בין הגלים- פרק עשירי: התנצלות שניה

בין הגלים- פרק עשירי: התנצלות
התנתקתי מנשיקתו במהירות ובלעתי את רוקי. זה לא אפשרי. מה קורה פה?
״מה?״ שאלתי בבלבול. אני בקושי מכירה אותו. מאיפה הוא הביא את הנשיקה הזו לעזאזל?!
״אני מצטער,״ הוא מלמל והניח את כפות ידיו על עיניו, ולחץ עליהם.
״בר,״ מלמלתי ותפסתי בידיו. הוא הסיט את מבטו לכיוון החלון, ומשך באפו. תפסתי בידיו, וגמרתי לזה שהוא יביט בי.
״די, תאיר.״ הוא מלמל ובא לעזוב את החדר. תפסתי בידו, והסתובבתי אליו.
״אנחנו בקושי מכירים, וזו הסיבה שאני דוחה את הנשיקה. אני מצטערת.״ השפלתי את מבטי בהתנצלות.
"זה בסדר,״ הוא מלמל ובלע את רוקו. ״ואני מצטער שהפלתי את זה עלייך" אמר וחייך חיוך קטן ובא לצאת .
"אבל אם באלך אפשר להכיר?" אמרתי בשאלה וחייכתי גם אני חיוך קטנטן 
"בשמחה" הוא אמר וחייך חיוך גדול. הוא נופף לי, פתח את דלת החדר ויצא. הוא סגר את הדלת אחריו ונעלתי. הלכתי למיטה, נשכבתי עלייה והדלקתי את הטלוויזה בערוץ אמ.טי.וי. נכנסתי מתחת לשמיכה ולאט לאט נרדמתי שקולות השירה מנגנים באוזני. שמעתי את השעון המעורר מצפצף. קמתי ממיטתי, מתחתי את ידי וקמתי מהמיטה. הבטתי לראות מה השעה. עשר בצהריים. נשמע דפיקה בדלת קמתי באיטיות, הלכתי לדלת החדר ופתחתי.
"בר מה את עושה פה?" שאלתי בקול ישנוני ושיפשפתי בעיניי.
"מה, הערתי אותך יא ישנונית?״ שאל צחקק ונשען על ידו.
״כן,״ מלמלתי בקול ופיהוק קליל נפלט מפי.
״מה שתגידי.״ הוא אמר בצחקוק וגלגל את עיניו קלות. ״ארוחת בוקר, בואי יקטינה.״ 
״ארוחת הבוקר לא אמורה להיות בשבע?״ שאלתי במוזרות והנחתי את ידי על פי, ופיהקתי שוב. 
״כנראה שלא.״ הוא אמר בציניות. ״בואי כבר.״
״אני אמורה להתארגן יגאון״ אמרתי בציניות ושוב פיהקתי. אני עייפה. אבל ממש עייפה. 
״תתארגני״ הוא צחקק. ״אני למטה.״ 
״ביי כלב,״ צחקקתי ודחפתי אותו אחורה.
״ביי כלבה,״ הוא ענה חזרה. הוא הלך ואני סגרתי את הדלת. פסעתי ברשלנות לעבר חדר המקלחת הקטנטן שהיה בפינת החדר. תוך כדי הליכה, כמעט מעדתי אך תפסתי בקיר. נאנחתי בעייפות ובייאוש, ופתחתי את דלת השירותים. נכנסתי לתוכה, וסרקתי את החדר. הוצאתי את מברשת שיניי, ומיד אחריה את משחת השיניים, וצחצחתי את שיניים ביסודיות. לאחר מכן, שטפתי את פני וניגבתי במגבת. חזרתי חזרה לחדר, והדלקתי אמ.טי.וי. בדיוק היה all the matter- Justin Bieber. פתחתי את דלתות הארון החומות, וסרקתי את המדפים. הוצאתי גופיית ספגטי כחולה, מעיל בייסבול כחול, שורט גינס קצרצר אבל לא עד כדי כך ונעלתי את נעלי הוואנס הכחולות שהיו בפינת החדר. הבטתי בעצמי במראה, וחייכתי לעצמי. הברשתי את שיערי, והשארתי אותו פזור ויצאתי מהחדר. סגרתי את הדלת מאחורי, ורצתי במדרגות לעבר בר שחיכה לי.
״סוף סוף החלטת להגיע,״ בר אמר ביאוש.
