בינתיים בלי שם סיפור על 1D פרק 2

אני וקלי הלכנו ביחד לבית ספר דיברנו על נושאים סתמיים ואז היא העלתה את הנושא שלא רציתי לדבר עליו "למה אמרת לאבא שלך שאת רוצה את המתנה הזאת?" ידעתי שאני לא יכולה לשקר לה היא מכירה אותי טוב מידי
"לא יכולתי להגיד לו שאני לא רוצה את זה, את יודעת כמה קשה הוא עבד על זה? וראית את החיוך שלו כשהוא ראה את 'התלהבותי' בנושא חוץ מזה אולי אני יהנה מזה מאיפה לך לדעת? אבל מה שבטוח שאני לא עוברת את זה לבד אני פותחת להקה אין מצב שאני עושה קרירת סולו כל מי שעושה סולו משתגע, רוצה לנגן על התופים?" עניתי לה ידעתי שהיא תקפוץ על ההזדמנות היא מנגנת מגיל 5 והיא מעולה והיא רק צריכה הזדמנות להראות את זה והנה הזדמנות. עיניה נצצו והיא קפצה עליי בחיבוק. לקחתי את זה בתור כן וחיבקתי אותה בחזרה והמשכנו ללכת לבית ספר. כל היום בירכו אותי וחיבקו אותי והצטלמו איתי, אני יודעת שזה מזויף הם לא אוהבים אותי הם מנסים להתחבר איתי כדי להגיע לאבא שלי אז אני משתפת פעולה זה הם שיסבלו מכל היניין הזה בסוף לא אני. כשנגמר היום הלכתי עם קלי הביתה ואיך שפתחתי את הדלת ראיתי את לירון אביטל ואביה החברות שלי מישראל שבאות כל שנה לבקר (רואות שילבתי אתכן בסיפור) הן מכירות את קלי והן חברות ממש טובות שלה.
"שקדוש את לא תאמיני" אביה אמרה עם חיוך מתרגש אני עדיין הייתי מעט בשוק שהן כאן אבל עדיין שמעתי מה הן אמרו.
"אנחנו עוברות לגור כאן" המשיכה אביה ועם מקודם הייתי בשוק עכשיו הייתי בהלם טוטאלי. פערתי את פי ולפני שמתי לב מה קורה הן התנפלו עליי ועל קלי החיבוק. חיבקתי אותן בחזרה כשיצאתי מהשוק. " יש יש יש יש איזה כיף וגם אתן תוכלו להיות בלהקה" חייכתי חיוך קורן. באותו רגע כולן הסתכלו עליי בלבול לא הבנתי למה אבל אז קלי התחילה לספר להן את כל הסיפור וניזכרתי שהן לא יודעות מזה. " יאא איזה כיף ברור שנשתתף אבל תזכרו אנחנו לא מתמסחרות" אביטל אמרה וכולן הסכימו. " טוב אז בואו נלך לאולפן של אבא" אמרתי וחייכתי חיוך קטן העובדה שהן יהיו איתי באמת גרמה לי להנות מעט מהסיפור.
נסענו באוטובוס לעבודה של אבא והגענו תוך חצי שעה הגענו. הסברנו לו על הכל והוא הסכים ואמר שנתחיל להקליט. בדיוק ברגע שבאנו לצאת מהאולפן חמישה בנים נכנסו לחדר "קבענו פגישה" אמר אחד מתולתל עם עיניים ירוקות הוא היה חתיך אבל לא הטיפוס שלי למעשה אף אחד מהם לא היה הטיפוס שלי אני שונאת מפורסמים. הסתכלתי על הבנות וראיתי שכולן היו מהופנטות גילגלתי עיניים הושטתי את ידי ללחיצה וחייכתי את מחיוכי המזויפים "היי אני שקד ואלה חברות שלי אבא שלי זה המנהל וכנירא שאנחנו ניפגש הרבה כי אנחנו מקליטות אלבום ואתם הם?" שאלתי והם הסתכלו עליי המומים לחצו את ידי ואמרו את שמם אחד אחד "אני נייל" אמר בלונדיני שממבט מקרוב ראיתי שהוא מחומצן "אני הארי" אמר המתולתל מהתחלה "אני זאין" אמר הבן עם השיער השחור ומעט מוזר "אני לואי" אמר אחד עם שער חום וחלק והאחרון, האחרון היה מהממם היה לו שער חום מתולתל ועיניים חומות יפות הפנים שלו היו כה נאות והרגשתי פרפרים שוחים בבטני כשהוא לחץ את ידי "אני ליאם" אמר וראיתי שגם הוא בוהה בי ואז התפכחתי. הוא מפורסם הוא לא בשבילי הוא כנרא יהיה איזה שחצן מגעיל ומתנשא אני לא צריכה את זה עכשיו. ניתקתי את ידי מידו חייכתי חיוך שעד כמה שרציתי לא היה מזויף פלטתי בי וגררתי את הבנות החוצה. ובעודנו הולכות לחדר ההקלטות החלטתי להתרחק מליאם כמה שיותר כי אסור לי להרגיש ככה בכלל ובטח לא כלפי מפורסם וככה נגמרו המחשבות במוחי.