בית ספר לעבריינים – פרק 11

" אני אוהב אותך כול מה שאת צריכה תגידי לי " אבא אמר שהייתי בגינה
רצתי לבית הקברות ושם אני רואה את
ראיתי ילד יושב על הרצפה בוכה מנשק את הקבר ומחבק אותו
התקרבתי שדמעה זולגת מעייני
" מי את ? " שאל הנער שהבחין בי ונעמד מנקה את עצמו ואת פניו
לא עניתי .. התקרבתי לקבר נשקתי אותו והוא מסתכל עליי
" אני מתגעגעת ! " מעקתי בוכה ומחבקת את הקבר
" מאווד .. " אמרתי מנסה לנשום , שאני מתיישבת על הרצפה ללא רצון לקום
" אני מצטער .. " אמר הנער " על הכול " הוסיף ורץ מבית קברות
" דנדון , אני אוהבת אותך , ידידי הטוב אולי את יודע מה איתי
אבל אני לא יודעת מה איתך ,
אני בפנמייה עכשיו " אמרתי מנגבת דמעה
" ליד הבית דנדון אבל 4 שניים שכמעט לא הייתי בבית
הכרתי ילדים חדשיים אני עכשיו בבית ספר לעבריינים ,
כן גם אני לא מבינה .. כולם חושבים שהרגתי אותך !?
בחיים לא הייתי נוגעת בך , אני אוהבת אותך
אתה הייתה החבר שלי , הידיד , האח הייתה הכול
אני יבוא עוד מעט , אל תדאג נהיה ביחד .. " אמרתי בוכה טומנת את ראשי בין שתי ידיי
אחרי כמה שניות הרמתי את ראשי מסתכל על קברו ורואה שרשרת לבנה אורכה
לקחתי אותה בידי ושמתי על צווארי
" אני יבוא לבקר דנדון .. " אמרתי נעמדת מנגבת את הדמעות
ויוצאת מהבית קברות והשרשרת בצווארי
רצתי לכיוון הפנמייה
עוברת דרך השער ונכנסת
" שקד . שקד " קרא לי שי
ואני מתקדמת לא מסתכלת עליו
" אני מצטער , באמת " אמר מחבק אותי
" זה בסדר .. " אמרתי סולחת לו
" מאיפו זה " אמר מסתכל על השרשרת ונוגע בה
" סיפור ארוך , טוב בי " אמרתי מורידה את ידו ומתקדמת
" היה כזה דומה לאח שלי אותו צבע .. " אמר מוזר
" לא חכי " אמר תופס את ידי מצמיד אותי אלייו
מחזיק אם ידיו את סנטרי ומתקרב אליי
" ש.. " באתי להגיד והוא נתן לי נשיקה בפה עדינה כזאת
לא הזזתי אותו פשוט המשכתי איתו ..
הוא עצר מסתכל עליי מחייך חיוך קטן ..
* " אני מצטער .. " אמר הנער " על הכול " הוסיף ורץ מבית קברות *
עלה לי פלאשבק
* שבאתי בנער שם את השרשרת אמר משהוא ונעמד מהר שראה אותי *
נסיתי להזכר , לחשוב לי
השרשרת , של הנער .. מי זה ..
אמרתי מנסה לדמיין את פניו שוב אך , הוא ניסה להסתירם
חשבתי לי נרדמת תוך כדי מחשבות