בית ספר שונה חלק 4

הכל כל כך לבן וקר פה. חשבתי לעצמי. עליתי במעלית לקומה השלישית והתחלתי ללכת לכיוון החדר של אמא. מרחוק ראיתי דמות חייל משוטת לו. מיד הבנתי שזה דור ורצתי אליו מהר. הוא הסתכל עלי במט של תקווה וזה גרם לי להרגיש טוב יותר. היינו נורא שקטים, לא מתאים למשפחה שלי. אבא ודור דיברו אם איזה רופא אחד, וראיתי שדור בולע את הדמעות. הפלאפון רטט- הודעה מתום. ( קצת רקע על תום- תום הוא אחד מהילדים הכי יפים שראיתי, הוא במגמת כדורסל, וכל המאמנים שלו אומרים שהוא יגיע לאן בי אי. הוא גם ילד מאד נחמד, הוא אחד מהחברים הכי טובים של רום, והוא חבר מעולה.) מעניין מה הוא רוצה חשבתי לעצמי, מספיק הפתעות ליום אחד.. פתחתי את ההודעה- *היי רומי! מה קורה? הרבה זמן לא דיברנו ורציתי לשאול אם הכל בסדר, כי לפני עשר דקות בערך נסעתי באוטו עם אבא שלי וראיתי אותך ונראית מוטרדת. רציתי לוודא שהכל בסדר (:* חמוד, חשבתי לעצמי. תמיד ידעתי שמתחת לילד הקשוח הזה יש נשמה טובה.אז עניתי-* היי תום! תודה רבה על הדאגה (: והאמת שכן קרה משהו אבל נדבר כבר מחר! ערבטוב!* בדיוק ששלחתי את ההודעה הרופא יצא החוצה.
"אתם המשפחה של עלמה רוזן?" "כן" ענה דור. "תיכנסו בבקשה" אמר הרופא. אמא שכבה על מיטה, כולה חיוורת וידה הייתה חבושה ועל מצחה היו תפרים. "היא יצאה מזה בנס" אמר הרופא. "אשתך פייטרית אמיתית, לאחד ההתנגשות היא השתחלה החוצה מהאוטו, בזכות זה היא לא הייתה בו שהוא התפוצץ…" אמר הרופא ומבט קל של מבוכה עלה בעיניו. "זאת אמא שלי" אמרתי בחיוך אוהב.
בבוקר קמתי מהורהרת, בשנייה הראשונה הייתי בטוחה שהכל היה חלום אתמול, אבל שראיתי את אבא מכין לי סנדוויצ'ים ולא אמא, נזכרתי שזה אמיתי.
האווירה בבית הייתה מבאסת, אז יצאתי מוקדם מאד לבית ספר, כשהגעתי הסתובבתי קצת, היה כל כך שקט. הגעתי לבמה, המקום היחידי שמרגיע אותי. נכנסתי אל מאחורי הקלעים, שמעתי קולות חלשים והלכתי בעקבותיהם, פתחתי את דלת חדר ההלבשה ו…..ראיתי את רונה ותום מתנשקים.
"מה?!" צעקתי. רונה סובבה את ראשה, וחייכה אלי בבושה.