בין שבע לחצות (2)

בבוקר המחרת הברמן הגיע לכתובת הרשומה. זו הייתה דירה בקומה שלישית בבניין ללא מעלית. הוא החנה את האופנוע בצד הכביש ועלה במדרגות. כשהגיע דפק בדלת, אחר כך צלצל בפעמון הדירה ולבסוף ישב למרגלות הדלת וחיכה. לבסוף קם, הוציא מכיסו את צרור המפתחות שלו, הכולל, בין השאר, יציקת מפתח קטנה, שאינה תואמת לשום חור מנעול בעולם, אבל יכולה לפתוח כל דלת באשר היא, ופתח את הדלת.
הדירה הייתה קטנה וצפופה, ובעיקר מבולגנת. הברמן התרשם שהייתה מריבה רצינית שם, שכן חפצים מסוגים שונים היו פזורים ברחבי הבית וכלי זכוכית שונים מנופצים על הרצפה. הוא סייר מעט בסלון, שהיה גם חדר שינה, ובפינה שלו היה המטבחון. הוא לא מצא שום דבר מעניין. בבית לא היו תמונות כלל.
לבסוף הטבע קרא לו, והוא ניגש לחדר השירותים. הוא בא לפתוח את הדלת אך היא הייתה נעולה. לבסוף השחיל בה שוב את יציקת המפתח ופתח אותה. נשימתו נעתקה מפיו.
על האסלה ישב גבר. ידיו היו שמוטות משני צדי גופו. ראשו רכון כלפי מעלה, והעיניים – בולטות באופן מוזר ובלתי אפשרי כמעט, צופות בתקרה המלוכלכת של החדר. פיו היה מלא בדם קרוש, ונחילי דם ציירו פסים מעוקמים מפיו אל עבר צווארו וחזהו. היה בשירותים ריח חזק של דם, אך לא היה סירחון.
הברמן השתנק וכמעט נחנק. הוא השתעל חזק מאוד, כמה פעמים, ואז העביר את אצבעותיו בשערו המשוח בג'ל. ואז הוא הקיא. לאחר מכן הביט שוב בגופה ושם לב כי אוזן ימין חסרה. במקומה היה בצד הראש פצע גדול וקרוש. הגבר המת נראה לו כבן 30, אבל אי אפשר היה להיות בטוח.
הברמן סגר את דלת השירותים ונעל אותה, ואז יצא מהבית ונעל את דלת הכניסה. בצאתו מהבניין הקפיד להתבונן האם מישהו מעניק לו תשומת לב מיוחדת, אך לא היה מישהו כזה. יתכן שאיש לא הבחין בו. אבל מה עם טביעות האצבעות…
הוא עלה על האופנוע שלו, התניע אותו בקפיצה וטס מהמקום. יעדו כעת היה מאוד ברור – למצוא את הנערה הקטנה מהפאב. כמה שיותר מהר.