בית היתומים- דמויות (סיפור חדש אאעאעא)

אז היי. אני מיה (מיה קוראים כמו מיייה, לא כמו מאיה) אדרי, בת 16 וחצי מתל אביב.
יש לי אחות תאומה ששמה גלי. הורי מתו לפני שלושה שבועות בתאונת דרכים נוראית. מאז אני וגלי יתומות. העובדת הסוציאלית שהצמידו לנו מצאה בית יתומים שיתאים לנו לדעתה ונמצא באילת. מחר אנחנו נוסעות. יש לי שיער בלונדיני בהיר וגלי, ועיניים ירוקות כחולות. אני ממוצעת, אבל דיי גבוהה. אני אדישה תמיד, ומאוד צינית. אנשים חושבים שאני דיי מצחיקה, לא שאכפת לי. אני מתעצבנת ממש בקלות, אבל גם נרגעת מהר. אני לובשת תמיד גופיות שחורות וג'ינסים קרועים. יש לי מגפיים שחורות ארוכות עם שרוכים לכל אורך המגף, ואני לובשת אותן תמיד. אני שונאת להיות במרכז העיניינים, ובתכלס אני דיי בודדה.
אני יפה, ובנים מתחילים איתי. זה דיי מעצבן. הפעם האחרונה שהייתי מאוהבת במישהו הייתה בכיתה ז', וגם הוא היה דיי דביל.

היי, אני גלי אדרי. בת 16 וחצי מתל אביב.
יש לי אחות תאומה ששמה מיה, אבל אנחנו בכלל לא דומות. ההורים שלי נפטרו לפני שלושה שבועות בתאונת דרכים. כמו שבטח שמעתם מים, מעבירים אותנו. לאילת. כלכך רחוק מהבית. לבית יתומים.
יש לי שיער שחור וחלק, אבל הוא דיי משעמם אז אני ממלאת אותו בפסים. כרגע יש לי פס ירוק בפוני, אחד ורוד מאחורה ואחד כחול ליד העורף. יש לי עיניים כחולות כהות, ושפתיים יפות. אני דיי גבוהה, וממוצעת בגוף.
אני אוהבת להיות במרכז העיניינים, ושונאת להיות לבד. אני תמיד חייבת להיות מוקפת בחברים, אחרת אני יכולה להשתגע מבדידות. כאילו לא באמת, אבל זה מרגיש ככה.
לפעמים אני מקנאה במיה, שאין לה את הבעיה הזאת של להיות לבד. להפך היא אפילו אוהבת את זה. היא גם נראית יותר טוב ממני. יש לי רגשות דחייה קשים מאז שאני בת 8. יש לי חבר שקוראים לו נועם, אבל אני עוזבת לאילת וכנראה נצטרך להיפרד. עוד לא סיפרתי לו על המוות של ההורים שלי, או על זה שאני עוברת לאילת. הוא בטח ייקח את זה קשה. הוא ממש אוהב אותי. אני לא אהבתי מישהו בערך מכיתה ט', אבל הוא שבר לי את הלב. אני יודעת שדיי צריך לשכוח דברים כאלה, אבל זה קשה. כאילו הייתי עם הבן אדם הזה שנתיים שלמות, שחצי שנה שלמה ממה שהיינו יחד, הוא היה עם ילדה אחרת במקביל.

אני נדב לוי. בן 17 מאילת. אני גר בבית היתומים, 'כוכב'. אימי נפטרה ממחלה מסתורית כשהייתי בן 8, ואני ואבי מעולם לא דיברנו על זה. אחרי כמה שנים אבי התאבד והשאיר אותי, ילד בן 10, לחיות לבד בעולם הקשה הזה. מזל שמצאתי איכשהו את המקום הזה.
יש לי שיער בלונדיני ארוך, ועיניים כחולות בהירות ממש. אני גבוה ותאמת שגם דיי חתיך.
אני דיי ביישן, וגם לא הכי מקובל, אבל הרבה בנות מהפנימיה (פנימיה, בית יתומים, תקראו לזה איך שבאלכם) מאוהבות בי. אני חכם, אבל לא מדבר הרבה בשיעורים, או בכללי.
יש לי חבר אחד הכי טוב, וקוראים לו ניב.

אני ליאור ביטון בן 17 מאילת. אני גר בבית היתומים 'כוכב'. יש לי אחות גדולה שקוראים לה לין והיא בת 24. אבי עזב אותנו לפני 7 שנים, ועבר לגור עם אישה אחרת. אימי, שהייתה שבורה מעזיבתו, ולא דאגה לנו בכלל. היה קורה שבערב אני ולין היינו מסתובבים בפחים ואוכלים מה שהיה שם. נהיינו רזים וחולים וזה היה נורא. אחרי שנה בערך, שהייתה השנה הנוראית בחיים שלי, איזה מישהו ראה אותנו שם איזה יום אחד והתחיל לתחקר אותנו. לאט לאט הוא הבין שאנחנו לא יכולים לחיות ככה, והוא דאג לנו ובסופו של הצליח להעביר אותנו לפנימיה. לין בינתיים עזבה את הפנימיה ועברה ללמוד בחו"ל.
יש לי שיער חום קצוץ ועיניים חומות. אני גבוה ושרירי, וחתיך בטירוף. בנות מתות עליי.
יש לי הרבה ביטחון עצמי, ובנות שנופלות לרגלי. כשאני יוצא מ'כוכב' אני לא באמת מספר לאנשים מה עבר עליי או שמשם אני בא. תאמת שגם ב'כוכב' לא הרבה יודעים מה קרה לי. מחוץ למקום הזה אני ה-מלך.
לא אכפת לי מאנשים ואנ יודע להיות ממש מניאק. לרוב, אני מאשים אנשים תמימים במה שקרה לי, למרות שהם לא עשו שום דבר.