בלאד : השקרים של לוס – פרק 10

אלי שתק ואני ניסיתי לגרום לעצמי להאמין במילים שלי , אני יודעת שזה קשה והבעת הפנים
שלי מסגירה אותי אבל אני צריכה לעשות הכול בשביל שהוא לא יגלה איך לשבור אותי .
לשבור אותי זאת הדרך הקלה ביותר אבל גם הקשה ביותר לשני הצדדים .
"היום חשבנו לספור זמן תגובה בזמן פיצוץ , כי ברגע שזה נגרם אז כול המלכודות נפעלות והגדודים מזנקים קדימה," בזמן שאלי דיבר הבטתי אל עבר המלכודות שהוא סימן במפה החדשה , היה שם תיאור של כול מלכודת ומלכודת ומסביב לכול מלכודת יש חיישן של שלוש שניות תגובה לגוף שמתקרב אליו במהירות . עכשיו אם הם רוצים לבדוק את מהירות התגובה של הגדודים והמלכודות צריך להתייחס לזה כאל דמו של המלחמה.
"אבל איזה גוף יהיה מותאם במיוחד למלכודות?" שאל רים ושלח את כף ידו אל עבר המפה אבל עוד לפני שהוא הספיק לקחת אותו תפסתי את המפה ועברתי עליה מקרוב , קוראת ובולעת בעיניי את התיאור שלהם .
"אני חושבת שצריך ללוס לתת לרוץ בניהם." פערתי את עיניי לרווחה והבטתי שוב במלכודות , כול מלכודת זה שלוש שניות תגובה והן ממוקדדות במרחקים לא גדולים אחת מהשניה , זאת אומרת שאם אני יפעיל מלכודת אחת והיא תספור שלוש שניות לפני שהמלכודת האחרת תופעל אז זה יהיה כמו מפולת דומינו אחת .
"אי אפשר להכניס גוף חי לזירת המלכודות , אני לא מסכים." הייתי מופתעת , כול העיניים נשאו לכיווני מבטים אבל הם לא היו מופנים אלי אלא לאלי שהתנגד לרעיון שהמלכודות יכולות להרוג אותי , אבל אחרי דקה הבנתי . כי הוא לא דואג לי אלא כי הוא צריך אותי במלחמה והכוח שלי חזק מידי בשביל לאבד אותו , ודבר אחד הוא לא יודע , שאני היא חלק מהשקר שסיפרו לו .
"מה את אומרת?" הוא שאל הפעם אותי , אני בקושי שמעתי אותי כי התמקדתי במחשבות של מה יקרה אם אני יפגע בין המלכודות , האמת מאחורי המוות של ההורים של אלי לעולם לא יתגלה והאנשים ששולטים בי לא יקבלו את מה שהם רוצים . הסוללות של הבובה שבה אני שולטת יפלו ואני לעולם לא אצליח לתפקד , לא משנה באיזה מהירות אני ירוץ . הכובד והמהירות שבה המלכודת תפגע בי תהרוג אותי עוד לפני שאני הספיק לעצור את עצמי .
בלעתי את רוקי .
הבטתי בעיניו של אלי מבעד לעיניי ולקחתי נשימה עמוקה , מרוקנת מגופי את כול המחשבות שלא צריכות להיות שם ומנסה להתמקד בדבר אחד .
אם ..
מה יקרה אם אני יפגע ?
אבל התשובה עלתה במוחי במהירות ההבזק והשחלתי על שפתיי חיוך מפנק , רוכנת אל עבר אוזנו של אלי ולוחשת לו את החלום שלו שעומד להתגשם .
אני עומדת למות .
"אני מקבלת את האתגר שלך , לפחות תנשום לרווחה , החלום שלך מתגשם." הנחתי את כף ידי על כתפו וחזרתי בחזרה לאחור בזמן שאני מתסכלת אל עבר כולם "כן , למה לא?" מכאתי כפיים .
זה עומד להיות כיף .

עמדתי בכניסה למחוז , בשערי הכניסה בזמן שכול אחד עומד במקומות שלו בדיוק כמו שקבענו אתמול . כולם חוץ ממני כי המקום שלי היה מיועד להיות על הגג אבל בגלל שאני הדמפרית המהירה בעולם לכן אני היא שפן הנסיונות , כול מה שקשור למהירות ולזמן תגובה יהיה קשור סביבי ואני יהיה זאת שמוכיחה זאת.
אלי עמד בקבוצה המזרחית סביב אחד מהמלכודות , הוא אהב את המלכודת הזאת כי ברגע שהיא מסמנת גוף שמתקדם לעברה תוך שלוש שניות היא שולפת חרב אל תוך הגוף . כמו הרבה מהמלכודות כאן שאם אני לא יספיק לפנות למלכודת האחרות היא תכנס ישר אל תוך הגוף שלי , אבל זאת לא בדיוק המלכודת שאני הכי צריכה להיזהר ממנה , המלכודות שאני צריכה להיזהר זה המשינגן . זאת אומרת שברגע שנגמרות השלוש שניות היא יורה סכינים אחד אחרי השני .
