בכל מקום | 2(אביוש)

אני מנקה את הבר עם המגבת הלחה ההיא ונזכרת בפנים הנעריות שעם הזמן נעשו גבריות תרתי משמע. שיכור או לא שיכור, הוא היה מספיק פיקח להיכנס לאותו השוק שאני נכנסתי אליו.
אבל הוא בניגוד אליי נשאר. ואני פשוט ברחתי.
יש לי מה להתבייש, ברור. האדם הציל אותי פעמיים ואפילו תודה לא קיבל. אבל… אני לא יכולה.
אני מסתכלת על הבר הריקני. בשעות היום הבר מתפקד בתור פאב, שזה די מגניב ומכניס משמרות נוספות. משמרות מכניסות כסף.
אני מסתכלת על האנשים. שלוש, בערך, שיושבים ואוכלים. אני מחייכת כשאחד מהם תופס אותי בוהה בו. שזוף, שיער שחור ועיניים בהירות. הטעם שלי, במיוחד השרירים.
אני ניגשת לשולחן שלו. צעדים ישרים וטיפה עינטוזים, קלים בשביל הביטחון העצמי.
"מה תרצה?" אני שואלת ומוציאה את העיפרון ששכב לי מאחורי האוזן. הוא מחייך אליי בפלרטטנות.
"מנת הבית, ואת הטלפון שלך" הוא אומר בביטחון. אני מצחקקת, רושמת, וניגשת להביא את המנה.
אני רושמת את המספר טלפון על פתק קטן. אני מגישה לו את המנה והמספר מתחת לצלחת. אני מסדרת את השיער השחור שלי, שאסוף בקוקו גבוה.
שלוש שעות מסיימת משמרת להיום. אוח, הלך קשה . אני שפוכה מעייפות ועצבים.
לא חולפת שעה וה'פאב' מתרוקן לחלוטין. אני מנקה את הראש, והמנהלת משמרת נותנת לי אישור בהודעה בפלא ללכת.
אני נכנסת לחדר האחורי. גם ככה ריק, להחליף פה בגדים לא יעשה רע. אני מורידה את החולצה במהירות. אני שומעת קול גברי. הדלת נפתחת. אני מסתובבת. הוא, שוב.
לא מספיק הבכתי את עצמי, עכשיו גם בחזיה.
מעולה. פשוט מעולה.