בין הגלים- פרק חמישי: אמת או חובה

בין הגלים- פרק חמישי: אמת או חובה.

עליתי חזרה לחדרי ופתחתי את דלת החדר. סגרתי מאחורי, נשכבתי על מיטתי ונאבקתי בלהוציא את נעליי מרגלי. לבסוף אחרי כמה נסיונת, הם הצליחו לרדת מרגלי ונפלו על רצפת העץ של החדר. נאנחתי. וכיסיתי את גופי בשמיכה. עצמתי את עיניי, מתכוננת ליום ארוך במיוחד של שינה. 

התעוררתי מרעשים מחוץ לחדר. פתחתי את עיניי, הבטתי בשעון הדיגיטלי שהיה מונח על השידה לידי. השעה הייתה תשע וחצי בערב. נאנחתי, קמתי מהמיטה. הנחתי את ידי על ידית הדלת, הורדתי את הידית ופתחתי את הדלת.
״היי,״ מלמלתי במוזרות כאשר קלטתי את שי מולי.
״את ישנת?״ הוא שאל וצחקק
״סתום, דביל.״ צחקקתי גם אני, ופתחתי את הדלת עוד יותר איפשרתי לו להכנס. 
״אני לא מפריע, נכון?״ שי שאל, ונשכב במיטתי מתפרס עלייה.
״לא, ממש לא. אני בשוק שאתה חושב שאתה מפריע,״ אמרתי בציניות, משחקת אותה בשוק. תוך כדי המשחק, הנחתי את ידי על פי ושיחקתי אותה עוד יותר מהלם.
״שתקי,״ הוא צחקק, והעיף עליי כרית.
״חצוף,״ מלמלתי בצחקוק, והתיישבתי על יד המיטה.
״למה באת?״ צחקקתי קלות ושאלתי.
״אני רואה שאני לא רצוי פה,״ שי אמר ושיחק אותה נעלב.
״שתוק, דביל״ צחקקתי ולקחתי את השלט שהיה ליד המיטה בשידה. הדלקתי את הטלוויזיה בעזרתו, וזיפזפתי ערוצים עד שהגעתי לאמ.טי.וי. בדיוק היה השיר אמנזיה של פייבסוס. 
״אוקיי, אז טלית-״
״לי,״ קטעתי את דבריו. הוא הולך להציק לי כל החיים על זה שחשבתי שקוראים לה טלית במקום לי. 
״אוקיי, אז לי אמרה שכמה ילדים פה יעשו לנו מחר סיבוב״ הוא מלמל לאחר שפלט צחוק קטנטן.
״באיזה שעה?״ שאלתי וקימטתי את מצחי. אני תמיד מתעוררת באחת בצהריים, כי יש מקרים שאני בכלל לא מדליקה שעון מעורר. ובגלל זה אני תמיד מאחרת לבית ספר.
״תשע,״ הוא ענה, וקם ממיטתי. פאק אני לא אספיק מה תשע?!
״אוקיי,״ מלמלתי ומפי נפלט פיהוק קל.
״אני לא אפריע, לילה טוב.״ שי צחקק ויצא מחדרי. גיחכתי, סגרתי את הדלת מאחוריו ונכנסתי לתוך השמיכה. לרגע שכחתי שלא כיביתי את האור. קמתי ממיטתי וגילגלתי את עיניי, הנחתי את ידי על המתג והורדתי אותו. נשכבתי חזרה במיטתי, וכיסיתי את עצמי בשמיכה הדקה. עצמתי את עיניי בעייפות, ותוך כמה שניות נרדמתי.

דפיקות רועשות נשמעו על חדר דלתי. קמתי, הורדתי ממני את השמיכה, הלכתי לכיוון הדלת ופתחתי אותה.
"את עדיין לא מאורגנת?" שי שאל, ונכנס בהתפרצות לתוך חדרי. 
"לא.״ עניתי בעייפות ופיהקתי בקטנה. ״מה השעה?" שאלתי. סגרתי את הדלת מאחורי והבטתי בו בכיווץ גבות.
"חמישה לתשע" אמר אחרי שהביט על השעון בשידה שליד המיטה שלי 
"יש לי חמש דקות להתארגן?" שאלתי בלחץ והתפללתי שלא. 
״כן,״ הוא ענה בחיוב, צחקק והתיישב על מיטתי.
"מה את צוחק?" שאלתי בלחץ, ומיהרתי להגיע לחדר האמבטיה הקטנטן. 
"מצחיק אותי כמה את יכולה לישון"  ענה וגיחך בצחקוק. גיחכתי גם אני. הוצאתי מהארון שורט ג׳ינס גבוהה בצבע כחול, גופייה זרוקה שהייתה בצבע השורט אבל שקופה, לבשתי מתחתי גופיית ספגטי לבנה ולקחתי נעליי וואנס לבנות. רצתי לשירותים, צחצחתי את שיניי ולבשתי את בגדיי. 
"זהו" מלמלתי בהקלה, והבטתי במראה מלפפת את הגומייה סביב הצמה שלי 
"מוכנה?" שאל שי וקם ממיטתי.
"כן." עניתי בחיוך קטנטן. יצאתי מחדר האמבטיה, נעמדתי מולו ויצאנו מהחדר לילדים שאמורים לעשות לנו סיור.
״זאת לא היא שאמורה לעשות לנו סיור, נכון?״ שאלתי בלחץ את שי. 
״אנאערף?״ הוא מלמל, ופסענו לכיוון התלמידים.
״שלום,״ מלמלתי בלחש ביישני. 
״היי, אנחנו אלה שנעשה לך את הסיור.״ ילדה ששיערה היה בצבע שחור ועיניה כחולות אמרה בחביבות. כבר מהרגע הראשון היא באה לי בטוב. אני חושבת שאני אוכל להתחבר איתה.
״אני תאיר וזה שי,״ מלמלתי מצביעה על כל אחד מאיתנו וחייכתי חיוך קטנטן.
״אני בלה.״ היא אמרה בחיוך גדול. ״אתם יכולים לקרוא לי בל, בואו נתחיל.״ היא תפסה בידינו, ומשכה אותנו למחוץ לפנימייה.

