החולצה המכופרת של אלי והמעיל השחור סביב המותניים שלי . המחשבות שלי נדדו למקום
אחר , המשפט שאלי אמר לי חזר בראשי כמו דיסק שבור ולא היה מוכן לעזוב . לעולם לא חשבתי
שהעבודת צוות הזאת תוביל למשהו מסוכן , אבל ידעתי שהוא מתקדם לאט ,לאט אל עבר נקודת
השבירה שלי והסוד מאחורי לקיחת הכוחות .
"כן.." מלמלתי ולקחתי את השקית שליאה החזיקה , פרסתי את השמלה על המיטה והעמדתי את מגפי העקב לצד המיטה , מוציאה את הבגדים התחתונים השחורים ושמה לצד השמלה השחורה ."למה הכול חגיגי?" הכול חגיגי ומוכן למסיבה שאני לא ידעתי עליה .
"השומרים מזמנים אותך לבר כפיצוי שפגעו בך," היא אמרה והעבירה את הציפורן שלה על שפתיה כאות לפיתוי "השון הזה , הוא חמוד." פתחתי את הכפתורים של החולצה המכופתרת של אלי והבטתי בליאה בהרמת גבה .
"נו?" שאלתי .
ליאה הרימה גבה וחייכה חצי חיוך מזויף " אני חושבת שהוא בקטע שלך." נחרתי בבוז בזמן שלבשתי את החזיה השחורה על גופי , רוכנת קדימה בשביל לסגור אותה מאחורה , גם את החולצה המכופתרת אני זורקת לתוך שקית הפלסטיק .
"אם זה רק היה מעניין לי את הבוהן היית יודעת את זה." אמרתי במרות ופתחתי את הקשר של מעיל העור השחור בשביל להוריד אותו .
"כולם יודעים שאת בקטע של גרין והוא בקטע שלך , קצת מוזר שאף אחד לא עושה צעד." קפאתי על מקומי כשהיא אמרה את המשפט הזה , הוא נכנס מאוזן אחת ויצא מהשני . אני לא בקטע שלו , למה הם חושבים ככה ? אני לא רוצה אותו ..
אני לא רוצה ..
"אתם קצת הוזים, ואם לומר את האמת ורק את האמת , אני לא בקטע שלו והוא לא בקטע שלי." אולי כן יש לו איזה רגש בגוף אבל לא מדובר ברגש של אהבה אלא רגש . יחסית לך שהוא אטם בפני עצמו כול רגש שאפשר והפך להיות קר וחסר רגשות , הוא כמו תיבת פנדורה . הרגש הזה הוא התקווה הקטנה בשביל להחזיר אותו למה שהוא היה קודם , למי שהוא היה לפני גיל שש עשרה.
"את מתנהגת כמו בת טיפש עשרה." בהתחשב לזה שאני בת שבע עשרה , אני סיימתי את גיל הטיפש עשרה כבר בגיל ארבע עשרה שגרשו אותי מבלאדליינס .
"ואת חופרת כמו זבוב ,את רואה אותי מתלוננת?" נכנסתי אל תוך השמלה השחורה והבטתי במראה , זאת הייתה שמלה שחורה פשוטה עד הברכיים רק שאזור החזה היה שקוף , מהצווארון עד קו המותניים היה שקוף והיה אפשר לראות את החזיה החדשה שלי . אני אוהבת את השמלות האלה , את הסגנון הזה הוא נותן לי להרגיש שאני לא צריכה לשים לב לכול מה שכולם אומרים לי ולהתנהג כמו שכולם מצפים ממני .
"בכול מקרה שמתי גם מסרק ואיפור בשקית , לשים את הבגדים שבשקית הפלסטיק במכונת הכביסה?" שאלה ליאה בזמן שפתחה את הדלת .
"כן , תודה." אמרתי בעצנות וטרקתי את הדלת אחרי שהיא יצאה , נועלת את מגפי הפלטפורמה השחורות והגבוהות . מסרקת את השיער במהירות ומתאפרת בקלות , אני לא יודעת למה אבל אני מרגישה חנוקה בחדר הזה בכול פעם שאני מתחילה לחשוב על אלי , לכן במהירות האפשרית דחסתי את שאר הדברים לשקית ודחפתי מתחת למיטה שלו . יום אחד אני יבוא ויקח את השקית הזאת .

