בובה על חוטים- פרק 8

"אז ככה…….. אני לא באמת שני שאתן מכירות , החייכנית, המצחיקה, זאת שנהנית והחיים שלה מושלמים.. אני בעצם ילדה עם מסכה שמתחת שאני שבורה, פגועה עם צלקת גדולה.
נועם :" את מפחידה אותי מה קרה שנצ'י?"
" אני… נאנסתי שנה שעברה"

" מה ?!" סתיו ונועם צעקו ביחד והסתכלו עליי בהלם !
"כן…" מלמלתי
"אני סומכת עליכן על מה שאני אומרת אבל אל תספרו לאף אחד, אבל אף אחד ! " הרמתי את הקול.
"ברור,סמכי עלינו" הן אמרו.
"אז ככה, לא הייתי ילדה זוהרת עם המון חברים ומקובלת. בחטיבה הכרתי כמה אנשים ובניהם מור שהפך להיות ידיד טוב שלי.מור היה בכיתה י' אז ואני בכיתה ז' .הכרנו יום אחד שישבתי לבד בהפסקה והוא בא אליי עם החבורה שלי והתחיל איתי, הבצפר שלנו זה כמו פה חטיבה ותיכון ביחד. מאז התחברנו,התקרבנו,
דיברנו כל הזמן,חשבנו אחד על השנייה בלי סוף עד שזה קרה. התאהבנו והפכנו להיות חברים.הרגשתי הכי מאושרת בעולם,שסוף סוף מישהו שם לב אליי,מבין אותי,מצחיק אותי,מרגש אותי ובמיוחד אוהב אותי !.
שנה שעברה חגגנו 3 שנים ביחד וכבר הייתי בכיתה ט' כמו שאתן יודעות והוא סיים יב'. 3 שנים מתוקות ומדהימות איתו. הוא החליט להפתיע אותי ולקח אותי אליו בבוקר לאכול ארוחת בוקר רומנטית שהוא הכין בגינה שלו, היינו בבריכה אצלו ונהנינו. אחר הצהריים חזרתי הביתה התארגנתי ובערב הוא לקח אותי באוטו שלו, כיסה את העיניים שלי ואמר שזו הפתעה. כל הנסיעה שתקנו, רק חייכתי והמוזיקה שהייתה באוטו. שהגענו הוא עזר לי לרדת והתחלנו להתקדם,הלכנו.. הלכנו והרגשתי שאנחנו ביער לפי העצים והרחש של העצים.פדחתי אבל הוא החזיק לי את היד ולחש לי שאני אבטח בו." פתאום הרגשתי מועקה בלב ומשהו שעזר את הדיבור בגרון ורק דמעות יצאו במקום. נועם וסתיו ניגשו אליי, היה לי קשה לספר כי אף פעם לא סיפרתי באמת מה קרה אני תמיד מחסירה בפרטים חוץ מהפסיכולוגית שלי ולהורים שלי אני ממעיטה בפרטים כדי לא להכאיב להם.
"דיי שנצ'י שלי, לאט לאט " נועם אמרה וחייכה חיוך גדול ונרגעתי קצת.
המשכתי :"נעצרנו פתאום והוא הוריד לי את המטפחת ופתאום הבנתי שאנחנו בבית נטוש כזה ביער עם המון המון נרות שרשום I LOVE YOU והמון עלי כותרת אדומים, היה שולחן רומנטי עם אוכל ונשארנו שם,אכלנו, צחקנו, שמענו מוזיקה, רקדנו, התנשקנו. כל כך הוקסמתי ממנו, היה מדהים. פתאום הוא אמר שאין כל כך קליטה ושהוא יוצא בחוץ. חיכיתי ואחרי רבע שעה הוא חזר. ההבעה שלו הייתה קצת מוזרה ושונה אבל למי זה היה אכפת. ישר קפצתי עליו , נישקתי אותו וצעקתי שאני אוהבת אותו. בסביבות 11 וחצי סידרנו הכל כדי לנסוע אליו הביתה לישון כפיות איתו שזה הכי כיף בעולם ! הוא השתכר קצת והבטיח שזה לא משפיע עליו באמת. הוא התקרב ונישק אותי ופתאום הרגשתי שהידיים שלו משוטטות בכל גופי, הרגשתי צמרמורת ופחד וטיפה נרתעתי ממנו, אמרתי לו שאני לא מוכנה עדיין, הוא אמר שהוא כבר רוצה ושמתי לב שהוא שיכור. פתאום הוא החזיק אותי חזק והתחיל לגשש אותי שוב, ניסה להוריד לי את החולצה וצרחתי לו שיפסיק, ביקשתי התחננתי אבל היה מאוחר מידי. הוא קרע את החולצה והוריד לי בכוח את המכנסיים. הוא קשר אותי בחבל והוריד את כל הבגדים ממנו. הייתי ערומה, חשופה,נאבקתי ונאבקתי ושום דבר לא עזר, לא הצלחתי לדבר יותר מהצרחות והזעקות, רק הדמעות דיברו באותו רגע."
נועם וסתיו רצו לחבק אותי ולא עזבו אותי,הן מחצו לי את העצמות. לעומתן שון עמד בצד ושתק, היה בהלם מכל מה שסיפרתי ולא האמין שזה בן דוד שלו ומה שהוא עשה. המדעות שלי לא הפסיקו אבל הצלחתי לספר בגמגום של בכי את הסוף.
"כל הלילה הוא אנס אותי,השפיל אותי וחשף אותי עירומה,כולו היה שיכור,התעלל בי וגרם לי לבכות ולזעוק אבל הוא לא התייחס לזה ורק המשיך והמשיך ללא רחמים… הושפלתי.הרגשתי נורא, לא הייתי מסוגלת להסתכל עליו ושכבתי בצד בוכה,בוכה ובוכה.
בבוקר אחרי הוא כבר נעלם והשאיר את התיק שלי שם, שיחרר את החבל ומצאתי את עצמי עירומה ורדומה מקווה שזה חלום. לקחתי את האייפון מהר והתקשרתי לאמא שלי, רק בכיתי בקושי הוצאתי מילה. עד שסיפרתי לה היא הייתה בשוק וכמעט קיבלה התקף, ישר הזמינה משטרה לחפש אותי ואיתרו אותי מהאייפון. מצאתי שמיכה בחדר והתכסתי בה. לקחו אותי באמבולנס לבית חולים כי היו לי חבלות.. הוא הרביץ לי בחבל שצעקתי והכה אותי. החוקרים איתרו אותו בשדה התעופה בדקה ה-90 לפני שעלה לטיסה. הוא נכנס לכלא ל-5 שנים, ואני חושבת שמגיע לו מאסר עולם ! הוא הרס לי את החיים,את הביטחון העצמי שלי ומה לא?!"
סיפרתי את הכל ! הרגשתי משוחררת כאילו אבן ירדה לי מהלב וחייכתי.סוף סוף סיפרתי מה קרה באמת.

סתיו ונועם עודדו אותי והבינו אותי. הן הבטיחו לי שלא ייספרו כלום ושמחו שסיפרתי להן. המשכתי לספר על שון ואיך הכרנו ובסוף הוא גם חיבק אותי והתאפק לא לבכות.
אחרי השיחה באנו ללכת ופתאום שמענו רעש. התחלתי לפחד ששמעו אותי. התקרבתי יותר ויותר ויותר..

ראיתי……