בית ספר מרטין פרק ב': הנה"ש

אני שונאת להיות התלמידה החדשה, כי בכל בית ספר זה אותו הדבר. אותן שאלות, אותם חבורות, ואותם שיעורים. למה לא יכול לקרות פה משהו מעניין?.

"היי רייצ'ל".
"או הי אנדרו" אמרתי.
"אז, את רוצה לשבת לידי?" שאל.
"כן אני רק רוצה לקחת אוכל, לכן אנחנו קפיטריה" חייכתי ולקחתי קצת מכל דבר.
"אז, איזה שיעורים היו לך עכשיו?" שאל כשהיתישבנו בשולחן.
"היה לי מתמטיקה, ג"ג ואז פיזיקה רציני אין לכם כיתת מתקדמים, אני משתעממת למוות, תיראה מה עשיתי בשיעורים" נאנחתי והוצאתי את המחברת עם הקישקושים.
"וואאווו, את מציירת ממש יפה" חייך אליי.
"תודה".
"אז את בטח כבר יודעת, על נשף הלווין שלנו נכון?" שאל.
"לא מה זה, אין לי מושג" אמרתי והמשכתי לאכול.
"טוב כל הלווין, יש לנו משהו שאנחנו קורים לו נה"ש וזה הנשף גדול, רק כיתות י' ומעלה יכולות להיכנס" אמר וחייך.
"אז, כבר הייתה בזה?" שאלתי.
"כן ליפני שנה, אני כיתה י'א ואת?"
"י' אז הנשף הוא כמו, נשף סיום שנה, שהולכים עם בן זוג?".
"לא בנשף הזה אסור לבוא בזוגות, אלה להגיעה ולמצוא בנשף עצמו".
"מגניב, אני כבר יודעת למה להיתחפס, מתי זה?".
"עוד שבוע".
"או יש צלצול, אני לא רוצה לאחר להיסטוריה, אז נדבר ביי אנדו" אמרתי ורצאתי ללוקר.

הגעתי לכיתה והיתישבתי מקום פנוי בשורה העמצעית, אבל בצד "מעניין על מה נלמד היום, ימי הביניים למדתי לפני שנה" חשבתי לעצמי. עם יש משהו טוב בזה שאני עוברת כל הזמן, זה שעכשיו אני יודעת את החומר.
"אוף, משעמם לי" נאנחתי.
"היי רייצ'ל".
"או היי טיילור, גם אתה בשיעור הזה?" שאלתי.
"כן אז את, כבר יודעת על הנשף נכון?".
"כן אז…….?".
"לא סתם רציתי לדעת עם את מעודכנת, אפשר לשבת פה?"
"טוב….".
"שלום תלמידים, היום נלמד על ימי…" התחיל, אך הפסקתי אותו.
"ימי הביניים ותן לי לנחש, על המהפכה הצרפתית ועל נפילת הבסטיליה, אני צודקת המורה?".
"אאאהההה, כן" הוא בהה בי בעיינים עמומות וכך גם כל ילדי הכיתה.
"המורה אני למדתי את החומר הזה ליפני שנה, אני יודעת הכול אז אני יכולה לצאת?".
"אני הלך לדבר עם המנהל, רק רגע ושאף אחד לא יזוז" אמר המורה ויצא.
"איך, את יודעת את זה" שאל טיילור.
"ליפני שנה, בניו יורק" נאנחתי והמשכתי לקשקש במחברת משועממת, איפה האביר שלי טוב משהו אחדבטוח. שבנשף לא הולך להיות משעמם, לא כל עוד אני יהיה שם. כל כך מעצבן כאן, אני מעדיפה לחזור לניו יורק. רק עוד חמישה ימים אני ישרוד את זה ומשם אני לא זוכרת הרבה, כנראה שנירדמתי עד שצילצול הפעמון נשמע לסיום היום.