בית היתומים- פרק 5 (סיפור חדש תגיבווו :)

~נקודת מבט מיה~
-יום למחרת-
אחרי בית הספר הלכתי לספריה. הייתי מעוצבנת מאתמול על ליאור הנודניק הזה, והייתי צריכה איזה ספר טוב. כן אני מודה, אני קצת חנונית. אני אוהבת לקרוא. אבל שונאת ללמוד.
נכנסתי לספריה. היא הייתה גדולה מאוד ובמרכזה היה מעגל של שולחנות ומחשבים עליהם. מאחורי המעגל, הייתה פינת ישיבה עם מלא שטיחים ופופים רכים וגדולים בצבע לבן. הקירות היו מכוסים עד אפס מקום במדפים ועליהם ספרים, מסודרים לפי קטגוריות. הגעתי לקטוגרית פנטזיה ומד"ב, והתחלתי לבדוק את הספרים. אחרי בערך עשר דקות בחרתי ספר שנקרא 'לא יכול להיות גרוע יותר..' של הסופרת האהובה עליי 'ג'וליאן מרקס'.
ניגשתי לספרנית בכדי שאוכל לקחת את הספר אליי לחדר. הספרנית הייתה זקנה ומקומטת, שונה בהחלט מפז, המזכירה היפה שפגשנו ביום הראשון. היא לבשה חולצה ארוכה בצבע ורוד שנראה היה שעבר יותר מדי כביסות, וחצאית ארוכה בצבע לבן. היא נעלה נעלי עקב קטנות בצבע שחור, ושיערה היה כסוף והיה אסוף בצמה רופפת.
לקחתי את הספר והתחלתי ללכת לחדר. פתחתי את הדלת ונעמדתי בחדר. הפה שלי נפתח, ונסגר.
על המיטה שמולי שכבה אלה, וליאור היה שרוע מעליה ונישק אותה בלהט. זה מראה שהפתיע אותי. לא רק שלא חשבתי שלליאור יש חברה, אלא שהחברה הזאת היא אלה החנונית והחכמה בכבודה ובעצמה. זה היה מוזר. השתעלתי קצת בכדי למשוך את תשומת ליבם. ליאור שמע את השיעול שלי ועזב את אלה, התיישב והסתובב אליי. ברגע שראה אותי פניו החווירו.
"תכירי, זה ליאור. ליאור זאת מיה" עשתה אלה הכירות שלא הייתה נחוצה.
הינהנתי. "אז אתם זוג או משהו?" שאלתי וניגשתי למדף בכדי להניח את הספר שלי.
"לא יודעת.. אנחנו זוג?" שאלה אלה והתיישבה לידו. בזמן שאמרה את זה היא הרימה את ידה בכדי להתעסק לו בחולצה, אך הוא קם במהירות.
"אני צריך ללכת" הוא אמר ויצא בסערה מהדלת. עוד יותר מוזר.
"אאוץ'..?" אמרה אלה וגיחכה. חייכתי. אני אוהבת שהיא לא עושה סיפור מכל דבר. זה תכונה נחמדה.
"זאת פעם ראשונה שאתם.. אה.. ככה..?" שאלתי. היא הנידה בראשה, "התנשקנו כבר דיי הרבה בעבר… עם כמה שליאור חתיך, הוא קצת מוזר" היא אמרה. הינהנתי, וחשבתי על הצרחות שהוא צעק עליי אתמול, ועל המזרק.
"אתם מכירים? כי היה נראה שדיי הפריע לו שנכנסת וראית אותנו" היא אמרה וגיחכה.
"ממש לא.." אמרתי והסמקתי, "כנראה סתם מעצבן אותו שמפריעים לו ברגע אינטימי" ניזכרתי איך הפרעתי לו אתמול ל.. לעשות את מה שהוא עושה..
"וואטאבר.. מה את קוראת?" היא קמה וניגשה למדף שלידו עמדתי ושעליו שמתי את הספר.
"סתם.." עניתי בהפטרה. לא יכולתי להפסיק לחשוב על למה ליאור הגיב ככה? מעניין עם הוא היה מגיב ככה עם זו הייתה מישהי אחרת ולא אני.
~נקודת מבט גלי~
אני מאושרת. הצלחתי להשיג את מה שרציתי בפחות משלושה ימים. זה שיא. אמרתי לכם שאני מסוגלת.
תאמת שאני קצת מרחמת על בר הזאת, אבל זאת היא שסתם אהבה מרחוק במשך חמש שנים, לא אני. וחוץ מזה, היא יפה בטירוף. היא יכולה להשיג כל גבר שהיא רק רוצה.
נועה התפרצה לחדר בבכי, והוציאה אותי ממחשבותיי.
"מה קרה??" שאלה מיכל ששכבה על מיטתה וקראה ספר. היא הניחה את הספר וירדה למטה במהירות בכדי לחבק את נועה הבוכייה.
