בין הגלים- פרק שש עשרה: פרידה כואבת

בין הגלים- פרק שש עשרה: פרידה כואבת

'כשאתה נמנע מלהכריע, החיים מכריעים בשבילך. 
להיות חופשי זה לבחור מקום אחד להישאר בו.
זה להעז למען קשר ולא לחמוק כל כך ממחוייבות.
אם לא תבחר בכלום, לא יהיה לך כלום.
לדעתי, חופש פירושו להחליט ולהיות אחראי להחלטה שלך.'- כמעט מלאכים.

קרולוס הביט בי, הוא עדיין משתותק, שבפניו יש הבעה של הלם. 
״מ…ה״ 
״פשוט תענה.״ קטעתי את דבריו בצרחה עצבנית. אני שונא שפוגעים בנופר. היא כמו אחותי הקטנה. מי שפוגע בה? חוטף. ״אתה פגעת פאקינג בנופר?״ שאלתי שוב, בקול קצת יותר רגוע שגופי רתח בעצבים. 
״בר, תקשיב…״
״תקשיב לי אתה.״ קטעתי את דבריו בקול עצבני. ״אם אתה עוד פעם אחת תעז להתקרב לנופר, הידיים שלי לא בשליטתי.״ אמרתי בקול חלש ומאיים. יצאתי מהמחששה, כאשר אני פוסע לתוך הפנימייה בעצבים ובהלם. הם זוג שנה. פאקינג שנה. יכול להיות שקרולוס בגד בה כל השנה שהם היו זוג? 

מנק' המבט של נופר 
שכבתי על המיטה, שהדמעות עדיין זורמות על לחיי. בעודי מנסה לעצור את הדמעות נשמעה דפיקה רועשת ברחבי החדר.
"כן," צעקתי בכוח שנשאר לי. הדלת נפתחה בעדינות, ובפתח עמד שביט. הוא היה לבוש במכנסי ג׳ינס כהות מהנופלות האלה וחולצה לבנה. הוא התקדם למיטה שלי, ושכב לידי. 
"נופי,״ הוא מלמל ונשק את קודקוד ראשי. ״איך את?" שאל 
"רע מאוד" אמרתי ודמעה אחת זלגה 
"טוב, די לבכות.״ הוא הפציר בי בצחוק. ״שביט אלימלך פה, ואלימלך הוא ה-מלך" אמר והדגיש את המילה האחרונה, מה שגרם לי להתפוצץ בצחוק מגלגל ולשכוח שבכיתי לפני רגע. 
"אה כן? ומי אמר את זה " אמרתי בהתחכמות והרמתי את גבתי.
"אני״ אמר בגאווה "מה, לא מלך? ברור שמלך" אמר וחיוך קטנטן התפרס על פניו.
"ברור,״ אמרתי בהתחלה, והצלחתי להעלות חיוך על פניו. ״שלא" הוספתי וחיוכו ירד בשנייה, והתחלתי להתפרץ שוב בצחוק.
"אה ככה?" שאל בקול פגוע והנהנתי. הוא תפס לי את היידים עד מעל ראשי, והתחיל לדגדג אותי.
"די, שביט דיי." אמרתי וצחקקתי, בקושי נשמתי מהדגדוגים
"תגידי שאני מלך" אמר והמשיך לדגדג, שהוא גם מצחקק.
"טוב, טוב אתה מלך!" צעקתי והוא הפסיק עם הדגדוגים ואני נשמתי עמוק, ניסיתי לסדר את סדר הנשימה שלי.
"יא שמן, הרגת אותי" אמרתי וצחקתי.
"אני שמן? חצופה את בטטה" אמר וצחקנו. שביט סובב את ראשו אליי ואני אליו, היינו קרובים מאוד, תזוזה אחת, ושפתינו נפגשים.

-מנק׳ המבט של קרולוס
פסעתי לכיוון החדר של נופר, ורגליי רועדות. הגעתי לחדר, ושמעתי מימנו צחקוקים.
״טוב, טוב שביט אתה מלך.״ שמעתי את צעקתה החלשה של נופר. שביט שם? העצבים מיד עלו לי, ופתחתי את דלת החדר באכזריות, מבטיהם הוסטו אליי, ומחאתי כפיים בחוזקה.
״אני בהלם שבגדת בי.״ מלמלתי. לרגע, שכחתי שגם אני בגדתי בה.
״תכלס, זה לא נקרא בגידה עם נפרדנו לפני שאני ושביט התנשקנו.״ היא אמרה והביטה בי באדישות. 
״ועדיין לא התנשקנו.״ שביט הוסיף והביט בה בחיוך. היא חייכה אליו חזקה.
״יא בן זונה, תתרחק.״ אמרתי באיום לעבר שביט. ״היא חברה שלי.״ 
״לא שמעת את המילה נפרדנו?״ נופר צרחה עליי בקול עצבני, והדמעות עמד בעיניה.
״למה בדיוק?״ שאלתי. לרגע, אפילו שכחתי למה באתי לפה. להיפרד מימנה…
״אל תיתמם.״ היא צרחה והדמעות זרמו על לחייה. ״אתה חושב שלא ראיתי אותך איתה? מנשק ומחבק? עד כמה חשבת שאתה תמשיך עם השקר השקר הזה?״ עצמתי את עיניי. מילותיה נכנסנו מאוזן אחד, אך לא יצאו מהשנייה. מה שהיא אמרה פשוט הדהד כי בראש מספר פעמים. הרגשתי כל כך אשם.
״אני שונאת אותך, קרולוס.״ היא מלמלה בקול פגוע וקמה ממיטתה, פסעה למחוץ לחדר. שביט קם גם הוא, התנגש בכתפי ויצא אחריה.
״כוס אמק.״ צרחה נפלטה בפי, בעטתי במיטתה של נופר, ויצאתי מחדרה בטריקת דלת.
 אז זהו? ככה נפרדנו?