בית ספר טיפוסי פרק 2

" תודה שוב" אמר לי הנער שכביכול הצלתי.
"כן כזאת אני מצילה אנשים מחבורה של בנות מטומטמות שרודפות אחריהם" עניתי והוא צחקק.
ישבנו ליד העץ כמה דקות בשקט ואז הוא סיפר לי שקוראים לו וויל.
"ולי קוראים אנאלנה. ואני מניחה שאתה הבחור החדש שכל הבלונדיניות רודפות ונמרחות עליו." אמרתי לו בקול ישב, אני מעדיפה לא להתחבר אם אנשים כמוהו.
"טוב…..אז איך חשבת על לבוא לפה?" שאל.
" אני תמיד יושבת פה וקוראת אף אחד אחר לא מגיע לפה כי הם עסוקים מדי בלזיין אחד את השני" אמרתי עדיין בקול יבש ואדיש.
" זה מקום נחמד" אמר לי. העץ שנשענו עליו באמת היה ממש יפה. עליו נפלו וכיסו את מי שבפנים ויצרו אווירה מסתורים אך עדיין מרהיב.
" זה לא סתם מקום נחמד זה מקום יפיפה ושליו. המקום היחיד שבה אפשר לחשוב בהיגיון בלי הפרעות מצד אנשים אם רמת אינטליגנציה נמוכה מאוד" אמרתי קצת בכעס.
"טוב את צודקת… כל כך שקט כאן" אמר. והתקרב אלי אבל רק קצת ואני לא הבנתי מה הוא עושה.

נקודת מבט וויל:
היא הייתה שונה מכל בת שאי פעם פגשתי. השם שלה היה משונה המראה שלה היה משונה וכל מה שהיא עשתה או אמרה היה משונה. ועדיין למשהו מצאתי את עצמי מנסה להתקרב אליה כמה שיותר.
היא הייתה הבת היחידה בבית הספר הזה שלא הגיבה אלי כאילו אני אליל וזה מצא חן בעיני. היא הייתה יפה באופן מאוד מוזר. כמו שכנראה גם היא שמה לב היא הייתה כמו כתם שחור בחבורה של בנות מטומטמות ובלונדיניות. היא הייתה חכמה בצורה שלא יכולתי להבין, תפיסת העולם שלה הייתה כה משונה שלא יכולתי לעשות כלום חוץ מלנסות לקלוט את כל התסבוכות והרעיונות המשונים אך עדיין כה אמיתיים