"דניאל.. הוא זרק אותי.." יללה נועה על כתפה הנמוכה של מיכל. הופתעתי. דניאל, החמוד שלפני יום ראיתי אותו מצרפת את נועה כאילו לא יודעת מה, זרק אותה.
"מה? למה?" שאלתי. נועה משכה באפה.
"הוא אוהב מישהי אחרת.. אוף עם רק אני יידע מי זאת המישהי הזאת אני יקרע אותה!" אמרה נועה בספר עצבנות, ספק עצבות.
"אתן יכולות קצת לשתוק?!" שמעתי את ליה אומרת ממעלה המיטה שלה. היא נהמה וירדה למטה.
"אני הולכת" היא הודיעה ויצאה מהחדר. היא ממש לא חברותית. אני לא יודעת עם יש לה כאן חברות בכלל. וגם זה מוזר שאף בן לא שם עליה. עם איך שהיא נראית, היא יכולה להיות מלכת היופי.
"אוף.. זה כזה מבאס.. הוא בחר במישהי אחרת על פני.. הוא אוהב מישהי אחרת.. לא אותי.. אף אחד לא אוהב אותי!!" היא מיררה בבכי. קצת הגזימה עם הדרמה.
נשמעה דפיקה בדלת, ולאחר מכן היא נפתחה. שלושתנו הפננו את מבטנו לנדב, שנכנס לחדרנו כרגע. הוא ראה את נועה הבוכייה עם נהרות האיפור שנמרחו על לחייה, ואז צעד צעד אחורה, אך זה היה מאוחר מדי. עם עכשיו הוא היה הולך נועה הייתה בוכה עוד יותר.
"היי" אמרתי לו במתיקות וירדתי ממיטתי. ניגשתי קדימה ועמדתי לפניו.
"אמ היי.. תקשיבי.. בקשר לאתמול.." הוא התחיל והביט לעבר נועה ומיכל שעמדו, מקשיבות לשיחתנו.
"אה.." הוא העביר יד בשיערו הבלונדיני הארוך, מנסה לרמוז להן ללכת.
"בוא" אמרתי ומשכתי בידו אל מחוץ לחדר. נכנסנו לחדר שלו, שהיה ריק, וסגרנו את הדלת.
"תקשיבי אמ.. בנוגע לאתמול.." הוא התחיל שוב ואז הרים את מבטו ומבטינו נפגשו. נמסתי בתוך העיניים הכחולות הבהירות המדהימות שלו. הוא נתקע שוב והחל למלמל דברים לא ברורים. הוא לא הצליח להסיר את מבטו מעיניי.
"אני.." הוא התחיל שוב. מבטו עבר מהעיניים שלי, לשפתיי, ואז חזרה לעיניים.
"הכל בסדר?" שאלתי. וואו הוא כזה חמוד.
"אני יכול לנשק אותך?" הוא שאל והסתכל לתוך עיניי. הסמקתי, אבל הינהנתי.
הדבר הבא שהרגשתי זה את הידיים שלו נכרכות סביב צווארי, ושפתיו נדבקות לשלי. הנחתי יד אחת שלי סביב צווארו, והיד השניה שלי מלטפת את שיערו הבלונדיני.
שמעתי את הדלת נטרקת, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. הייתי שקועה כולי בנדב, בידיים שלי הלופתות את שיערו הארוך, בשפתיו שמנשקות אותי ברכות, בידו שמלטפת את גבי ומעבירה בי צמרמורת. זו הייתה הנשיקה הכי טובה שהתנשקתי. חייכתי לעצמי. השגתי אותו בשלושה ימים. שלושה ימים! וואו אני טובה.
~נקודת מבט מיה~
אחרי כמה דקות בר נכנסה בוכייה לתוך החדר. אני ואלה הרמנו אליה את מבטנו, והיא באה והתיישבה ליד אלה על המיטה.
"מה קרה?" שאלה אלה ברכות וליטפה את שיערה האדום של בר.
"זהו זה אבוד.." מיררה בר בבכי ואז משכה באפה. "הלכתי לשאול את נדב לגבי גלי, ונכנסתי לחדר שלו וראיתי אותם מתנשקים!! הילדה הזאת היא מכשפה או משהו, כי היא הצליחה לעשות משהו בשלושה ימים, שאני לא הצלחתי בחמש שנים." אמרה בר וניגבה את אפה עם גב ידה.
וואו באמת שגלי איזה קוסמת או משהו. היא הצליחה לשבות את נדב בכולה שלושה ימים! אני אפילו לא קרובה. כאילו לא שיש לי מישהו להיות קרובה לקשר איתו. כאילו, לליאור יש את אלה. רגע מה ליאור קשור עכשיו?! הוא לא קשור! אין לי משהו איתו ולא יהיה לי משהו איתו. תשכחי ממנו. אין מה לשכוח בכלל. לא קרה כלום, ולא יקרה כלום. ואני גם בכלל לא רוצה קשר איתו. נכון?