בין הגלים- פרק אחד עשר- נקודה רגישה

בין הגלים- פרק אחד עשר: נקודה רגישה

״מצטערת לאכזב. התנצלות לא מתקבלת.״ אמרתי בלגלוג ובקרירות, ובאתי לצאת.
״תקשיבי, אני באמת מצטערת.״ נופר אמרה ולא הרפתה מימני. לבסוף, בכמה נסיונות לצאת התייאשתי והתיישבתי על הכיור הגדול והטיפה רטוב.
״מה שתגידי.״ אמרתי בגילגול עיניים. סבבה… אין לי בעיה להיתקע פה רוב הזמן.
״תאמיני לי שקשה לי להפתח לבני אדם. קרה לי אותו דבר עם בלה. ועם התאומות תום ויעל.״ היא הסבירה את התנהגותה. הבטתי בה וראיתי בפניה הבעה מצטערת, מיהרתי להשפיל את ראשי ושיחקתי עם אצבעותי. ״רק שתדעי, שאני מצטערת.״ היא אמרה לבסוף, לאחר שקט של דקה או שניים. הרמתי את ראשי אליה, וראיתי שהיא מתחילה לפסוע מחוץ לשירותים.
״חכי,״ קראתי בקול וקפצתי מהכיור. רצתי לעברה ועצרתי את הליכתה. היא הביטה בי בשאלה.
״אני מוכנה להתחיל דף חדש.״ אמרתי בהיסוס. אני יודעת שאני אצטער על זה מאוחר יותר. היא חייכה חיוך גדול וחיבקה אותי.
״אני שמחה.״ היא אמרה בהתלהבות ומשכה אותי לעבר שולחן האוכל. בדיוק היה צלצול. והבטתי בסנוויץ׳ החביתה שלי שהיה שרוי בשולחן. 
״אופסי.״ מלמלתי בקול ותוך שנייה הסנוויץ׳ נאסף מהשולחן על ידי המנקה. שי צחקק בקול, ותקעתי בו מבט. הוא הפסיק לצחוק, והחניק את צחוקו.
״תיחנק.״ סיננתי מבין שפתי בעצבנות מה שגרם לכל השולחן לצחקק. גילגלתי את עיניי קלות ושילבתי את ידי על חזני בעצבנות.
״מה יש עכשיו?״ שאלתי והבטתי בכל אחד ואחד. 
״הפסקה.״ הם ענו כולם במקהלה, חוץ משי שהביט בהם. 
״הא.״ מלמלתי בספקנות והסתכלתי סביבי. חיפשתי איפה בדיוק ההפסקה מתקיימת אם היא לא בתוך מבנה בית הספר.
״זה שם.״ קרולוס אמר והצביע מאחורי, מאיפה שכולם יצאו. הבטתי בו, והוא ניסה להחניק צחוק.
״תזהר מימני״ אמרתי בעצבנות וקימטתי את מצחי.
״בואי בואי.״ בר אמר באנחה קטנה ומשך אותי לעבר החצר. שזה בעצם גם היציאה מחוץ לפנימייה.

-מנק׳ המבט של נופר
חיפשתי בעיניי את קרולוס או את בלה. אחרי כמה זמן של חיפושים, לא מצאתי אף אחד מהם ונאנחתי ביאוש ובכבדות.
״בו,״ שמעתי מאחורי צעקה קטנה, מה שגרמה לי לקפוץ במקום. 
״כוסאמק.״ סיננתי בעצבנות. אומנם אני לא אחת שמקללת, אבל זה מה שיש.
״מזה?!״ קרולוס שעמד מאחורי אמר בעצבנות מדומה.
״מה ששמעת.״ אמרתי בעצבנות. אין אני שונאת שהוא מבהיל אותי.
״בואי, בואי הנה.״ הוא מלמל, תפס בידי ומשך אותי לכיוונו. הייתי קרובה אליו ונישקתי את שפתיו קלות. 
״אתה כלב.״ אמרתי בעצבנות מדומה.
״ואת מאוהבת בכלב הזה.״ הוא קבע עובדה וליטף את לחיי.
״מי אמר?״ שאלתי בהתגרות ולקחתי צעד קטנטן אחורה.
״אני.״ הוא ענה ומשך את כתפיו בתמימות, תפס את ידי ונישק את שפתי נשיקה ארוכה
״יאללה, בואי.״ הוא תפס בזרועי ומשך אותי למחוץ הפנימייה. 
ישבנו בספסל, כאשר אני חבוקה בזרועותיו של קרולוס. הוא נשק לראשי נשיקה קטנה, מה שגרם לי להצטמרר. נתתי לו נשיקה קטנה וחטופה על צווארו והנחתי את ראשי על חזהו. הבטתי סביב החצר, וראיתי את בר ותאיר יושבים יחד ומצחקקים. הם ישבו רחוק מימנו, אך עדיין יכולה לראות אותם. דרכתי על רגלו של קרולוס.
״אח!״ הוא אמר בעצבנות מדומה. ״מה זה היה?״ הצבעתי לכיוון בר ותאיר שהביטו בכמה ילדים בכיתות יותר גבוהות משחקים כדורגל. 

