בחור אחד, אלף רגשות. פרק 2

דפקתי על הדלת של פרופסור אדמס ופתחתי אותה בעדינות. "דניאלה! היכנסי, היכנסי." אוקי.. אז אני לא בצרות לפי החיוך הענק שהיה מודבק לפרצוף של פרופסור אדמס.
באחד הכיסאות, יישב בחור גבוהה. לא ראיתי את פניו אבל אני בטוחה שאני מכירה אותו.
"קראתי לך לכאן כדי לבקש ממך טובה." אולי זה נשמע מוזר שהמנהל שלך מבקש טובה אבל מבחינתי זה לא. "כמובן, במה אתה צריך?" חייכתי והוא הסתכל על הבחור. "אני צריך שתלמדי את הבחור הזה כאן." הבחור הסתובב ועיניי נפתחו. אני לא מאמינה שאני, דניאלה שיי, הולכת ללמד את שון ווטסון, הילד הכי מקובל בבית הספר.

"אני? למה אני?" גמגמתי כששון הסתכל עליי מכף רגל עד ראש עם עייניו הכחולות.
"בגלל שאת הבחורה הכי חכמה שאני מכיר ולא תמרחי עליו כמו כל בחורה אחרת כאן." אם כבר מדברים על חנפן. "אני לא צריך שיעורי עזרה. ובטח שלא ממנה." שון דיבר לפתע. גלגלתי את עייני ושילבתי את יידי.
פרופסור אדמס הסתכל על שון במבט כועס והוא רק גלגל את עייניו. "אתם חופשיים." יצאתי מהמשרד כששון הולך מאחוריי. "אני לא מאמין שאני נתקע עם חנונית כמוך." הסתובבתי ושילבתי את יידי.

"גם לי זה לא הדבר הכי כיף שקרה. אז בוא נעשה שלא מדברים בשעות בית הספר, מוסכם?" לא חיכיתי לתשובה ממנו והמשכתי ללכת לכיתה שלי. "מה שתגידי" הוא צעק ונכנסתי לכיתה. "מיס שיי. מדוע את מאחרת?" פרופסור קבינסון שאל. כאילו שהוא לא יודע. "הייתי אצל המנהל, אדוני." הוא הנהן ומיהרתי למקום שלי, מתעלמת לגמרי מכל המבטים שנעצו בי. "מה רצו ממך?" טורי לחשה כשהוצאתי את הספרים מהתיק השחור שלי.

"ללמד מישהו." לחשתי חזרה. טורי קמטה את מצחה ורק משכה בכתפייה. אני לא מאמינה שנדפקתי ללמד את הבחור הכי אנוכי שקיים על כדור הארץ. למה אני?!
–

חזרתי הביתה מוטשת לגמרי. פתחתי את הדלת החומה וזרקתי מייד את התיק לספה השחורה. "הי! חזרת די מוקדם." ספנסר אמר מהמטבח. הרמתי את השרוולים של המעיל השחור שלי והכנסתי את ידי לכיסים של הג'ינס הכחול שלי. "כן, הייתה דליפת גז במעבדה אז שחררו אותנו מוקדם." התיישבתי על הכיסע הגבוה והנחתי את המרפקים שלי על השולחן. ספנסר נישק את הראש שלי והניח צלחת ממולי. "את נראית מדוכאת. מה קרה?" הוא התיישב ממולי והתחיל לאכול את העוף ותפוחי האדמה. זה מה שאני אוהבת אצל ספנסר.

הוא תמיד אכפתי ודואג בידיוק כמו שאח גדול צריך לעשות. ובגלל זה אני אוהבת אותו.
"המנהל ביקש ממני ללמד מישהו." אמרתי והכנסתי תפוח אדמה לפה. "ומה הבעיה?" הוא הרים את הגבה החומה שלו ונאנחתי.
"הוא הבחור הכי מקובל בבית הספר." ספנסר התחיל לצחוק וגלגלתי את עייני. "את מתנהגת כאילו זה סוף העולם. זה רק ללמד אותו בשעות בית ספר וללכת הביתה." הוא קם מהשולחן והלך לכיור עם הצלחת שלו.
"רק שהוא לא מפסיק לרדת עליי.." מילמלתי לעצמי וסיימתי לאכול. ספנסר היה תקוע בחדר שלו, לומד למבחני הסיום שלו.

ספנסר בקולג' ועוד כמה ימים הוא מסיים אותו. אני גאה בו מאוד. הוא לומד משפטים! מי יירצה ללמוד כזה מקצוע?! אני אישית הייתי הולכת למדעים או משהו כזה. אבל כמובן שזה לא עוצר אותו בלקבל ציונים גבוהים ולהתקבל לעבודה טובה. אחריי שסיימתי להכין את השיעורי הבית שלי, עשיתי מה שאני עושה כל ערב. וזה לשבת על המיטה, עם מיליון שקיות של חטיפים סביבי ולראות סרטים בנטפליקס. זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות. אל תשפטו. מותר גם לחנונית כמוני לצאת טיפה מהספרים.

–

"דני. דניאלה, תתעוררי." המהמתי והסתובבתי לצד השני של המיטה. "קדימה, דני. את תאחרי אם לא תקומי עכשיו." פתחתי את עיניי בעייפות והתיישבתי ישר. "יש לך חצי שעה. תמהרי." ספנסר נישק את המצח שלי וייצא מהחדר. אני לא מאמינה ששוב נרדמתי בשעה מאוחרת אתמול. קמתי מהמיטה והתארגנתי מהר. שמתי את העדשות מגע שלי וקשרתי את השיער החום והארוך שלי כלפיי מעלה. לבשתי ג'ינס בהיר, סניקרס לבנות וסוודר בצבע אפור-לבן. לקחתי את המעיל שלי וירדתי מהר למטה. 'ספנס?" אמרתי והסתכלתי לכיוון המטבח. ריק.

הוא כנראה נסע למבחנים שלו. לקחתי את התיק שלי ומיהרתי לצאת החוצה. כמו תמיד, עליתי לאוטובוס שלי ושמעתי שירים של אדל.
כשסוף סוף נכנסתי לבית הספר, טורי וקרלי חיכו לי ליד הלוקר. "היי." אמרתי עם מצח מקומט. "למה לא אמרת שאת מלמדת את שון ווטסון?" קרלי התנפלה מייד. טורי דפקה את יידה על המצח שלה מה שגרם לי לחייך.
"וזה עינייכן כי..?" שאלתי כשאני פותחת את הלוקר. "כי את החברה הכי טובה שלנו, אולי?
היית צריכה לספר." קרלי אמרה וגלגלתי את עייני. "זה לא פרס בשבילי את יודעת." טורי צחקה ושמה את המרפק שלה על הכתף שלי.

"נכון. הבחורה הזאת שונאת אנשים." טורי הציבה עובדה. "אני לא שונאת אנשים. אני פשוט ביישנית. אלא שני דברים שונים." אמרתי והתחלתי ללכת לכיתה. "מתי את מלמדת אותו?" קרלי שאלה בזמן שטורי נאנחה. "אני לא מתכוונת לספר לך." התיישבתי בשולחן שלי והוצאתי את הספרים.