בית היתומים- פרק 7

-נקודת מבט מיה-
"היום יום בריכה חברות!!" העירה אותי בר בצעקה.
"מה זה יום בריכה?" שאלתי, משפשפת את עיניי בעייפות.
"פעם בשבועיים בוחרים שכבה אחת ולוקחים אותם לבריכה הקרובה! זה כזה כיף! וגם קניתי בגד ים חדש, אז בכלל" אמרה בר בהתרגשות.
"את האמת שזה באמת יום מגניב. סוגרים את הבריכה במיוחד בשבילנו, ובאמת שזה נחמד" הוסיפה אלה שעמדה מול הראי והברישה את שיערה החום והעבה שהגיע קצת אחרי מותניה.
אוי לא. אוי לא. אוי לא. אני שונאת בריכה. אוף.
"וחייבים לבוא לזה?" שאלתי, ובר ואלה הסתכלו עליי בתדהמה. אני מבינה את ההפתעה שלהם, עד שמארגנים לנו משהו כיפי ומיוחד אני לא רוצה ללכת. אבל אני ממש שונאת בריכה.
"ברור שחייבים" אמרה אלה וסיימה להבריש את שיערה.
"יש לך משהו נגד דברים כיפים, מיה?" שאלה בר בהרמת גבות.
גיחכתי, "נגד בריכות ספציפית." אמרתי.
"זה רק בגלל שאין לך בגד ים יפה." אמרה בר. תאמת שאין לי בגד ים בכלל. "אני יודעת. אני אשאיל לך את הבגד ים הישן שלי! אני חושבת שהוא יעלה עלייך" היא הוסיפה לאחר כמה שניות מחשבה. מעולה.
"אני באמת חושבת שעדיף שאני אשאר פה. מקסימום אני אעזור לפז או משהו" אמרתי, מנסה לבטל את רעיון הבריכה.
"אין מצב. את באה, ואת באה איתנו" אמרה אלה, מביטה בסיפוק בדמותה הנשקפת מהמראה.
נאנחתי. הן לא יתנו לי להתחמק מזה.
"הנה קחי" אמרה בר, מושיטה לי ביקיני סטרפלס צהוב עם פרחים. אוי נפלא, עכשיו זה גם סטרפלס.
"נו, תמדדי" זירזה אותי בר. באנחה, ובחוסר רצון גלוי, נכנסתי לחדר האמבטיה. החלפתי את בגדי והבטתי בדמותי הנשקפת מהמראה.
אוף.
עניין בגד הים היה נושא רגיש ביני ובין גלי.
אני רוצה להסביר למה אני שונאת כלכך בגדי ים. ברגע שאני מורידה את הבגדים, אין מצב שיהיה מישהו שלא יסתכל עליי. אני כלכך שונאת את זה. כל המבטים המרוצים של הבנים, הסורקים את גופי שוב ושוב.
הבטן שלי שטוחה לגמרי, הירכיים שלי רזות, המותניים צרות, הרגליים קטנות, והחזה ממוצע. פלוס העניין של השיער הבלונדיני והחלק שלי, והעיניים הענקיות בצבע כחול בהיר, אתם כנראה מבינים למה אין מצב שיהיה שם מישהו שלא יסתכל עליי. אני שונאת את תשומת הלב הזאת, ובעיקר אני שונאת להיות מרכז העניינים.
לגלי יש בטן שטוחה, אבל בגלל שרירים. אצלי זה סתם גנים טובים. יש לה ירכיים קצת גדולות וחזה קצת קטן משלי. למה אני זו שיצאתי עם הגוף המושלם ולא היא? היא מכורה לתשומת הלב הזו, ואני שונאת אותה.
יצאתי מחדר האמבטיה, בידיעה שהייתי בו קצת יותר מדי זמן.
ואז ראיתי את ליאור עומד באמצע החדר ומדבר עם אלה. ברור שדווקא ליאור, יהיה כאן דווקא עכשיו. הוא הסב את תשומת ליבו אליי, ופער את עיניו בתדמה.
אלה, בר וליאור עמדו פשוט ובהו בי.
נשכתי את שפתי. הרגשתי נורא. עם זה יהיה ככה כל היום אני לא חושבת שאני אצליח לשרוד.
נשמתי עמוק והשתעלתי טיפה, כדי להשיב להם את הריכוז. ליאור היה המום, מילמל משהו חטוף ויצא מהדלת במהירות. מה שהוא תמיד עושה כשקורה משהו מביך. פשוט בורח.
"אלוהי, יש לך גוף אלוהי" אמרה בר.
"אתם רואות מה קרה פה? זאת בדיוק הסיבה שאני ממש לא רוצה ללכת." אמרתי והתיישבתי על המיטה בייאוש. עכשיו גם אם אני לא אלך, לליאור תמיד יהיה זיכרון של איך אני נראית בבגד ים. אוף, אוף, אוף.
"את חייבת ללכת! עם היה לי גוף כמו שלך לא הייתי מחמיצה שום אירוע שיכול לגרום לאנשים להסתכל עליי" אמרה אלה.
"אני שונאת שמסתכלים עליי, אני שונאת להיות במרכז, ואני שונאת שבנים מסתכלים עליי במבט הזה שלהם" המבט שליאור עשה לפני שנייה.