-מנק׳ המבט של בר
״כנסו בכדור.״ תאיר צעקה לפתע, מה שגרם לשחקן עם הכדור להבהל ולפספס את הכדור. מה שגרם לי ולתאיר לצחקק במהירות.
״משוגעת.״ אמרתי תוך כדי צחקוק וחיבקתי את תאיר מהצד. אחח כמה שהמגע שלה מעביר בי צמרמורת.
״את-״
״אצבע שלישית,״ אותו נער צער בעצבנות, מה שגרם לתריסר לקטוע את דבריה. כל עוד אתה בקרבת המנהל? אסור פשוט אסור לקלל. אז הוא אמר את זה במילים יותר… מכובדות? 
״חזרה אלייך אח׳וי״ תאיר צעקה לו חזרה. הנער גלגל את עיניו וחזר לשחק.
״ראיתם את שי?״ תאיר שאלה בפתאומיות. הבטנו אחד בשני, אך אף אחד לא ענה.
״מוזר.״ תאיר ענתה וחזרה להביט במשחק בחוסר חשק. באמת מוזר… למה הוא באמת לא פה? הוא תמיד מסתובב עם תאיר. המשחק הסתיים תוך כמה דקות. עקב זה שחצי מההפסקה המגרש שייך לגדולים וחצי השני שייך ליותר קטנים. והקבוצה שאותו נער שקילל את תאיר הפסידו. בגלל שתאיר לא הפסיקה לצעוק להם שטויות מה שגרם לי לצעוק להם גם. אותו קבוצה התקרבו אלינו בעצבנות, והנער אשר קילל את תאיר אגרף את ידו והביט בתארי בעצבנות. הוא היה גבוהה, שיערו היה מסופר בתספורת מארינס ועיניו היו שחורות כמו הלילה. 
״כן?״ שאלתי והבטתי בתאים שהחניקה צחקוק. אין, אני חולה על הילדה הזו.
״תשתיק את הילדה הזו לפני שזה יהיה בכוח.״ הנער אמר באיום. ישר הסטתי את מבטי מתאיר אליו. סליחה? הוא מאיים עליי?
״סליחה?״ תאיר שאלה בלגלוג עצבני ואגרפה את ידיה.
״מה ששמעת, חמודה. אסור לעצבן אותי יותר מידי.״ הוא אמר ותפס בסנטרה של תאיר בעצבנות. העפתי את ידו מימנה במהירות, ותפסתי בחולצת צווארו.
״אם עוד פעם אחת אני רואה שאתה נוגע בה,״ אמרתי באיום, ודחפתי אותו אחורה. ״אתה לא תוכל לראות יותר מהחושך שבקבר.״ 
״אני רואה שפגעתי פה בנקודה רגישה,״ הנער אמר בשיעשוע. הוא התקרב אליי יותר ויותר, ואני אליו. הבטנו אחד בשני בעצבנות, ואיגרפתי את ידי. מי שנוגע בתאי שלי פשוט מת. 

״עיצרו.״ שמעתי את קולה הקטנטן של תאיר אומר, ולאחר מכן אני ואותו אחד הופרדנו.
״חכה תראה אני אפוצץ אותך״ אמרתי עצבני, וניסיתי להשתחרר מאחיזתה העדינה של תאיר. אומנם יש לה אחיזה עדינה, שנראה שאפשר להשתחרר מימנו בקלות, אבל לא. זה פשוט קשה. המגע העדין שלה גרם לי להירגע טיפה, והיא משכה אותי במהירות הרחק ממקום היעד. 
״בר, מה יש?״ תאיר שאלה במעט עצבנות. קול הצלצול נשמע באוזניי, ומיהרתי לעזוב את השטח. 
״בר,״ תאיר הטיחה בי בעצבנות והצליחה לעקוף אותי.
״תירגעי, הכל בסדר.״ אמרתי בניסיון לא להיות אדיש וחיבקתי אותה קלות.
״אם אתה אומר.״ היא נאנחה בייאוש. צחקקתי קלות. היא היחידה שגורמת לי לחייך במצבים שאני עצבני. 
״יאללה, בואי.״ אמרתי והרמתי אותה על גבי.
״תוריד אותי, טיפש.״ היא אמרה וצעקה נפלטה בפיה שרצתי עד לכיתה. שאר התלמידים הביטו בנו בחיוך. 
״הורדתי.״ אמרתי והורדתי אותה, תוך כדי שאני מרים את ידי כחף מפשע.
״יופי.״ היא אמרה ותפחה בכתפי בציניות. היא הסתובבה באיטיות ופסעה לתוך הכיתה. גיחכתי קלות ונכנסתי אחריה.