בחור אחד, אלף רגשות. פרק 10

נכנסתי לבפנים וראיתי את שון יושב על הכיסא. "אני חושבת שאני אלך." הסתובבתי והתכוונתי ללכת. "דניאלה. שבי." נאנחתי וסגרתי את הדלת. התיישבתי על הכיסא שליד שון ושילבתי את יידי. "אני אפילו לא מתכוון לשאול מה קרה ביניכם כי לא אכפת לי. את הולכת ללמד את שון גם אם את רוצה את זה או לא." עייני נפתחו לרווחה ושון רק גלגל את עייניו. "למה אתה לא בוחר במישהו אחר? אני לא רוצה ללמד אותו." אמרתי ושון רק צחק.
"יש מיליון בנות שרוצות להיות כאן במקומך." הוא מילמל והסתכלתי עליו. "עם אידיוט גמור שלא אכפת לו מרגשות של אחרים? הם לא מפסידות כלום!" התחצפתי וזה גרם לו להיות עצבני יותר.

"מספיק! שניכם! אני לא בוחר באף אחד אחר בגלל שאת היחידה שיכולה לעזור לו. מובן לכם?" הסתכלתי לצד השני ושילבתי את הרגליים שלי. "שאלתי אם זה מובן?" המנהל אדמס כמעט צעק והסתכלתי עליו. "מובן." מילמלנו שנינו והוא נאנח. "אתם משוחררים. אני מצפה לראות את הציונים של שון יותר מ80." התרוממתי מהכיסא ויצאתי החוצה. אני כל כך שונאת את המנהל הזה! "דניאלה! חכי שנייה!" המשכתי ללכת אבל יותר מהר. שון תפס לי ביד ותלשתי אותה חזרה. "אל תיגע בי, חתיכת אידיוט." צעקתי ודחפתי אותו בכתפיים שלו. אבל כמובן שהוא לא זז.

לעזאזל אני והיידים החלשות שלי. "תפסיקי להתנהג כמו ילדה בת 3!" הוא צעק וצחקתי בסרקסטיות. "מי אתה חושב שאתה שתוכל לומר לי מה לעשות? אני אומרת לך להפסיק לשכב עם כל בחורה שאתה רואה? לא! אז אל תיגע בי או תתקרב אליי." צעקתי בפנים שלו והמשכתי ללכת. "דניאלה! הפלת את..-" לפני שהוא הצליח לסיים, הייתי כבר בכיתה. חייכתי בתמימות לגברת קליגאן והתיישבתי ליד קרלי. טורי וראיין הסתובבו אליי והסתכלו עליי בדאגה. "מה קרה? איפה השרשרת שלך?" הסתכלתי לכיוון הצוואר שלי ורציתי לבכות ברגע שלא ראיתי את השרשרת שלי.

קמתי מהמקום שלי ורצתי לכיוון המסדרון.
התחלתי לחפש את השרשרת אבל כמובן שלא מצאתי. נשענתי על הללוקר שלי ונפלתי לאט לאט לרצפה. איבדתי את הדבר היחידי שיש לי מאמא שלי. הדמעות שלי התחילו לרדת והחבאתי את הפנים שלי בברכיים שלי.
מישהו התיישב לידי והרמתי את ראשי.
ראיתי את החבר'ה והם הסתכלו עליי מודאגים. בכיתי בחזה של ראיין והרגשתי את היד שלו בשיער שלי. "היי. יהיה בסדר. אנחנו נמצא את השרשרת." קרלי הבטיחה ושפשפה את הגב שלי. "אנחנו לא נמצא. אני לא מאמינה שאיבדתי את השרשרת הזאת." ניגבתי את הדמעות עם השרוול של הסוודר שלי וראיין ליטף את הכתף שלי.

"יהיה בסדר." שלושתם חייכו אליי ולא יכולתי אלא לחייך חזרה. אני אוהבת את החברים שלי.
–
"מצאת את השרשרת?" טורי ואני הולכות לכיתה שלנו. עברו 3 שבועות ועדיין לא מצאתי את השרשרת. "לא. אני עדיין לא מאמינה שאיבדתי את זה." נאנחתי ונכנסנו לכיתה. "אמא, אני מצטערת כל כך." הסתכלתי לתקרה וטורי רק צחקה. "קדימה, בואי נלך." טורי משכה אותי והנחתי את הראש על הכתף שלה. התיישבתי ליד ראיין בזמן שטורי נישקה את הלחי שלו. אה, טורי וראיין ביחד. מדהים, נכון? עכשיו כשראיין מבלה איתנו, הוא נהייה מאוד שונה. הוא לא החנון שפגשנו 4 שבועות קודם. "היי, מה קרה?" הוא צבט לי את הצד וצחקתי. "כלום. ותפסיק לעשות את זה!" טורי וראיין צחקו וחייכתי.

אחריי כמה שניות, קרלי התפרצה פנימה עם חיוך ענק על הפנים. "מה קרה? קנו לך נעליים חדשות?" אני וטורי צחקנו וראיין רק גלגל את עייניו. טורי התיישבה על הברכיים שלו והוא מייד עטף את הזרועות שלו סביבה. וואו, אני ממש מקנאה בהם. "לא! קווין הזמין אותי לצאת איתו." גילגלתי את עייני ונשענתי לתוך הכיסא. "למה יש לי הרגשה שאני אמות רווקה ובתולה?" כולם צחקו ופרופסור פאלמר נכנס לכיתה. טורי וקרלי התיישבו במקום שלהן וכך גם שאר הילדים. "שלום לכולם. יש לי כמה הודעות להודיע." לפני שהוא המשיך, הדלת נפתחה ושון נכנס פנימה.

הוא נראה שונה. יותר גבוה ממה שהוא היה, היה לו עגיל באף והשיער החום שלו היה לגמרי מבולגן. זה בהחלט לא שון. רגע! למה לי אכפת ?! וכמו תמיד, החברים שלו הלכו אחריו למקום שלהם. "שוב מאחר, שון? אתה מבין שזה אומר שיחה להורים?" שון רק גילגל את עייניו ושם את הרגליים שלו על השולחן.
"מה שתגיד." הוא אמר וחלק צחקו. הוא הוציא את הטלפון שלו והתכתב עם מישהו. מעניין עם מי. מה לעזאזל אני אומרת?! סובבתי את הראש שלי לכיוון פרופסור פאלמר שרק גילגל את עייניו.

"בכל מקרה, יש לי כמה הודעות לומר לכם. עוד כמה שבועות, חופשת החורף מתחילה. כשתחזרו מהחופשה, כולכם תטוסו למיאמי."
כולם הריעו וצחקתי בשקט. הסתכלתי לכיוון ראיין שהיה לו חיוך כל הפנים. צבטתי את הכתף שלו והוא מייד הסתכל עליי. "ידעת על זה, נכון?" הוא צחק והנהן. "ההודעה השנייה היא הנשף. הוא ייארך אחריי שתחזרן ממיאמי אז אל תהיו לחוצים לגבי בני זוג." גלגלתי את עייני ונשענתי לכיסא. אני ממש לא מתכוונת ללכת. כמו כל שנה.