בכל מקום | 6(אביוש)

בוקר. אני פוקחת את העיניים למיטה ודירה מוכרות, שאינן שלי. אני נאנחת בסוג של עייפות , אפשר לומר יתר. אני מסתכלת עליו לצידי. הוא ישן, כל כך עמוק.
הגוף שלו עוטף אותי בחום ההוא. אני מחייכת חיוך קטן. כמה שהוא יפה, וכשחושבים על זה, הוא היחיד שלא באמת קיבל את ההזדמנות שנתתי לכל מי שמצא חן בעיניי. חיבבתי.
מהשיער השטני הקצוץ, לעיניים הבהירות, לזיפים השרירים והעור השחום. אני לא יכולה להכחיש, הוא נראה טוב. אבל האם באמת אפשר לראות לסטוץ לילי ומפגשים אירוניים עתיד?….
אני קמה וממהרת להתלבש. אני מסתכלת עליו, דקה לפניי שהוא מושך אותי חזרה. אני הודפת אותו בעדינות ומחפשת במבט את התיק שלי. הפלא שלי מצלצל. הוא שולף אותו משום מקום ועונה.
"לך תזדיין, טמבל" הוא מסנן ומנתק. אני חוטפת לו את הפלא מהיד. מספר לא מזוהה. מי נתן לו את הזכות לענות לי לשיחות!?
אני מחמיצה פרצוף, סוטרת לו וממהרת לצאת החוצה.אני לא חושבת פעמיים. אני מתקשרת לבחור, ואנחנו קובעים שעה ומקום.
מאז הדייט ההוא, אותו הערב בפיצרייה הכי מפוקפקת שיש בעיר (עד כמה שפיצרייה יכולה להיות) לא ראיתי את העבריין, שרצח למעני. לא שבוע אחר כך, לא חודש, ואפילו לא חודשיים. אותו הזמן, הספקתי לפתח מערכת יחסים עם טיילר, הבחור מהפאב, שכל כך ריתק אותי. מהצד השני, המתח ביני לבין הבחור ההוא, ניקי, סקרן אותי יותר.
בוקר. אני קמה לצליל של צלצולים מחוץ לדלת. אני נוגעת לטיילר בכתף, ומסמנת לו לקום ולענות לדלת.
מה שקרה אחר כך, היה הדבר היחיד שלא צפיתי שיבוא.