בית היתומים- פרק 3 (סיפור חדש תגיבווו :)

-נקודת מבט מיה-
"ראשונה במקלחת!!" קראה בר. לאט לאט הכרנו. גיליתי שאת בר ההורים עזבו בגיל שלוש והיא גרה אצל דודה שלה. אחרי כמה שנים הדודה נפטרה, ומאז היא פה. גיליתי גם שיש עוד מעון של הילדים היותר גדולים.
"אני אחריה!" קראה מיד אלה. אצל אלה הסיפור היה ממש מפחיד; יום אחד היא חזרה מבית הספר כשהיא הייתה בערך בת שמונה, ומצאה את שני ההורים שלה ואת אחותה הקטנה מתים בחדר השינה שלה. וואי כשהיא סיפרה את הסיפור הזה היא הצטמררה. מסכנה. לעבור דבר כזה בגיל שמונה זה פשוט לא נתפס.
"אני שלישית" רטנה ג'וליאן. היא תמיד רוטנת. אבל היא חמודה. אמא שלה מתה בלידתה, והיא ואחיה הגדול גדלו עם אביה. אביהם היה מנותק לגמרי מהחיים. הוא היה איש מוזר. אחרי כמה זמן הוא שלח את שניהם לפה ומאז הם לא שמעו ממנו.
רק אני נמצאת כאן בגלל תאונת דרכים מטומטמת. כזה סיפור מפגר, אבל עדיין סיפור. כאילו אין לי הורים.
"תספרו לי על הילדים בשכבה שלנו" ביקשתי כשכבר ארבעתנו היינו במיטות אחרי מיקלחת. אני היית במיטה למעלה, מתחתי ג'וליאן, בר במיטה הגבוהה מולי ואלה מתחתיה.
"אוקיי אז הכי חתיכים אלו סיימון, ליאור, דניאל, לוטם וליאב, הם גם הכי מקובלים." התחילה ג'וליאן.
"גם נדב" אמרה בר והתיישבה במיטתה, וגרמה לשלושתנו לצחוק.
"בסדר, גם נדב. הם הכי חמודים. אבל דניאל, לוטם וליאב תפוסים. הפנויים זה ליאור, סיימון ונדב" אמרה ג'וליאן והדגישה שנדב מהפנויים.
בר משכה בכתפיה, "הוא לא מציע שום דבר.. ואין מצב שאני אציע לו כי זה משפיללל".
אלה גילגלה את עיניה. "אגו, אגו" אמרה כמטיפת מוסר.
"רדי ממני" אמרה בר וזרקה עליה כרית, שפיספסה ונפלה על הריצפה ליד המיטה שלי ושל אלה. אלה צחקה ובר הזעיפה פנים. היא נאנחה וירדה לקחת את זה. ברגע שהיא התכופפה עם גבה לדלת, הדלת נפתחה וגלי נעמדה בכניסה לחדר שלנו. בר שמעה את הדלת נפתחת והיא הסתובבה במהירות. בר שהייתה עם תחתוני בוקסר וטריקו, האדימה לגמרי.
"היי גלי" אמרתי בחיוך. היא התאמצה למצוא אותי בחושך, אבל לבסוף מצאה והביטה בי בחיוך.
"היווש" היא ענתה ונכנסה לחדר. "אני גלי" היא אמרה לבנות שבחדר בחיוך גדול. ידעתי שטוב לה במקום הזה. מענין מה היא עשתה עד עכשיו.
"אני בר" ענתה בר בחיוך וניגשה להושיט לה את ידה ברישמיות. לרגע עיניה של גלי התכווצו כמו שהיא עושה כשהיא חושבת, ומבטה נח על בר, אבל מיד היא חזרה להבעת החיוך הרגילה שלה.
"אלה" אמרה אלה וסידרה את שפע הכריות שנחו על מיטתה.
"ג'וליאן" אמרה ג'ול שאספה את תלתליה הבלונדיניים לקוקו מרושל.
"אז תספרי קצת על הבנות שאיתך בחדר" אמרתי וירדתי מהמיטה. השיער הבלונדיני שלי היה אסוף בצמה, ולבשתי גופיה לבנה ומכנסון כחול. גלי התיישבה על השטיח הגדול שבכניסה, ואני התיישבתי לצידה.
"אוקיי אז יש את נועה, שהיא בלונדה סתומה כזאת, אבל היא חמודה" התחילה גלי וצחקה. "ויש את מיכל, שהיא חכמה כזאת ונמוכה, ואז יש את ליה." אמרה גלי ואז השתתקה.
"אוי, קיבלת את החדר עם ליה? היא כזאת טיפוס לא חברותי.." אמרה בר.
גלי הינהנה ואמרה, "היא ממש שונאת אותי.." אוי. אני יודעת למה היא באה לפה. היא לא מסוגלת להתמודד עם זה שמישהי לא אוהבת אותה. אני מכירה אותה ואת הבעיות דחייה שלה.
"גלי אל תדאגי" אמרתי במהירות, אך אלה קטעה אותי "היא לא אוהבת אף אחד זה לא אישי נגדך" כנראה בניסיון להרגיע, שלא כלכך עבד.
"גלי זה בסדר. יש הרבה בנות אחרות שכן אוהבות אותך וכן יהיו חברות שלך ואת בכלל לא צריכה לדאוג" אמרתי. הבנות הביטו עליי קצת בהפתעה, אבל ידעתי שזה מה שירגיע אותה, למרות שלהן זה נראה מוגזם. היא הינהנה ואז עיניה נדלקו.
"פגשת כבר את הבנים??" היא אמרה בהתלהבות. עם יש משהו שגלי אוהבת יותר מזה שהיא במרכז, זה בנים.
"לא, אבל סיפרו לי עליהם" אמרתי.
"את מי פגשת?" התעניינה בר. אני רק מקווה שגלי לא תפלוט את זה שנדלקה על נדב כי בר תתעצבן.
"מלאא" אמרה גלי בחולמניות. נקווה שהחלומות שלה יסיקו מלפרט על נדב. "תגידי בר, יש לך מישהו?" היא שאלה פתאום וגרמה לבר להסמיק.
"מה? לא.. כאילו.. אמ.. למה, מישהו אמר לך משהו עליי?" בר גימגמה. ואלה, ג'ול ואני צחקנו.
"לא סתם.. טוב אני צריכה לחזור לחדר שלי. ביי" אמרה גלי וקמה מהשטיח במהירות. היא יצאה מהחדר.
"זאת אחותך התאומה? אתן בכלל לא דומות" אמרה ג'ול.
"כן אני יודעת.." אמרתי. גלי נהגה להגיד שאני קיבלתי את היופי והיא קיבלה את האופי, ואיתו את הבעיות. אני הייתי מזכירה לה שבנים תמיד מתחילים איתי, ואני שונאת את זה. לבסוף הוויכוח היה נגמר בזה שאמא התפרצה ואמרה ששיתנו מושלמות וזהו. היינו צוחקות ומסבירות לה למה אנחנו לא מושלמות.