״הייתי ממשיכה לישון אם לא היית מעיר אותי.״ אמרתי בעקיצה. הוא גילגל את עיניו קלות וצחקק.
״יאללה, בואי.״ אמר ומשך בידי לעבר חדר האוכל. 
״קרציה,״ אמרתי בצחקוק וגילגלתי את עיניי.
״ואת לא.״ הוא אמר בציניות והתיישב בספסל קרוב לשולחן. התיישבתי מולו וזרקתי לעברו חיוך ציני.
״אני לא.״ אמרתי בציניות וצחקתי.
״טוב, מה את רוצה לאכול?״ בר שאל והביט בי בשאלה.
״כלום,״ אמרתי במהירות והנחתי את ראשי על השולחן. לאחר כמה שניות הרמתי את ראשי, וקלטתי את בר מביט בי ברצינות.
״מה?״ שאלתי בתמימות והרמתי את כתפי.
״מה את רוצה לאכול?״ שאל והדגיש כל מילה ומילה.
״כלום,״ הדגשתי כל אות ואות והבטתי בו בחיוך ציני.
״מצחיקה.״ הוא אמר בציניות וגילגל את עיניו. 
״אולי אני אהיה סטנדפיסטית,״ אמרתי בהתלהבות צינית.
״לא. פשוט. לא.״ אמר בסיפוק ונאנח ביאוש.
״תדעי שאם אני ממלא לך את המגש, אני ממלא ובהרבה.״ הוא אמר בהתחכמות.
״כלב,״ סיננתי מבין שפתי. ״תביא לי סנוויץ׳״ 
״פעם הבאה אני לא מוותר לך.״ הוא אמר בזלזול וגלגל את עיניו.
״שתוק, ועוף.״ סיננתי בצחקוק והנחתי חזרה את ראשי על השולחן. הוא החל להתרחק מהשולחן, ואחרי כמה שניות, שמעתי דפיקה חזקה על השולחן בו הראש שלי מונח והרמתי את ראשי במהירות. הבטתי בבהלה בשי, ולאחר שנייה נאנחתי בהקלה ונשפתי בעצבנות.
״פעם אחרונה שאתה עושה את זה!״ רטנתי ורקעתי ברגלי.
״מה שתגידי.״ הוא אמר בגלגול עיניים וצחקק.
״שתוק, מה אתה צוחק.״ אמרתי בעצבנות וקימטתי את מצחי. הוא גלגל את עיניו שנית וכך גם אני. הנחתי חזרה את ראשי על השולחן, ועצמתי את עיניי. אך אחרי כמה שניות הרגשתי משהו רך פוגע בפני. הרמתי את ראשי וראיתי את הסנוויץ׳ בין ידי.
״ילד כלב,״ סיננתי בעצבנות לעבר בר שצחקק בקול. פתחתי את הניילון הצמוד שנצמד לסנוויץ׳ ולקחתי ביס קטנטן מימנו. חביתה. 
״פנו מקום,״ שמעתי קול מעליי. הרמתי את רואים וראיתי את קרולוס ולצידו נופר. גילגלתי את עיניי וחזרתי לאכול באדישות.
״הכוונה בפנו מקום, זה שאת והוא תעופו מפה.״ נופר אמרה בעצבים, והתכוונה אליי ואל שי.
״נופי,״ בר מלמל והביט בה במבט שתתנצל. הסתובבתי לכיוונה וגילגלתי את עיניי. היא משכה את כתפי ל'לא' וגלגלה את עיניה גם היא.
״נופר.״ הוא הטיח בה בעצבים וסימן לה במבטו להזהר.
״זה בסדר… גם ככה אין לי תיאבון.״ אמרתי בהתנצלות וקמתי ממקומי. השארתי את הכריך על השולחן, והלכתי לכיוון שירותי הבנות. נעמדתי מול המראה, והבטתי בעצמי באנחה. גילגלתי את עיניי קלות, ופתחתי את ברז המים. הנחתי את שני ידי מתחת לברז והרטבתי את פני. ניגבתי אותם, ובאתי לצאת. אבל משהו עצר את הליכתי. נופר עמדה ליד הדלת, וסביר להניח שהיא חיכתה לי כי לא היה אף אחד אחר בתוך שירותי הבנות.
״צריכה משהו?״ שאלתי בקרירות והבטתי בה בשאלה. שילבתי את ידי על חזהי, והבטתי בכל מקום אחר. רק לא בנופר.
״באתי להתנצל.״