בית ספר לנימוסים פרק 4

ראיתי בצד את התאומים שפגשתי בתחילת היום ״היי״ התקרבתי אליהם ״היי״ הארי אמר וחייך ״ציפיתי לראות אתכם כאן״ אמרתי ״גם אנחנו״ ג׳ול כהרגלה מהשיחה הקודמת התערבה באמצע ״הארי קרץ לי והלך ״לאן הוא הלך?״ שאלתי ״למנהלת,הוא כבר הספיק להסתבך, הוא נתן איזה בוקס לילד… ״ היא אמרה בעצב "כל כך ניסיתי לעצור אותו, אבל לא הצלחתי״ היא אמרה שפניה שקועים ברצפה, המשקפיים שלה מלאות אדים, הנחתי שהיא יצאה החוצה , בלילות היה מאוד קר, וירד מלא גשם, ״הייתם בחוץ?״
פתאום היא לא יכלה יותר להחזיק בבטן ופרצה בבכי רועם, נבהלתי ״ מה קרה?״ היא לא ענתה , רק המשיכה לבכות ״ג׳ול,תעני לי!״ אמרתי בתוקף, לקחתי את היד שלה ומשכתי אותה לחדר, נכנסנו , הוא היה ריק ,הושבתי אותה על המיטה,הבאתי לה כוס מים , התיישבתי מולה ושאלתי שוב ״ג׳ול, מה קרה?״
״כשהוריי מתו, אני והארי הלכנו לרחוב, אבל יש לנו עוד אחות גדולה, ג׳נה, היא ברחה לארץ אחרת,היא הפקירה אותנו,אנחנו היינו בני שש,היא בת 13, בניורק אימצו אותה, והיו לה חיים מעולים,היא שכחה אותנו,עכשיו היא בת 23, נשלח אלינו אתמול מכתב , הזמנה, לחתונה שלה, זאת לא הבעיה הגדולה,החתן שלה הוא היה המעסיק שלנו, הוא היה הפושע הגדול ביותר בהיסטוריה, סיפרנו לה את זה במכתב, והיא התקשרה אלינו, היא צעקה עלינו שבגלל שנטשנו אותה אנחנו לא רוצים שהיא תתחתן,ניסינו להסביר לה,אבל היא בשלה,היא אמרה שהוא השתנה, והמשטרה אישרה שהוא כבר לא פושע,אבל הוא איים עלינו, אחרי שהלשנו עליו למשטרה, שאם הוא יראה אותנו עוד פעם, הוא יהרוג אותנו על המקום, וג׳נה אמרה שהיא מתגעגעת אלינו כל כך,אם לא נבוא היא תבין שאנחנו לא מתגעגעים אליה ולא רוצים לשמוח איתה״ היא נשמה נשימה עמוקה והסתכלה עלי בתקווה שאני יעזור לה , לא היה לי מה להגיד , לא הייתה לי שום עצה, תמיד צצות לי עצות מדהימות, החברים שלי תמיד הכירו אותי כמשיהי שאפשר לדבר איתה ושהיא תמיד נותנת עצות מדהימות, אבל הפעם,הפעם לא היה לי שום דבר, זה היה מסובך מידי , אז פשוט שאלתי ״ומה כל הדבר הזה קשור לזה שהייתם בחוץ?״ ״היינו בחוץ, סיפרתי לו על המכתב , ועל ההזמנה, ואז הוא היה כל כך בעצבים ונתן בוקס לילד חסר ישע שלא עשה כלום״ ״את חייבת לדבר על זה אם מישהו!! תלכי ליועצת של בית הספר! היא בטוח תעזור לך, לי תמיד יועצות בית ספר עזרו ״ אמרתי בתקיפות,התחלתי לדחוף אותה לעבר הדלת יצאנו , ליוותי אותה עד הדלת, היא מילמלה בשקט ״תודה״ ונכנסה בינתיים לא יכולתי לחשוב על משהו אחר,הייתי חייבת לעזור לה, ניסיתי להיכנס לחדרי כשאני שקועה במחשבות אך מישהו עצר בעדי , נתקעתי בו, הוא היה אם המון ספרים,למזלי הם לא נפלו ״הכל בסדר?״ הוא שאל בקול קטן ״ כן, מושלם״ אמרתי בציניות , פתאום לא יכולתי יותר הייתי חייבת לפרוק את המידע שהרגע קיבלתי,נשפחתי בפניו , וסיפרתי לו הכל, הוא הקשיב , לא אמר דבר,רק הקשיב , שמחתי שיש לי ידיד שיודע להקשיב,בלי לדבר,או לחפר,רק להקשיב לבסוף , כשגמרתי הוא אמר ״קוראים לי אלכסנדר,ולך?״ לא הבנתי , הרגע סיפרתי לו את סיפור חייה של ילדה מסכנה וזה מה שהוא עונה לי?!?! ״אתה שמעת מה שאמרתי עכשיו?״ הוא הנהן אם ראשו ללא ״אני חירש,אני קורא שפתיים, אבל דיברת מהר מידי, לא הצלחתי להבין שום דבר , אבל מנימוס לא רציתי להפריע ולהזכיר את הפרט הזה,אני מצטער״ הוא השפיל את מבטו לרגע ואז העלה אותו בחזרה ״ אה , אה אני לוסינדה,אבל כולם קוראים לי לוס,ככה גם אני מעדיפה את זה , אני מצטערת לא ידעתי שאתה,אתה יודע…״
״חירש?״
״כן״
״זה בסדר,לוסינדה״
ניסיתי להוסיף שיקרא לי לוס ,אך הוא עצר אותי וסימן לי להתחיל ללכת לחדר, נכנסנו לחדר שלו, הוא ביקש שאני יספר לו הכל מהתחלה,אבל לאט, וזאת עשיתי.