בית היתומים- פרק 6

-נקודת מבט מיה-
שוב הגיע שיעור מתמטיקה מתוגברת, וידעתי שאני עומדת לפגוש את ליאור. בעצם מה אכפת לי שאני עומדת לפגוש אותו?! הוא סתם אדיוט ולא באלי שום קשר איתו.
התחיל השיעור, והוא הגיע באיחור והתיישב במקום שלו, לידי. ג׳ול לא הרגישה טוב אז היא לא באה היום.
תכף מגיעה חופשת חנוכה, ובפעם הראשונה אני עומדת לבלות אותה במקום הזה, שאני כלכך לא שייכת אליו. לפחות אני עם גלי.
השיעור נגמר ויצאתי החוצה, אך מישהו תפס בחולצה שלי. הסתובבתי וראיתי את ליאור. שמתי את ידי על מותני ״מה?״
״אנחנו צריכים לדבר.״ הוא אמר.
״אז תדבר״ למה להיות כלכך דרמתיים?
״לא פה. בואי לחדר שלך.״ הוא אמר ומשכתי בכתפיי. הלכנו לחדר שלי, של אלה, בר וג׳ול והוא סגר את הדלת.
״אוקיי, אז לגבי היום הזה.. שראית את… מה שראית.״ הוא אמר והתחיל להזיע.
״נו…״ זירזתי אותו.
״אז אל תספרי את זה לאנשים.. אוקיי? במיוחד לא לאלה..״ הוא אמר והצית את הסקרנות שלי.
״מה בעצם יש לך עם אלה?״ שאלתי אותו.
״זה לא עניינך״ הוא אמר וחרק את שיניו. ושוב הוא עושה את הקטע המעצבן הזה. עם זה ענייני אז מה הזכרת אותה בכל מקרה הא?! לבקש שאני לא אספר לאף אחד, כנראה כולל גם את אלה, כי גם היא מישהוא לא?!
"טוב ביי." אמרתי והסתובבתי. אין לי שום רצון לדבר איתו. הלכתי והשארתי אותו עומד שם.
-נקודת מבט גלי-
"תקשיבי אנחנו צריכים לדבר." אמר נדב. הוא עמד בכניסה לחדר שלנו. הכנסתי אותו וסגרתי את הדלת.
"את יודעת מי זאת בר נכון?" הוא שאל והרים את מבטו שעד עכשיו היה מושפל, כדי להביט בי. הינהנתי.
"ואת יודעת את כל מה ש- היה בנינו, כאילו בערך… נכון?" הוא שאל, עדיין מובך.
הינהנתי שוב.
"אז- אני.. אני לא חושב שמה שיש בנינו יעבוד.." הוא אמר. מה?! מה בר הזו קשורה עכשיו?!
"אבל אתה ובר הייתם פה ביחד הרבה זמן ובחיים לא קרה ביניכם כלום. שאלתי אנשים לגבי זה, לא היה אחד שאמר שאתם חברים, או הייתם חברים, ואני לא חושבת שאפילו התנשקתם פעם. אני צודקת?" אמרתי לו בהרמת גבה.
"את צודקת, אבל-"
"תקשיב. אתה יכול עכשיו ללכת. לחזור למה שהיה לך עם בר, ואני לא אתערב, ואשכח את הנשיקה הזו אתמול. באמת. רק תחליט מה אתה רוצה כי אתה לא יכול לעבור ככה בין שתינו." אמרתי והתיישבתי על המיטה, משלבת את ידי. עם הוא יבחר בבר אני יודעת שאני אתמוטט.
הוא התיישב על המיטה לידי והניח את פניו בתוך כפות ידיו. "גלי אני לא יודע מה לעשות.. אני בחיים לא הייתי במצב כזה. בחיים לא הייתה לי חברה, ואתמול התנשקתי בפעם הראשונה בחיים שלי. אני לא ילד כזה את מבינה?" הוא אמר בלי להביט בי. לא ידעתי מה להגיד לו.
הוא הרים את מבטו ופגש במבט שלי. "אני לא יודעת מה להגיד נדב" אמרתי והסתכלתי בעיניים הכחולות והמהממות שלו. וואו הוא כלכך יפה.
"תגידי שאת מבינה אותי." הוא אמר.
שתקתי. אני מבינה אותו? אני יודעת איך זה שבחיים לא היה לי חבר? שאתמול התנשקתי פעם ראשונה?
"אבל אני לא מבינה." אמרתי.
