בין הגלים פרק 1

בין הגלים- פרק 1: זיכרון.
-עבר-
-מנק׳ המבט של תאיר-
״והו,״ צרחה קלה נפלטה מפי, כאשר גל גדול סחף אותי. מה שגרם לי לפול מהגלשן, ולטבוע. שחיתי שוב למעלה, מתנשפת ועולה על הגלשן שוב. נשכבתי על הגלשן, קופצת על שני רגלי ועומדת. הרגשתי את גופי מועד בפעם השנייה ביום זה, אך הפעם זה מישהו דחף אותי. הוצאתי את ראשי מעל המים. צורחת את שמו של שי, אין הוא הולך למות. 
״מה את רוצה קרציה. קצת צחוקים.״ שמעתי אותו צועק לכיווני. גם גדול הגיעה, וסחף אותי מה שגרם לי לטבוע. שחיתי לבחוץ, תופסת בגלשן ונשכבת בו שוב. קפצתי עומדת על שני רגלי. 
״אתה ביקשת אתה תקבל !״ צעקתי בעצבים, מתחילה לגלוש עד שהגעתי לקצב שלו. 
״תזהרי״ הוא אמר מתנשפף. ״אני יותר טוב מימך״ 
״מדבר המישהו שהתחיל לגלוש שנה שעברה״ גיחכתי בזלזול, עוקפת אותו לגלים היותר גבוהים. גל גדול הגיע, ואותו הצלחתי לעקוף, זרקתי את מבטי לאחור, רואה את שי מועד מהגלשן ונופל לתוך המים. צחקקתי לעצמי, שפתאום גם אני הרגשתי את עצמי מועדת. עליתי חזרה למעל המים. מתנשפת ומכניסה לראותי אוויר. עליתי על הגלשן שוב. עומדת עליו.
״שי״ צרחתי קלות. אך הוא לא ענה לי. ״שי״ צרחתי שוב אבל אין שום מענה. גלגלתי את עיניי, מתחילה לגלוש לכיוון המקום שהיה תומר. הבטתי סביב, מנסה לקלוט את עיניו. אך כלום. התחלתי לחשוש שקרה לו משהו. הרגשתי משיכה אדירה ברגל, מה שגרם לי לפול מהגלשן. הייתי קרובה לקרקעית הים, והתחיל להגמר לי האוויר. התחלתי לשחות לבחוץ, מוציאה את ראשי מהמים. התנשפתי במהירות, מנסה להכניס אוויר לראותי. 
״תגיד מה אתה דפוק ?!״ צרחתי משתעלת כמה פעמים, והוא רק צוחק מיזה.
״אל תשחקי אותה כאילו הלכת למות לפני רגע. את שחיינית מעולה״ הוא לגלג לי. המשכתי להתנשף במהירות, מתעלמת בדבריו.
״הכל בסדר ?״ שי שאל בדאגה, מפסיק לצחוק ומניח יד על לחיי מנסה לתפוס את מבטי.
״תגיד מה אתה מטומטם ?!״ שאלתי מניחה יד אחת על בטני, מרגישה את הקיא עולה לי. 
״יאללה בואי תצאי. את לא נראת טוב,״ מלמל תופס בידי, כאשר ביד אחת הוא מחזיק את גלשנו. החזקתי גם אני את גלשני, כאשר הוא מושך אותי מחוץ לים. 

הווה-
״אז מה שאתם מנסים להגיד זה שאתם לא מכירים אחד את השני.״ החוקר אמר בהבנה.
״התחלת לקלוט או שנדמה לי,״ מלמלתי בציניות, משלבת את ידי על חזהי. 
״מצחיקה,״ מלמל באדישות, ומגלגל את עיניו. 
״ומה אתה אומר על כל זה ?״ החוקר פנה לאותו נער שישב סמוך אליי.
״מה יש לי לומר ?״ שאל בהתגוננות הנער שישב סמוךאליי. 
״אני רואה שאתם לא הולכים לשתף פעולה,״ מלמל החוקר, מביט בתוך המחברת שהיה בידיו. 
״מה יש לשתף פעולה ?!״ שאלתי בעצבים. ״אנחנו לא מכירים ובטח שלא זוכרים מה קרה שמה שכולכם חוקרים אותנו על זה. אפשר לחזור עכשיו למשפחה שלי ?!״
״את זוכרת מי אלה המשפחה שלך ?״ החוקר אמר בהתגרות. בלעתי את רוקי, משפילה את מבטי. 
״תצא בבקשה ותחכה לנו בחוץ,״ החוקר פנה לכיוון הנער שישב לידי. הוא הנהן, קם ממקומו ופוסע לכיוון החדר. בעודי מביטה בחוקר בהרמת גבות.
״את יכולה לפחות להגיד לי משהו אחד ?!״ החוקר שאל בעצבים, דופק את ידו על שולחנו.
״אתה לא מבין ?״ שאלתי גם אני עצבנית, מרימה את ראשי מהרצפה ״אני לא זוכרת כלום,״ 
״אני מבין שאת לא הולכת לשתף פעולה בזמן הקרוב״ מלמל, מניח את ידו על שולחנו ומניח את ראשו על היד, בוהה בי בהבעה עצבנית. 
״אין שיתוף פעולה כי אין לי מושג מכלום,״ מלמלתי בעצבים, משלבת את ידי על חזהי. ״מישהו מוכן להגיד לי מה קורה פה ?!״ שאלתי בעצבים, מניחה את ידי על מצחי. כאב ראש אדיר היה לי, אבל לא היה לי אכפת באותו זמן. עיניים אותי לדעת מי אני, מה אני עושה במקום הזוועתי הזה, ולמה לעזאזל אני לא זוכרת כלום. 
״עד שלא נגלה מה קורה פה, את עוברת לפנימייה״ החוקר אמר בהחלטיות.
״סליחה ?״ שאלתי בשוק, פוערת את פי. פנימייה ?!