בוסה-נובה בכפר

והיא נכנסת לחדר שלו בשלוש בלילה. על הקיר באור הירח ג'יימס דין שבור על האופנוע ודיסק של נירוונה, זה עם התינוק המהופנט משטר כסף, מונח על השולחן הרבוע בין דפים דפים כתובים בצפיפות, משהו שהיא לעולם לא תוכל לקרוא. היא מנערת ממנה את נעלי הבית מפלסטיק, פושטת חולצה וחזייה, מכנסי טרנינג ותחתונים, וכשהם מונחים בערבוביה על הרצפה היא עומדת מעליו ישן, מצונף בתוך תוכו, חולם את החלומות הטרופים שלו לפני שיתעורר יום אחד.

ראתה אותו פוסע בשדות כמו מהלך בחלום ישן, נשרף וסופג שמן שמש, רגליים על האדמה אבל הראש מעולם לא. מדליק סיגריה על מלבן שעורה, מסתכל בתכלת כמו חלום עיוור וחי את הבינתיים שלו, בלי מטרות ברורות, עם דרכים נבלעות בתוך ים. ישבה אמרה לו בוא שב איתי, התחלקה איתו בריח זיעתה וריח הרפת הכבד. היו לו את כל הסיבות להעביר אצבע על טבעת עורה בין הגרב למכנס, והיא משחקת מול פניו באצבעותיה, מראה לו צורות, נטל זרת בפיו ולא שבע. זה הצחיק אותה מאוד.

הייתה לו דרך משונה להביט עליה, כאילו היא פה ולא פה. כאילו הוא חי בזיכרון, ולא בהווה מוחלט. על האוזן שלו צלקת ישנה של עגיל, ועל צווארו מרשרשת חרש שרשרת כסף דקה. השיער שירד על מצחו הגבוה שיווה לו מראה של בן כפר טיפוסי. היה מנגב את הזיעה מהמצח והרקות ומערה לפיו את המים מחיוך של ג'ריקן. אמרה מה לך עתיד, אמר מה לי הווה. לא הבינה.
פעם עמדה מחוץ לחלון המקלחת כשהוא התקלח. ניסתה לדמיין מה קורה שם. מה חושב נער כשהוא מתקלח?

בכפר החשיכה סמיכה. אפשר לראות את הבנות באור זהוב שמגיעות בזוגות או בשלשות ליהנות מיופיו הגברי של שומר הבודקה, ולמצוא את החייתיות המנומסת מבין שורות המילים הנמסות בין שפתיו ועצמות לחייו. מכונית שמגיעה באישון לילה, נבדקת ומוחזרת אל השולח. סיגריה מהבהבת באחד החלונות קומה שנייה. אנשי עמל כפיים בוגרים מסתובבים ריקים מכובד בגדיהם על סנדלים או נעלי בית מגומי ומגששים את הכפר בשנתו הבלתי-עיוורת. והיא, המוצפת בעור וזיעה פותחת איבריה אל אור הירח ומקעקעת את זה ההווה כלאחר יד, כי אין דבר אחר.

מכוניות טסות מעל הגשר, מטוסים בשמיים, כוכבים כ-חול בעיניי המסתכל. מישהו רץ אל החופש, מישהו חוזר אליו, מישהו רץ בחלום אחר בובת סמרטוטים.
"תעשה לי מקום", היא מבקשת, ומחליקה במערומיה לתוך הסדין שלו.
הוא מבלבל את עצמו עם שאלות ותהיות והיא נצמדת אליו, מחפשת באצבעותיה את המגע עם זכרותו בתוך תחתוניו.
"את הדרך אתן לך", היא אומרת, ולוקחת את כולו.