בין הגלים- פרק שמיני: הסוד. הייהיי חזרתי^~^

בין הגלים- פרק שמיני: הסוד.
לבסוף מצאתי בגד ים סטרפלס בצבע כתום זוהר שחוטים נופלים מימנו. סגרתי את דלת החדר ונכנסתי לשירותים. נעלתי את דלת השירותים ולבשתי את בגד תפסתי את החולצה הלבנה השקופה של הים ואת שורט הג׳ינס שהיו על כתפי ולבשתי גם אותם. נעלתי את נעלי הוואנס הלבנות שלי ויצאתי מהשירותים. עברתי את הסלון, ובאתי לצאת מהפנימייה לעבר שי שחיכה לי.
״לאיפה?״ קריאת נער עצרה את הליכתי. סובבתי את ראשי וקלטתי נער מביט בי בשאלה. משום מה, הוא לא היה מוכר. בגלל לא. היה לו שיער שחרחר מסופר על מארינס ועיניים שחורות רגילות.
״האממ…״ מלמלתי וסגרתי את דלת הכניסה שהספקתי לפתוח. ״מכירים?״ קלטתי שהוא בלע את רוקו.
״אני בר. אני גר פה… בפנימייה.״ גמגם מה שגרם לי חיוך קטנטן. אני אוהבת את האלה מהסוג של חסרי ביטחון. 
״תאיר, נעים להכיר.״ הצגתי את עצמי והתקדמתי לעברו. הוא הושיט את ידו ללחיצה, ולחצתי את ידו. ״טוב, אני ממהרת לים עם ידיד, ביי.״ קראתי ויצאתי מהפנימייה. אוקיי, אני לא אשקר ואגיד שזה היה מוזר. מאוד מוזר.
״הו היי,״ שי קרא וחיבק אותי קצרות. ״למה התעקבת?״ 
״סתם…״ מלמלתי. ״איזה ילד עצר אותי.״ 
״אה.״ הוא מלמל כמבין וחייך חיוך צדדי. ״את זוכרת איפה הים?״ שאל פתאום.
״האממ…״ מלמלתי בלחץ. לרגע שכחתי שאני לא זוכרת כלום.  
״סליחה,״ שי פתאום עצר אישה באמצע הליכתה. היא הביטה בנו בחיוך קטנטן ובשאלה. ״אנחנו פשוט תיירים חדשים פה, ורצינו לשאול איפה הטיילת.״ היא הראתה לנו את הדרך, והלכה בדרכה.
״יאללה את באה?״ שי שאל ולא חיכה לתשובה ומשך בידי לעבר המקום בו האישה הדריכה אותנו.

״והגענו,״ מלמלתי אחרי זמן קצר. זמן קצר? לא הייתי קוראת לזה. נראלי שעה. שעה עברה עד שמצאנו את הטיילת. 
״יאללה, את באה?״ הוא שאל והביט בי. הנהנתי את ראשי ונמשכתי אחריו לתוך הים. אני לא מאמינה שעדיין יש לו אנרגיה אחרי שעה של חיפושים אחרי טיילת מזורגגת. המים נגעו בכפות רגלי, מה שגרם לי להצטמרר טיפה. אהבתי את התחושה של הקרירות, של הגלים, של ההתלכלכויות, של ההרטבות, של השחייה של הכל. אני מאוהבת בטבע. צרחה נפלטה מפי. קלטתי את עצמי שקועה בתוך הים. הצלחתי להשתלט על גופי ולעלות על פני הים. השתעלתי בכבדות והבטתי בשי שצחקק בשקט.
״שתוק,״ קראתי בעצבים. 
״שותק,״ הוא הרים את שני ידיו לצדידי גופו עד גובה ראשו, כחף מפשע.
״יופי,״ גילגלתי את זוג עיני וצללתי לתוך הים. לאחר כמה שניות הרגשתי מישהו לידי. השתדלתי לפתוח את עיניי בתוך הים, וראיתי את שי לידי, צולל. עצמתי את עיניי כאשר הרגשתי שהן שורפות והמשכתי לשחות. הרמתי את ראשי כאשר הרגשתי את הנשימה שלי הולכת ואוזלת, שי עלה אחרי אחרי כמה שניות. נשמתי בכבדות, וסימנתי לו לצאת. הוא הנהן ושחינו למחוץ לחוף. נשכבתי על השמיכה הדקיקה שהונחה על החוף ופרשתי את ידי לצדידי הגוף.
״פני מקום, שמנה.״ שמעתי את קריאתו של שי ולאחר מכן גוף כבד נשכב לצידי וגנב את כל המקום.
״שמן,״ קראתי וניסיתי לדחוף אותו הצידה. אך גופו לא נתן. הוא היה מסוג הבנים השריריים האלה ששום דבר לא הזיז להם. לבסוף נאנחתי בייאוש ופשוט הנחתי את ראשי על כתפו. ונתתי לאור השמש לגעת בגופי.

