בין הגלים- פרק שלוש עשרה: לונה פארק

בין הגלים- פרק שלוש עשרה: לונה פארק
״לאיפה באלך?״ הוא שאל, והניח יד על מצחו, בניסיון לא להסתנוור מהשמש החמה.
״לאיפה שבאלך?״ אמרתי במין שאלה תשובה כזו. 
״פיגורת.״ הוא מלמל קלות ופסע לכיוון ספסל אחד. 
״סליחה?״ שאלתי בעצבים מדומים, ופסעתי אחריו, בהליכה זרוקה תוך כדי לגרור רגליים. 
״סולח.״ הוא ענה, קרץ לי והתיישב בספסל החום והארוך. גילגלתי את עיני, והתיישבתי לידו. 

-מנק׳ המבט של בר 
היה מין שקט כזה. שקט שחייבים לשבור. השקט המעצבן הזה שאתה לא יודע מה לעשות, ואתה פשוט שותק, ומנסה לרמוז באיזשהו דרך לזה שלידך, להתחיל שיחה כלשהי. אך משום מה, שום דבר לא עובר. הבטתי בשעון היד שלי, עוד חצי שעה של שיעמום שתיקתי נשאר, שנראה למדי כמו נצח.  
״ככה כל ההברזות שלך?״ היא שאלה בפתאומיות, הבטתי בה וגיחוך קל נפלט מפי.
״תכלס…״ מלמלתי וגירדתי בעורפי. היא גיחכה, וחיוך קטנטן התפרס על פניה, מה שגרם גם לי לחייך. לאחר כמה שניות, שוב אותה שתיקה אכזרית הופיעה. הבטתי שוב בשעון היד המוזהב שלי, עברה דקה מאז שבדקתי. אמרתי כבר שזה נראה כמו נצח? לאחר כמה דקות, הרגשתי משהו עדין נח על כתפי. הבטתי, וראיתי את ראשה של תאיר, והיא שמה יד מעל מסך האייפון, בשביל להסתיר מהשמש. לבסוף, היא כיבתה את מסך באייפון.
"משעמם לי״ היא אמרה ורקעה ברגליה, ונשכבה על הבירכיים שלי 
"גם לי" נחרתי בבוז וליטפתי את שיערה הרך
"לאן באלך שנלך?" שאלתי והורדתי את מבטי אליה 
"אולי נלך ל… אני יודעת, ללונה פארק" אמרה בהתרגשות וקמה מהברכים שלי. היא תפסה את ידי, הקימה אותי מהספסל והיא משכה אותי לעבר לתחנת האוטובוס. התיישבנו שם בספסל, ונאנחתי בהקלה. סוף סוף יש משהו שמסתיר אותנו מהשמש. האוטובוס הגיע, ואני ותאיר נכנסנו. נתתי לנהג את הכסף, כי שילמתי על שנינו ותאיר מיד עצרה אותי. 
״מה?״ שאלתי בבלבול.
״אין סיכוי שאתה משלם עליי.״ היא קבעה עובדה, והדגישה כל מילה ומילה. 
״יש עלייך כסף?״ שאלתי בהתחכמות, למרות שידעתי שגם אם היה לה
״האמ…״ היא מלמלה, ונשכה את שפתיה.
״יופי, בואי.״ מלמלתי, שילמתי לנהג ומשכתי במרפק ידיה לתפוס לנו כיסאות. התיישבנו אחד ליד השני בכיסאות הכחולים והגבוהים, 
"מה את כול כך מתרגשת בחיים, לא היית בלונה פארק?" שאלתי וצחקקתי קלות. התשובה הייתה כבר ברורה, אבל לא עניין אותי כל כך.
"אולי הייתי. אני לא זוכרת. אז כן, בישבילי זה כמו פעם ראשונה" היא אמרה וחייכה חיוך חמוד.
"עליי שהפעם הראשונה שלך תיהיה מהנה״ אמרתי ושמתי את היד שלי על הכתף שלה. 

"יאללה, מתקן אחרון מה בא לך?" שאלתי את תאיר. אנחנו פה כבר שלוש שעות ועלינו כמעט על כל המתקנים שהיו בלונה פארק/
"האמ…״ היא מלמלה קלות והביטה סביבה. ״לא יודעת." ענתה בהיסוס 
"אני יודע," אמרתי והסתכלתי אלייה במבט תחמן. תפסתי בידה, ומשכתי אותה לעבר המתקן. היא הביטה בו, והבעה של פחד הופיעה בפנייה.
"אין סיכוי שאני עולה על זה !" היא צעקה עמדנו מול האנקונדה 
"נו יא פחדנית, בואי" אמרתי צוחק עלייה.
״אין סיכוי.״ היא סירבה ולקחה צעד אחורה, ״אני מפחדת" היא אמרה ולקחה עוד כמה צעדים אחורה.
"אני יהיה איתך. מבטיח" אמרתי בניסיון להכריח אותה. תפסתי בידה, ושילבתי אותה בידי. המגע שלה העביר בי צמרמורת קלה, מה שגרם לי לחייך חיוך קטנטן.
"אוקיי״ היא אמרה באנחה קלה ובחיוך ממיס והתקדמנו למתקן. 

"וואוו זה היה כיף!" תאיר צעקה אחרי שעשינו שני סיבובים על המתקן וירדנו מימנו. 
״נכון. יאללה, חוזרים?" שאלתי 
"עוד סיבוב קטן בלונה פארק וזהו" אמרה בחיוך קטנטן. הנהנתי בראשי להסכמה, תפסתי בידה והסתובבנו סיבוב קטנטן בלונה פארק.

"נו, איך היה לך היום?" שאלתי והתחלנו לפסוע לכיוון תחנת האוטובוס. 
"היה ממש כיף!" אמרה, הניחה יד סביב צווארי וחיבקה אותי מהצד. וחיבקתי אותה גם אני.
"שמח שנהנית" חייכתי חיוך גדול. 
"תודה שעשית את הפעם הראשונה שלי פה כיפית." מלמלה בקול צרוד, מה שגרם לי לצמרמורת קטנה. היא סובבה את פנייה אליי, ככה שהיינו שנייה מנשיקה. קירבתי את ראשי אליה, והיא אליי והתנשקנו.