בכל לילה הכאב מתגנב למיטתי ומסרב לצאת

כל לילה כבר לא מאט זמן מתחיל במחשבה איך יש מצב שאתה לא איתי? איך יש מצב שאתה עם מישהיא אחרת!! ולב שוב מתרסק כואב ובוכה במקום לנוח מהיום המתיש שעבר עליי ולהנות מהרגע שאני כנסת למיטתי לישון … אני שוכב במיטה עצובה כועסת ומאוכזבת ומרגישה מפוספסת….
שאני לבד .לא נותנת לעצמי מנוח מזה .לא מוכנה לעבור הלאה לחשוב על הצעד הבא רק אבל מאוד מאוד מפחדת לדמיין אותנו ביחד הפחד שמלווה אותי הוא מה שמפחיד כמה אבסורד אני בטוחה שהוא כועס עליי שמח שנפרדנו … אני כל כך עצובה מרגישה שאמת לא מסוגלת לשת את זה עד כמה שאני רוצה לעמוד על הרגלים ולהכיל את הכאב לא מסוגלת !!! בתחושת הנטישה הזאת פשוט גורמת סבל מתמשך שלא ניתן להעביר אותו ! תחושת הפספוס המטורפת הזאת שלא מרפה ממני החוסר רצון לקבל את המציאות תוקעים אותי במקום ולא נותנים לי להמשיך הלאה