-מנק׳ המבט של בר
״נו,״ קרולוס אמר בדרישה והביט בי בשאלה. המילים לא יצאו לי מהפה. בהיתי בנקודה לא מובנת בתקרה קל המחששה. חשבתי איך, איך אני הולך פאקינג להגיד לו את זה. מה להגיד? למה להגיד? אולי להציע לו לרדת מהנושא? אוח, אני לא יכול. אנחנו מגלים אחד לשני את הכל כולל הכל. את כל האהבות שלנו, גם אם התאהבנו באותו בחורה או לא משנה מה. קמתי ממקומי ועזבתי את המחששה בטריקת דלת. הייתי חייב זמן לעצמי. לעקל את הכל. אבל קרולוס לא עזב אותי.
״קרול,״ קראתי ביאוש והסתובבתי אליו. ״תעזוב אותי, בחייאת ראבק.״ 
״אני לא עוזב חבר בצרה,״ הוא אמר בדרישה. גילגלתי את עיניי והמשכתי ללכת שקרולוס מאחורי. התיישבתי על הספה, ובהיתי בטלוויזיה. קרולוס ישב לידי.
״אחי, אם אתה רוצה לראות אתה צריך להדליק קודם.״ הוא עקץ וצחקק. מה שגרם לי לפלוט גיחוך וגילגלתי את עיני בחיוך קטנטן. קססתי את ציפורני בלחץ, עד שקלטתי את דמותה של תאיר יורדת במדרגות. היא להקמה נעלי וואנס לבנות, נכנס ג׳ינס קצר וחולצת חוף לבנה שקופה. קמתי מישיבתי במהירות ולקחתי צעד קטנטן לכיוונה. היא באה לפתוח את דלת הפנימייה אך עצרתי אותה.
״לאיפה?״ שאלתי. היא נעצרה במקומה והסתובבה. עד כמה שהתגעגעתי לעיניים האלה שלה. היא הביטה בי בשאלה וסגרה את דלת הבית שהספיקה לפתוח. משום מה, היא הביטה בי במוזרות. כנראה שהיא באמת לא זוכרת כלום. 
״האממ…״ היא מלמלה וסגרה את דלת הכניסה שהספיקהלפתוח. ״מכירים?״ שאלה ובלעתי את רוקי בכבדות. 
״אני בר. אני גר פה… בפנימייה.״ גמגמתי מה שגרם לה לחיוך קטנטן. חייכתי גם אני. שהיא מחייכת גם אני
״תאיר, נעים להכיר.״ היא הציגה לעצמה והתקרבה לעברי. הושטתי את ידי ללחיצה, ולחצתי את ידה.
״טוב, אני ממהרת לים עם ידיד, ביי.״ היא מלמלה במהירות ויצאה לני שהספקתי להוציא מילה מפי.
״ביי,״ מלמלתי אחרי כמה שניות שהיא יצאה. אני כלכך התגעגעתי אליה.
״אחי,״ קרולוס אמר בקול לא מאמין והתקדם לעברי. ״מה זה היה?!״ 
״טני יכול לספר לך סוד?״ שאלתי ושילבתי את ידי על חזהי. הכל התבלבל לי במוח, מה היא לעזאזל עושה פה?
״אני אפילו דורש שתספר לי!״ הוא דרש ורקע ברגליו. נאנחתי.
״אני מכיר את תאיר,״ מלמלתי בלחש והשפלתי את מבטי.