בית ספר טיפוסי פרק 5
מי הוא חושב שהוא הוויל הזה. מה זאת החוצפה הזאת ככה לזבת במקום שלי ליד העץ שלי! בשעה שבה אני אמורה לשבת שם! אני בחיים לא אסלח לו על זה. אבל למה האו חיכה לי שם? למה לא ליד בית ספר זה היה הרבה יותר פשוט. לא הייתי מתעצבנת עליו ואולי אפילו הייתי נותנת לו לדבר איתי יותר מחמש דקות
והנה אני שומעת את הצלצול הצלצול שגואל אותי ממחשבתי המוזרה. נכנסתי לכיתה ובגלל שארתור לא הגיע לבית ספר אז ישבתי לבד. אני יושבת בערך באמצע הכיתה וזה לא שמורים שונאים אותי אלא שהם פשוט לא סובלים אותי. אני תמיד מתקנת אותם אבל הם לא יכולים לעשות לי כלום בגלל שאני מונעת מהם למסור מידע שגוי.
רגע לפני שהמורה נכנסה לכיתה וויל נכנס בריצה. עצר חייך אלי את החיוך המטופש והרגיל שלו ואז התחיל להתקדם לעברי.
"מישהו יושב פה?" שאל אותי.
"טוב בדרך כלל כן אבל היום מי שיושב כאן לא הגיע אז אני מניחה שהמקום פנוי" עניתי בלי להסתכל עליו.
"יכולת פשוט לומר שהמקום פנוי אבל בסדר אני מקבל גם הסברים ארוכים" אמר אם חיוך קצת רציני שאחרי רגע הפך לצחקוק הרגיל שלו. הוא התיישב לידי והוציא את הספרים שלו לשיעור היסטוריה.
המורה נכנס והתחיל ללמד.
"המורה אני מתנצלת אבל צ'רצ'יל הוא וינסטון ולא וינסנט" אמרתי. לפעמים אני פשוט מתפעלת מהטמטום של המורים בבית הספר שלי אבל כמו שאמרתי זה בית ספר טיפוסי והוא בדיוק כמו השאר אז גם המורים בה הם מורים טיפוסיים וזה אומר במילים אחרות מטומטמים.
כשהשיעור נגמר התכוננתי לצאת ואז וויל תפס את ידי. כמעט כל הבנות בכיתה נראו על סף בכי. יכולתי לדמיין מה הן חושבות "מה למה הוא איתה? הם ביחד? מה הוא רוצה ממנה?למה הוא לא איתי?" ועוד כל מיני מחשבות מטומטמות כאלה.
"אני יכול לדבר איתך?" שאל. הנהנתי ויצאנו לכיוון העץ שאיך שהו הפך לנקודת המפגש שלנו.
וויל:
טוב זהו עזרתי אומץ ואני עומד לומר לה מה אני מרגיש כלפיה. ראיתי איך כולם הגיבו לזה אבל לא ממש אכפת לי! אני אוהב אותה ואני לא מתכוון בכלל להתייחס לשום דבר שאומרים לי או שאני שומע במסדרונות.
הבאתי את אנאלנה לעץ התיישבנו.
התקרבתי אליה כך שפני כמעט נגעו בפניה, כל כך רציתי לסגור את הפער בין פני לפניה אבל עדיין לא הייתי בטוח שזה אפשרי.
" אני אוהב אותך"
תגובות (1)
וואי מדהים!!!!!!!
אני דורשת המשך!!!!!!!