בובה על חוטים- פרק 4

פתאום בסביבות 12 בלילה ראיתי את המכתב בפח והוא רמז שאני אקרא אותו ולא הצלחתי להתאפק פתחתי את המכתב. היה רשום :" פוצי שלי אני יודע שאת כועסת עליי בבקשה תקראי אני מתחנן"
התחלתי לקרוא ו…

היה כתוב :" פוצי שלי אני מקווה שאת קוראת את המכתב הזה ואם כן אל תקרעי או תסגרי, תקראי עד הסוף . אז ככה אני כותב לך את המכתב עם דמעות, את לא מבינה איך אני מצטער שעשיתי את זה, לא הייתה לי אפשרות אחרת, לא רציתי שככה זה ייקרה את יודעת כמה אני אוהב אותך וכמה דאגתי לך את היית הקטנטונה שלי ! בגיל 15 הרסתי לך את הילדות ונכנסתי לכלא בגיל 18. אני רוצה להגיד לך שלא רציתי לעשות את זה אבל לא נשארה לי בררה.
לא סיפרתי לך אבל בשנה האחרונה ההורים שלי רבו כל הזמן ואת היית הנחמה היחידה שלי. את והסמים. כן…. התחלתי להסתובב עם אנשים שאני מצטער שפגשתי אותם. בהתחלה שתינו ועישנו את יודעת רגיל אבל אז לאט לאט נכנסנו לעיסוקי הסמים, פה ושם קניתי מסוחרי סמים את הסחורה והשתחררתי, הייתי בהיי מטורף ! . זה גרם לי לשכוח מהכל ולהיות בעולם שונה מעצמי אבל יום אחד מצאתי את עצמי בלי גרוש חייב חובות לאנשים האלה. הם איימו עליי בסכין ופעם חתכו אותי בשביל אזהרה. יום אחד ראש החבורה בא אליי ואיים עליי שאם אני לא אשלם בזמן הקרוב הם ייפגעו בך, לא רציתי שזה ייראה העדפתי למות מאשר שיעשו לך משהו. אני טיפש,איך יצאת איתי ? אני שפל, בן אדם רע שרק מעשן שותה ולוקח סמים ואת תמימה מבית טוב שלומדת ואני ? אני פגע רע בעולם הזה. אני כל כך מצטער יפה שלי !פוצי שלי ! הייתי חייב שיעזבו אותי והדרך היחידה הייתה לעשות משהו, הם איימו שאני אאנוס אותך או שהם ייפגעו בך, לא רציתי,התנגדתי אבל הם סיממו אותי וגרמו לי לעשות לך את זה ! אני לא יודע איך הם הצליחו לגרום לזה לקרות, שחזרתי להכרה והבנתי מה קרה בכיתי בלי סוף סיממו אותי בסם אונס ולא ידעתי מה עשיתי לך ! מאמי שלי אני מצטער כל כך אני מתגעגע אלייך בבקשה תבואי אליי, אני משתנה לטובה , לא שותה יותר,לא מעשן ובמיוחד לא לוקח סמים, אני רוצה להיות רק שלך ! בבקשה תסלחי לי ותביני אותי, מצטער כל כך ואוהב אותך המון המון המון! פוצי שלך <3 "

הייתי בשוק… רציתי לקבור את עצמי, לא ידעתי מה לעשות כבר עברה שנה מאז, שנה ! איך זה יכול להיות ? איימו עליו וזה לא היה באמת הוא שעשה, זה הסם שהחבורה הזונה הזאת נתנה לו !! מה עושים ? איך ? למה ? שאלתי את עצמי והשעה 1 בלילה.
שלחתי הודעה לשון בוואטסאפ :" שון אני קראתי את המכתב אני חייבת ללכת למור "
"למה, מה היה כתוב שם ? "
"הוא לא אשם זה הכלליות, הוא סיפר לי במכתב הכל ! אני לא יודעת מה לעשות "
"אני יכול לעזור לך, תספרי לי הכל… אבל את לא ענית לי לגבי מה שקרה היום"
"אהה….. הראש שלי קצת במקום אחר אבל אני באמת אוהבת אותך המון המון אבל בתור ידיד… אני לא רוצה שום בחור,שום דבר זה לא אשמתך אתה יודע… "
"אני יודע ברור שכן…. אני לא מבין איך שינית את דעתך על מור סתם ככה מהמכתב "
"אני אסביר לך הכל מחר כבר מאוחר נתראה מחר ביי לילה טוב  "
"לילה טוב שניני"

הבוקר הגיע ובקושי קמתי מהמיטה, לא הצלחתי להירדם חצי לילה ישנתי לפחות 4 שעות ,איך אני אשרוד את היום השני בלימודים ועוד לומדים עד 2 ! סיוט !!!
"בוקר טוב שני" צעקה לי סתיו מהתחנה
"יאלה תמהרי, האוטובוס צריך להגיע" נועם צעקה
רצתי מהר והתחבקנו, עלינו על האוטובוס וראיתי את שון.
סימסתי לו :" היום בהפסקה הארוכה מדברים "
כל היום חיכיתי להפסקה הזאת,לספר לו מה כתוב
ואז 5 דקות לפני ההפסקה באתי להוציא את המכתב והוא לא היה בתיק, הוא נעלם !
"איפה זה, אני בטוחה שזה היה שם,מה עושים ? " מלמלתי והייתי בלחץ כולי
"משוגעת,חיפשת את זה? " סתיו אמרה לי
"כן !! איפה זה היה? " לקחתי מהר את המכתב והכנסתי לתיק
"הוא נפל לך מהתיק, הרמתי וקראתי " היא אמרה ברצינות
"את מה ?! " צעקתי !!
"כן…. חשבתי שזה סתם משהו עד שקראתי ו… תסבירי לי את המכתב"
"למה קראת ? זה שלך ?!" התעצבנתי וצעקתי ושמתי לב שאני בכיתה.
"אז תסבירי, אנסו אותך ?! זה אמיתי " היא לחשה לי
"אני.. אני….. " הצלצול קטע והיא משכה אותי !
"עכשיו את מספרת לי, אבל מיד" סתיו כעסה ולקחה את נועם ואותי
"טוב אז…. "