בית הספר לאומניות (אולי אני אתקבל לשם אז אני התחלתי לחשוב על זה ורציתי לכתוב!)

שלום קוראים לי יובל וזה הסיפור (המומצא) שלי יום ראשון בבית ספר לאומניות מחורבן איפהשהו בגבעתיים הלכתי ליד הלוקרים בניסיון למצוא את שלי הגעתי אליו בדקתי את הקוד ואז הרגשתי מישהו מאחורי הסתובבתי וראיתי אותו ילד גבוה שער שחור וחיוך ציני
"הי את התלמידה החדשה נכון שובל?"
"יובל וכן למה?"
"סתם איזו מגמה את?
"אומנות" אמרתי בקול חנוק
"אה טוב חבל עלייך יכול היה להיות לך עתיד"
"סליחה?! ובאיזו מגמה אתה עם אתה חושב שאתה יותר טוב מימני??"
"מוזיקה"
צחקתי אח עם הוא רק היה יודע שאני יודעת לשיר
"מה מצחיק אותך שובל"
"יובל, וניפגש בשיעור מוזיקה ואז תבין!" החנקתי חיוך וגיחחתי לעצמי
"הוא חייך "שהיה אני אשמח לשמוע אותך מזייפת!"
נכנסתי לכיתה לאומנות וחיפסתי מקום המקום היחידי שלא היה בו מישהו היה ליד איזו בלונדינית
"אפשר לשבת פה?"
"כן ברור קוראים לי סתיו ואת?"
"יובל, טוב את גם באומנות? או שאת סתם פה כי זה השיעור הראשון שלך ביום?"
"שרופה על אומנות מותק" והרימה יד לכייף
צחקתי ונתתי לה כייף שמתי את התיק והתיישבתי לידה
"את חדשה פה?"היא שעלה
"כן אמממ… יש לי שעלה לפני השיעור ראיתי איזה ילד גבוה עם שער שחור חושב ת'צמו ובמגמת מוזיקה"
"פגשת את הבחור הכי מקובל בבית ספר עומרי לוביץ',והוא בא עלייך הוא בדרך כלל לא מדבר עם חדשות"
"הוא ממש שוויצ'ר"
"ומעצבן" הוספתי
"שלום תלמידים" המורה אמרה והבהילה את כולם
"אה יובל בואי לפה כדי שאוכל להציג אותך בפני הכיתה"
קמתי מהמקום שלי ופסעתי אל עבר קידמת הכיתה
"תלמידים זאת יובל התלמידה החדשה היא באה לפה מראש העין"
"הי"
"טוב יובל שבי במקומך"
התיישבתי ליד סתיו שוב בזמן שהמורה חילקה לנו משימה לצייר משהו קסום
ציירתי מלאכית שמתבוננת למתה ומחייכת כעילו אנחנו בני האדם מצחיקים אותה
"יפה מאוד יובל,ואוי סתיו זה ממש מהמם"
הסתכלתי על הציור של סתיו הוא היה יפיפה הי ציירה יער שבו רואים שדון ושדונית משחקים מחבואים
"את מציירת מדהים!"אמרתי לה
"חחחח תודה ואת מציירת ממש טוב הצללה אני אף פעם לא מצליחה לצייר הצללה!"
לפחות את יכולה לצייר יער"
הצילצול הגיע ועברנו לשיעורים הבאים עד השעה הרבעית שעת מוזיקה
"שלום תלמידים יקרים הגיע אלינו תלמידה חדשה קוראים לה יובל"
"הי" אמרתי בקול צפצפני
"יובל אצלינו יש מינהג שכול תלמיד חדש צריך לשיר את השיר הכי אהוב עליו אכפת ללך?"
"אמממממ בסדר"
התחלתי לשיר
"פצעים ונשיקות
כל השקרים וכל השתיקות
חוזרים כמו מהמרים עם קופסת הקלפים
ונעלים מבריקות

שארית התום בארגזי קרטון
מעשה אמנות או מעשה יום יום
אני עוזב אני עוזב היום
לה לה לה לה לה לה לה…

פנים עדינים של פליט רוחני
אתה לא מתאים אבל תמיד תהיה איתי
אמרתי לה זה רושם ראשוני
אל תקני זה לא האף שלי

היא אמרה לי תודה אני כבר אבודה
ולא מפחדת מקניה לא טובה
אז נשארתי שם הקזתי לה דם
כשניסיתי לשנות לה את העולם

עצלנות כושלת כישלון חרוץ
בזבוז פרוע ואין לי תרוץ
אני עוזב אני עוזב היום
לה לה לה לה לה לה לה…"
כולם ואני תקוונת לכולם הסתכלו עליי ועומרי אמר………………………………………………………………………………………………………………