"את נראת מדהים." אמר קול מוכר , עמדתי מול חדר השינה הישן שלי , החדר שבו חייתי עד גיל ארבע עשרה . חדר שאני אפילו לא רוצה לחזור אליו אבל לפתוח ולראות מה קרה בו אחרי שלוש השנים האלו גרם לי להתסקרן . רק שהמפתח לא נמצא אצלי .
"תודה." אמרתי בחייך לעבר גראגורי שנשען על הקיר לצידי , בוהה בי בעיניים השונות שלו ומעביר את מבטו על גופי , חוקר אותו , מנסה להיזכר ולהשוות אותי לאיך שאני נראת עכשיו ואיך שנראתי בגיל ארבע עשרה .
"נראת יפייפיה אמיתית." ואתה נשארת עדיין אותו חמור שהיית לפני זה , אבל את המשפט הזה אני ישמור לעצמי כי אין לי כוח לריב איתו עכשיו . מחקתי אותו מהחיים שלי ואני לא מתכוונת להחזיר אותו . לא אותו ולא את החברה הבוגדנית שלי או יותר נכון מי שחשבתי שהייתה חברה שלי אבל היא רק הוליכה אותי שולל אחריה .
"מעולה , אתה במקרה יודע למי יש את המפתח -"
"של החדר שלך?" הוא קטע אותו והוציא את המפתח הכסוף מהכיס שלו , חטפתי ממנו בלי לחשוב פעמיים והחדרתי אותו אל תוך המנעול . נושמת לרווחה לפני שאני פותחת את החדר שגרם לי להיכנס לדיכאון ולברוח שבורת לב .
טוב שחסמתי את הרגשות האלו בפני אנשים אחרים .
פתחתי את הדלת ונכנסתי אל החדר , הוא נשאר אותו דבר כמו שהיה בראש שלי . כול דבר היה באותו המקום כאילו אף אחד לא נכנס לכאן שנים . המיטה הייתה מבולגנת בדיוק כמו שהשארתי אותה אחרי שלוש שנים וכול הספרים היו ממוקמים באותו הסדר כמו שמיקמתי אותם . ארון העץ החום היה ריק מהבגדים שלי ובמקומם אבק תפס את המקום . אבל אני התמקדתי במקום אחר , בשולחן העבודה שעלה בי מלא זיכרונות כואבים .
אני זוכרת שנכנסתי אל החדר אחרי שהוועדה גרשה אותי מהממלכה בגלל הכוחות שלי , רציתי לספר למאיה השותפה שלי לחדר מה קרה . אבל ברגע שפתחתי את הדלת בשקט ראיתי את מאיה יושבת על שולחן העבודה שלנו ומנשקת את גראגורי , חולצתה הייתה למטה והחזה שלה היה בחוץ , גראגורי היה צמוד אלי והחגורה שלו הייתה על הרצפה , רגלייה היו סביב מותניו והיא התנשמה בכבדות , גם בלי לראות בברור יכולתי להבין מה קורה שם .
ככול שהזיכרון היה יותר ויותר חזק ונכנסתי אליו יותר , ראיתי בעיניים את הזיכרון ידעתי שהכוח מצליח להשתלט עלי והעיניים שלי זוהרות באדום . נעצתי את ניביי הקטנים באצבעותיי ובעזרת שרשראות הדם שיצאו לי מהאצבעות שברתי את שולחן העבודה לשניים , את כול החדר הפכתי למה שהוא מעולם לא היה ועכשיו הוא יהיה . בכול פעם שגראגורי או מאיה ירצו לפתוח את החדר הזה הם יזכרו במה שהם עשו לי .
"שיהיה לך יום נעים." לקחתי נשימה עמוקה וחייכתי לכיוונו של גראגורי .

"אלוהים לוס מה קרה לך?" כול השומרים והציידים עמדו בכניסה למחוז , וכי ידעתי שהעיניים שלי עדיין זוהרות באדום כולם נעצו בי מבטים .
עצמתי את עיניי וספרתי עד חמש בלב "אני מצטערת , לא יכולתי לשלוט בכוח . התעצבנתי קצת." פקחתי את עיניי בחזרה והם שינו את צבעם בחזרה לחום .
רגשות יכולות לשבור את המחסום שלי , רגשות נקמה יכולות לגרום לי להפוך למכונת הרג , רגשות אהבה יכולות לגרום לי להפוך לחלשה , כול מיני רגשות יכולים לגרום לי להפוך למי שאני לא .