"חמודה, עכשיו אין מצב שאת לא הולכת. יאללה תארגני תיק, ואת, אלה, תעירי כבר את ג'ול! היא ישנה כבר מלא זמן" אמרה בר בקול של מפקדת. נאנחתי והתחלתי לארגן לי תיק כמו שהיא אמרה.
סיימנו להתארגן ונכנסו לאוטובוס. אני ישבתי ליד בר, ואלה וג'ול ישבו מאחורינו. ראיתי את גלי יושבת ליד ילדה שאני לא מכירה, אבל היא נראתה שמחה, אז החלטתי שהילדה ההיא בסדר.
הגענו לבריכה ויצאנו החוצה. הבריכה הייתה יפה וצלולה, וארבעתנו תפסנו מקום בצל. רציתי להציע לגלי לשבת איתנו, אבל ראיתי שהיא התיישבה עם הילדה שישבה לידה באוטובוס, ועוד כמה בנות. החלטתי שזה יותר טוב ככה, בגלל כל העניין עם נדב ובר.
"יאללה נכנס?" שאלה בר. ג'ול ואלה הינהנו ואני נאנחתי. אני פשוט לא מאמינה שהן גררו אותי לפה.
"אני נראה לי אשאר כאן קצת" אמרתי.
"יואו את כזאת עקשנית אלוהים" נאנחה אלה. חייכתי חיוך קטן. לפחות אני לא אצטרך להכנס למים.
הבנות התפשטו ונכנסנו למים. אני נשארתי בחוץ, לבושה עדיין בבגדי.
ראיתי את גלי משכשכת רגליה במים, בזמן שהיא מדבר וצוחקת.
החלטתי לעשות מעשה, להוריד את הבגדים ולהשתזף קצת. כולם במים ובמילא אף אחד לא ישים לב אליי עכשיו. הורדתי את החולצה בהיסוס, ואז את המכנס. בינתיים אף אחד לא נראה מתעניין בי במיוחד. יופי. נשכבתי על בטני על מיטת השיזוף. שמעתי מישהו מתיישב לידי ופקחתי את עיניי. ראיתי את ליאור יושב לידי ונשען אחורה, ידיו מאחורי עורפו.
"מה אתה רוצה?" שאלתי וסגרתי את עיניי. הוא במילא כבר ראה אותי בבגד ים, אז אין טעם לכסות את עצמי או משהו.
"למה את שונאת אותי?" הוא שאל.
"אתה מעשן סמים. אתה מפלרטט איתי, ואז מתנשק עם חברה שלי לחדר. אתה מבלבל ומעצבן, ונמאס לי לנסות להבין מה אתה עושה" פלטתי. התנשפתי אחרי שהבנתי מה אמרתי ופקחתי את העיניים.
"זה מפריע לך זה שהתנשקתי עם אלה?" הוא שאל בחיוך מרוצה.
שתקתי. אמרתי דברים שלא ידעתי בעצמי. אני מקנאה באלה? הוא פלירטט איתי? הוא מבלבל אותי?
"למה שזה יפריע לי, הרי אין בינינו כלום." אמרתי. באמת אין בנינו כלום?
"את רוצה שיהיה?" אני רוצה שיהיה?
שתקתי שוב. "מה ישלך ממני? אני לא נחמדה אלייך, אני מרחיקה אותך ממני ואני פשוט לא בן אדם ששווה לך להתחבר איתו. למה אתה ממשיך לנסות?" שאלתי והתיישבתי, מכסה את גופי עם מגבת.
"למה את עושה את זה?" הוא שאל והצביע לעבר המגבת. "יש לך גוף מדהים. למה את מתביישת בו?"
"זה העניין. אני שונאת שבוהים בי, אני שונאת להיות במרכז ואני שונאת שאנשים חושבים שאני כזאת מושלמת. כי אני לא." אמרתי בנוקשות. אני לא מאמינה שהרגע אמרתי לו את זה והוא גם עדיין לא ענה על השאלה שלי. פתחתי את בקבוק המים שלי ושתיתי ממנו.
הוא חייך. מרוצה מהפתיחות המפתיעה שלי. אני לא הייתי מרוצה ממנה. עם אני אמשיך ככה אני עוד אגיד לו שאני מתעניינת בו. בלעתי לא טוב את המים והתחלתי להחנק. התחלתי להשתעל. אני מתעניינת בו?! ממתי?! למה?! אוי לא. אוי לא. אוי לא, לא, לא.
"תענה על השאלה שלי. למה אתה ממשיך לנסות להתקרב אליי?" שאלתי שוב בנוקשות.
"כי אני מחבב אותך. ואת הילדה היחידה שיודעת את הסוד הכי גדול שלי." הוא אמר. רגע מה? הוא מחבב, אותי?! למה?!
"למה בדיוק אתה מחבב אותי?" שאלתי בבהלה.
הוא משך בכתפיו, מחייך את החיוך החמוד הזה שלו. רק עכשיו שמתי לב שהוא בלי חולצה, ושהבטן השרירית והיפה שלו חשופה לגמרי.
"את דואגת לי. את שומרת על הסוד שלי. את מוכנה לסבול אותי." הוא חייך. אוף זה ממש ממש לא טוב.
"אז אל. תפסיק, פשוט תפסיק." אמרתי וקמתי, משאירה אותו מבולבל על הכיסא. איך לעזאזל אני יכולה לדרוש ממנו משהו שאני לא יכולה לדרוש מעצמי?!