בין הגלים- פרק שלישי: הסיור

בין הגלים- פרק 3: סיור.

-מנק׳ המבט של תאיר
הבטתי בנער, הוא התיישב קרוב אליי. הבטתי בו, הוא היה גם נראה כאילו הראש שלא לא במקום. נאנחתי, הקרבתי את רגליי קרוב לחזהי, וקברתי את ראשי בברכי. איך אני הולכת לחיות בעובדה, שאני לא זוכרת את העבר שלי. בקושי את עצמי אני זוכרת.
״אז מה, כיף חיים לעבור לפנימייה לא?״ הנער מלמל בציניות, וגיחך טיפה. הסטתי את מבטי לכיוונו, ואז שוב לרצפה.
״כיף חיים. ברור,״ מלמלתי בציניות, וגיחכתי גם אני.
״שי,״ הוא מלמל.
״תאיר,״ מלמלתי והסטתי את מבטי לכיוונו. ״אבל אתה יכול לקרוא לי תאי, או תיתי״ 
״אז איך איבדת את הזיכרון?״ שאלתי והבטתי בו בשאלה.
״אין לי שמץ,״ ענה והשפיל את מבטו.
״לא שאלת?״ שאלתי בשוק, כאשר עיניי פוערות. הוא צקצק בלשונו ללא והניד את ראשו.
״איך את?״ הוא שאל בהתעניינות.
״חוף ים, דקירה בבטן, מכה בראש, כל מיני״ מלמלה באנחה קלה, ולא פירטתי יותר מידי.
״המונית שלכם מחכה,״ החוקר יצא מהחדר, סגר מאחוריו את דלת החדר. גילגלתי את עיניי, קמתי ממקומי ועקפתי את החוקר ואת שי ופסעתי למחוץ בניין החקירות. נעמדתי ליד השער, הבטתי סביב כאשר הרוח מעיפה את שיערי. הסטתי את שיערי מפני, לקחתי נשימה עמוקה. זהו, אני מתחילה הרגע התחלה חדשה.

מנק׳ המבט של שי-
נכנסתי לתוך המכונית, והתיישבתי ליד תאיר. סגרתי את הדלת לידי, השענתי את ראשי על החלון והבטתי מחוץ למכונית. הבטתי בעצים, כשהאוטו עצר בפתאומיות ליד הרמזור. עצמתי את עיניי, מרשה לעצמי לנוח טיפה. זה הולך להיות ארוך. לאחר כמה דקות בעודי יושן. הרגשתי מישהו מנער אותי. פתחתי את עיניי בבהלה, וראיתי את תאיר מנערת אותי בכל כוחה כך שאני אתעורר. 
״סוף סוף התעוררת,״ היא מלמלה וגילגלה את עיניה. ״הגענו, צא.״ היא פקדה, פתחה את הדלת לידה ויצאה. גלגלתע את עיניי, הבטתי בפנימייה המפוערת. היא הייתה ענקית, והמון נערים התרוצצו סביבה.  צבעה הייתה בצבע חום אדמה, כאשר הכל מסביב בירוק וכמה עצים ליד הפנימייה, ובריכה ענקית קרובה לפנימייה. כבר בשנייה הראשונה הפנימייה לא באה לי טוב בעין. אבל מי יודע מה יקרה? ננסה. לאחר כמה שניות, קלטתי מול עיניי חבורת ילדים עומדת מולנו.
״מי אתם?״ בת אחת מלמלה בגועליות, שילבה את ידיה על חזהה וסרקה את גופנו בעיניה.
״אנשים כלשהם,״ מלמלתי בתחכום, משלב את ידי על חזהי. לפחות אני אני מאשר תאיר שעמדה לצידי שקטה כמו דג. סרקתי את אותה נערה, עיניים חומות דבש ושיער בלונדיני מקלות כאילו עבר כת המחליק של החיים. 
״לא היום הראשון שלך וכבר מתחצף, הא?״ איזה נער שאל בתחכום, ושילב את ידיו. 
״מה לעשות, סובלים גבר.״ עניתי ברוגע, למרות שמבפנים הייתי עצבני, והבטתי בו בחיוך ציני. עיניו היו בצבע אפור כחול, ושיערו היה ארוך, עומד על קוצים בצבע שחור. 
״תאמין לי, אתה הולך לסבול.״ אותו הנער התקרב באיטיות לעברי, עמד מולי ולחש לי. 
״לי לא כלכך נראה,״ גיחכתי לזלזול, שילבתי את ידי על חזהי. הרגשתי משיכה ענקית מידי, ובין רגע תאיר משכה אותי לתוך הפנימייה. 
״איך אומרים, תחילה של ידידות נפלאה.״ צרחתי בציניות, ונמשכתי על ידי תאיר.
״מה את עושה?״ שאלתי מתנתק ממגעה במהירות. ״עד שהיה כיף,״ הפצרתי בה.
״תקשיב לי טוב עכשיו. אם אתה רוצה שיהיה לך מעמד טוב, ושיוציאו אותך מפה כמה שיותר מהר תתאפס על עצמך. אני לא הולכת לסבול פה.״ היא אמרה בעצבנות, הזעיפה את פנייה ושילבה את ידיה על חזהה. גילגלתי את עיניי בעצבנות. אלוהים הילדה הזאת כלכך פרנואידית ואני מכיר אותה בקושי יום. 
״אנחנו נעשה לכם סיור קצרצר,״ אישה וגבר הנראים בשנות החמישים לחייהם, הציעו וחייכו חיוך קטנטן. הנהנתי לתודה, זרקתי את מבטי לעבר תאיר, שהינהנה גם היא ולחצה את ידיהם. גילגלתי את עיניי, ועקבתי אחרי שני המבוגרים ותאיר שהספיקו לעקוף אותי, והתחילו בסיור.