בין אבא לבת, בין מלך לשפחה…
בס"ד
אני שואלת את עצמי איך באמת אני יכולה מוכנה?…
ליום הדין
כשאני כבר לא בטוחה בכלום, הלב שלי לא מאמין
לזה שהוא אוהב ואז זה גם ככה משחק מכור.
איך משחדים את השופט? כשאני בקושי יכולה להגות מילים על שפתיי.
למה, יש לי את הזכות? אולי…המאזניים שם למעלה, מה אני באמת יודעת על שווי המעשים והמחשבות שלי.
ואם אתה רוצה שאזעק אליך ממעמקים, אז אני באמת נמצאת שם…
ואולי אתה רוצה שאמליך אותך עלי במקומות האלה שלא כולם טבעו בתוכם?
אז אני אעשה את זה.
אני לגמרי שלך.
אבל אתה בטוח רוצה להיות מלך על גנבים ושודדים? על אנשים מלאי תאוות? שמים את עצמם במרכז?
כי אם כן אני אמליך אותך כל כך חזק, אמשוך את האור שלך אל תוך התופת.
סליחה אבא. על הכל. סליחה על זה שלא כל הלב שלי מצטער. סליחה על כך שאני לא סומכת עליך בעיניים עצומות. סליחה שאני לא מאמינה בעצמי יותר. סליחה על כל שנייה שאתה מחכה לי ואני רק בורחת יותר.
האם אשתנה? אני רוצה. אך גם כל כך הרבה דברים אחרים.
אז אני מבקשת ממך דבר אחד בלב שלם,
תטהר לי את הרצון.
ואולי שניים-
שלא יהיה לי ספק שאתה אוהב אותי כל כך, בלי תנאים…בפשטות, אהבה עצומה ועזה.
שלהבת י-ה
תגובות (4)
זה כל כך מרגש. מאוד מזדהה.
תודה רבה :)
העברת את הרגש אבל הייתי צריך לקרוא מספר משפטים שוב כי הם לא היו ברורים מספיק:
"אני שואלת את עצמי איך באמת אני יכולה מוכנה?… ליום הדין" – יום הדין זה תשובה או חלק מהשאלה? כי הסימן '?' הוא אחרי המילה מוכנה.
"למה, יש לי את הזכות?" – למה זה גם שאלה? אם כן אז לשים סימן '?'
"אבל אתה בטוח רוצה להיות מלך על גנבים ושודדים? על אנשים מלאי תאוות? [אשר] שמים את עצמם במרכז?"
בקשר לתוכן, צר לי אבל הטקסט מרגיש לי לא אפוי מספיק למרות שאני מבין מה שניסית להעביר.
מצטער
(אני לא אומר שזה לא בסדר, אני אומר שזה דורש עוד קצת מחשבה בכדי להעביר את הרעיון שלך בצורה הרמונית אלינו, הקוראים)
האמת שכן…הוא לא אפוי מספיק, זה היה קטע של פריקת רגש, שחרור לאוויר ודיי.
תודה על הערה :)