״זה ממש יפה כאן,״ שי מלמל מופתע מהגודל של הפנימייה. עמדנו על גג הפנימייה, כל פעם שהבטתי מעטה, הרגשתי סחרחורת קלה.
״אני חושבת שאני עומדת להתעלף,״ מלמלתי והבטתי ללמעטה בפחד. גופי רעד כמו שלא רעד אף פעם. הרגשתי סוג של בין חיים למוות. שיערי הג׳ינג׳י הגלי התעופף באוויר.
״בואי בואי נרד, יפחדנית״ שי עקץ אותי, ובחר לפני שהספקתי להגיד משהו.
״חצוף,״ צחקתי לעברו, ורק בלה הביטה בנו בחיוך.
״אתם זוג?״ היא שאלה ושילבה את ידיה על חזה.
״נופ,״ מלמלתי וגיחכתי. ״הוא כמו אח שלי.״ 
״אם את אומרת,״ היא מלמלה שעדיין חיוך דבוק על פניה.
״אני רצינית,״ מלמלתי דוחפת אותה קלות בכתפה.
״אוקיי אוקיי,״ היא צחקקה והרימה את שני ידיה כחפה מפשע. 
״אני אכיר לכם את התלמידים,״ היא מלמלה ומושכת בידינו. 
״זאת נופר,״ היא מלמלה והצביעה על הילדה המעצבנת הזאת ממקודם. שאותה אני כבר מכירה. ״אני יודעת מה אתם חושבים. סנובית. אבל היא ככה בהתחלה והיא משתנה״ בלה הסבירה את מחשבותינו.
״אם את אומרת,״ מלמלתי מסיטה בנופר.
״זה קרולוס,״ בלה הצביעה על הילד השזוף מאתמול, הזה שהתחיל עם שי. היה לו שיער בתספורת מארינס, והוא היה צבוע בקצוות לבלונד, עיניו היו בצבע אפור. ״ממקור הוא מבריטניה״ היא הסבירה את מראו. דווקא יש לו קצת מבטא כזה.
״זאת יעל, וזאת שלידה תום. הן תאומות״ בלה אמרה והצביעה על שני בנות שהתיישבו מול מאור ונופר. הן היו עם שיער שחור בתספורת אימו ועיניהם היו בצבע כחול. זה דווקא התאים להן. הבטתי בשי, ושי הביט בי. 
״ויש עוד כמה ילדים, אבל הם לא פה. בואו.״ בלה אמרה בנמרצות ומשכה אותנו למקום בו היו הנערים.
״היי חבר׳ה, תכירו.״ בלה אמרה בחיוך. ״זאת תאיר וזה שי,״ 
״אחלה,״ נופר אמרה בזלזול, וקרולוס נחר בבוז. גלגלתי את עיניי ושילבתי את ידי על חזהי.
״נו באמת,״ בלה מלמלה וגילגלה את עינייה. ״הם חדשים, תתנהגו בכבוד.״ 
״בואי, תשבי.״ תום אמרה בנמרצות, ותפסה בידי ומשכה אותי לישיבה. צחקקתי והתיישבתי בין תום ליעל. 
״טוב, בואו נתחיל משחק.״ יעל קפצה וקללה בקבוק שהיה מאחורי גבה.
״וואט?״ מלמלתי והרמתי גבות. אמת או חובה? אין סיכוי.
״אמת או חובה,״ יעל אמרה. ותום השלימה אותה. ״או סולם אהבה״ 
״מה סולם אהבה?״ שאלתי והרמתי גבות. סולם אהבה? אנחנו כיתה ו׳? 
״נונו,״ תום אמרה בניסיון להכריח אותי. לבסוף נאנחתי ביאוש והנהנתי. אני לא מאמינה שאני הולכת לשחק משחק של כיתה ו׳.