"את לא מבינה שאני לא ילד כזה? אני לא ילד שמנשק מישהי ככה סתם. אני לא ילד שמנשק מישהי בכלל. אתמול.. אתמול אני לא יודע מה קרה לי. כשהייתי איתך שמה, הרגשתי ביטחון כזה, שאני יכול לעשות הכל. אני לא ילד שיכול לבחור בין מישהי יפה שהייתי מאוהב בה במשך חמש שנים, לבין מישהי יפה אחרת, שאמנם הכרתי אותה לפני שבוע, אבל היא הילדה היחידה בעולם שכשהייתי איתה הרגשתי כלכך מלא ביטחון שנישקתי אותה. דבר שלא העזתי לעשות עם הילדה הראשונה, שבה הייתי מאוהב במשך חמש שנים" הוא אמר. הפנים שלי התרככו.
"אתה חושב שאני יפה?" שאלתי בחיוך קטן. הוא הינהן, ואז בלי לחשוב כרכתי את ידי סביב עורפו והוא שם את ידו על לחיי ונישק אותי. וואו הוא מנשק כלכך מדהים.
הוא דחף אותי קלות ככה שאני אשכב על המיטה והוא מעליי, בלי להפסיק לנשק אותי. עצמתי את עיניי, מתענגת על הנשיקה המדהימה הזו. הידיים שלי שיחקו בשיערו הבלונדיני הארוך והיפה, והוא הניח את ידיו משני הצדדים שלי כדי ליצב את עצמו.
לפתע שמעתי את הדלת נפתחת, וצחקוקים שנפסקו בשנייה שנכנסו לחדר. נדב קם מהמיטה במהירות, ואני התיישבתי. אלו היו נועה ומיכל, שהסתכלו עלינו בחיוך.
"אני צריך ללכת" נדב מילמל במבוכה והעביר יד בשיערו.
לא רציתי שהרגע המדהים הזה ייפסק, וגם לא רציתי שנועה ומיכל יראו אותנו במצב כזה, אבל הרגשתי טוב. הרגשתי שהוא בחר. בחר בי. הילדה שנותנת לו ביטחון, ככה הוא קרא לזה. ובכלל, עם זו הייתה בסך הכל הנשיקה השנייה שלו בחיים, איך זה שהוא מנשק כלכך טוב?!
נדב יצא במהירות וסגר את הדלת מאחוריו, והשאיר את נועה ומיכל עומדות עם חיוך מטופש ובוהות בי.
"אז השמועות האלו נכונות! את ונדב באמת התנשקתם! גלי, אני לא יודעת מה את, אבל נשבעת לך שאין מצב שאת אנושית." מיכל אמרה בהתרגשות.
"לא סתם התנשקתם, מזה היה פה? עוד שנייה הבגדים היו נעלמים" צחקה נועה.
מעניין מי הפיץ את השמועות שהתנשקנו. זה היה בחדר סגור שחוץ ממני ומנדב לא היה בו אף אחד. אולי נדב הפיץ את השמועות הללו.
"גלי תגידי איך את עושה את זה? איך בשבוע את ונדב הגעתם למצב כזה? פלוס העניין עם בר?" שאלה מיכל בעיניים מעריצות והתיישבה לידי.
"למה, את בונה על מישהו?" שאלתי בהתגרות. היי, הן עד עכשיו התקיפו אותי גם לי מותר לא?
מיכל הסמיקה והינהנה.
"מי?" שאלה נועה, מקווצת את עיניה במחשבה.
"סיימון.." אמרה מיכל בשקט. נועה הרימה את גבותיה ולאחר שניה הורידה אותן. היא חשבה כמוני, למיכל לא היה סיכוי עם סיימון.
סיימון הוא אחד מהחתיכים הפנויים היחידים בשכבה שלנו, ומיכל אמנם מתוקה, אבל היא קצת שמנמונת ואני לא חושבת שהוא שם עליה.
"אתן לא חושבות שיש לי סיכוי איתו.." אמרה מיכל בעצב, אחרי שכנראה קלטה את המבטים שלנו.
בלעתי את רוקי, "אני לא חושבת שכדאי לך לבנות דווקא על סיימון." אמרתי מנסה לשפר את המצב.
מיכל קמה מהמיטה, "חבל, כי אני כבר בונה עליו. ואתן תראו, כשאני והוא נהיה ביחד, אתן תראו" היא אמרה וניכנסה למיטתה. "לילה טוב"