אני יודעת שאני פשוט הצטרך לרוץ על הצד שלי בשביל לעבור את המלכודות מאית לפני שהשניה השלישית נגמרת , הריצה שלי נספרת בשניות אבל ברגע שאני נמצאת תחת לחץ אני יכולה לרוץ גם דקות ואז אני לעולם לא הצליח לצאת משם חיה .
"תרוצי במעגל השעון בשביל לעבור על פני כול המלכודות." מלמל אלי באוזני אבל אני כמעט ולא הקשבתי לו , הלב שלי דפק במהירות וזאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי לחוצה לרוץ , כי בפעם הראשונה מפעילים את המלכודות ויכול להיות שאפילו לא יהיו לי שלוש שניות בשביל לפנות . אבל האנדרנלין היה זה ששלט בגופי ולא הפחד לכן החלטתי כן לרוץ , אני יודעת שאני טיפשה אבל לפעמים אני רוצה להראות לאלי שאני לא האדם שהוא חושב שאני.
"את מקשיבה לי?" התנתקתי מלבהות באחת המלכודת וסובבתי את פניי לעברו ,הנהנתי .
"את מפחדת?" הוא שאל ואני הייתי מופתעת שהוא שאל אותי את השאלה הזאת , נשמע בקולו שמץ של דאגה אבל אני ידעתי שזה רק הדימיון שלי .
"אתה לא היית פוחדת לנסות את המלכודות בפעם הראשונה ? אתה לא יודע איך הן עובדות," עצרתי לרגע בשביל להסתכל על כולם נגשים לעמדות שלהם בשביל לתת לי המחשה של קרב אמיתי "אבל אם אתה רוצה אתה יכול להחליף אותי." חייכתי חצי חיוך .
"את לא תפגעי." הקרות בקולו גרמה לי לפחד יותר מהמוות שמתקרב אלי.
"כאילו אני יכולה לסמוך על המילה שלך." החזרתי לו קצת רגש .
"אם הייתי רוצה להרוג אותך עכשיו לא הייתי הורג אותך בפניי כול האנשים האלה , את יודעת , צריכים אותך במלחמה הזאת." גיחכתי למשמע המשפט שלו , צריכים אותי . הם לא צריכים אותי , הם צריכים את הכוח שלי וברגע שיגלו איך לקחת את הכוח שלי כבר לא הצטרכו אותי.
אלי הביט בי במבט אחרון והלך לעמדה שלו .
הסימן שנתן לי להתחיל לרוץ היה קולות יריות שנשמעו באוויר , התחלתי לרוץ מסביב לשעון מהצד המזרחי של המחוז איפה שקבוצת הגדודים הקטנה יחד עם כמות המלכודות הגדולה יותר .
לא ראיתי בעיניים , אנשים רצו מסביבי וראיתי רק דמויות שחורות שעושות צעד אחד לעברי ואת המכונה הראשונה שמכוונת לעברי את קרן הלייזר ואני בכיוונה , אני לוקחת נשימה עמוקה ועוצרת את נשמתי בשביל לעצור את מהירות הריצה שלי . כמו שמשחקים בייסבול הייתי צריכה ליפול על האדמה בתנוחה כזאת שברגע שהמלכודת הופעלה אני יכול לקחת תנופה וישר לרוץ על הרגליים.
זה לא היה קל כי הצלחתי לשפשף את הרגליים שלי ברגע שנפלתי על האדמה והמכונה הופעלה בכך שהיא ירצה כדורי כסף קדימה , זה לא פגע בי למזלי .
בתנופה אחת זעירה קפצתי על רגליי והמשכתי לרוץ אל עבר המכונות הבאות , כבר אחרי המלכודות הבאות הצלחתי יותר ויותר לשפשף את העור . עד כמה שהדם נטף לי על הרגל זה לא הציק לי , למדתי בשלוש שנים האלו לסגור את הכאב שלי במקום אחד ולא לפתוח אותו לעולם . האימונים שבלאד עשה לי לא היו אימונים רגלים , הם עזרו לי לפתח אישיות של ציידת ולהפוך לסוג של מזוכיסטית שלא מרגישה כאב . אני יודעת שהצלחתי לעבור את המכונות הראשונות בשלום אבל ידעתי שמשהו לא טוב יקרה ברגע שאני יפנה לעבר הצד המערבי של המחוז איפה שהיחידה של אלי עומדת יחד עם המלכודות של הסכינים . קרן הלייזר קלטה אותי עוד לפני שהספקתי לקחת נשימה ולעצור את מהירות התגובה שלי , היא קלטה אותי עוד לפני שנעמדתי בה .
"תעצור את המלכודת , עכשיו!" צעקתי לאלי אבל הוא רק הביט בי בפנים מבולבלות ולא עשה דבר אפילו לא זז ממקומו אלא הסתכל עלי רצה אבל זה היה השיא ברגע שהמכונה הופעלה וסכין חדה חדרה אל תוך ביטני . לא הרגשתי את הכאב אבל יכולתי להרגיש את נשמתי נעתקת ממני .