בובה על חוטים-פרק 2

הגענו לבית ספר, נכנסתי,הכרתי כמה אנשים,דיברנו, צחקנו ופתאום עמדתי כמו גוש קרח בלי לזוז, קפאתי במקום לא האמנתי שזה קורה !! ראיתי את….. שון,בן דוד של מור שהוא בגיל שלנו.
את שון הכרתי יום אחד שבאתי אל מור הביתה,הוא היה שקט,ביישן ומופנם אבל מצחיק. אהבתי לדבר איתו שיחות נפש,לצחוק איתו והוא היה ידיד טוב שלי. אפילו ביום שזה קרה לפני דיברנו ואמרתי לו כמה אני אוהבת את מור. איכס שאני חושבת שאמרתי את זה נגעלתי מעצמי. אחרי האונס אני ושון ניתקנו קשר, לא יכולתי לתאר שאני אדבר עם מישהו שהקשר דם שלו דומה למפלצת הזאת. הוא ידע.. הוא לא האמין. הוא שלח לי הודעה אחרי חודש והיה רשום :" שני, אני לא הצלחתי לרשום לך אבל כבר חודש, אני לא מאמין שזה באמת היה, זה לא מור אני לא יודע מה עבר עליו, הוא רק שיבח אותך,אהב אותך,סגד לך אני לא מאמין שבן דוד שלי בן זונה ( סליחה על הביטוי אבל זה נכון ), המשפחה שלי ניתקה עם המשפחה שלו קשר,אנחנו לא מסוגלים להיות חלק מהפושע הזה שההורים שלו מגנים עליו ומאשימים אותך שהשפעת עליו לרעה,אני לא מסוגל לעכל את זה ולחשוב מה עובר עלייך,אני מצטער כל כך לשמוע שזה מה שקרה ואני לא רוצה שבגלל זה ננתק קשר, בבקשה תעני אני מתגעגע…." ראיתי את ההודעה אבל לא יכולתי לענות,רק בכיתי ולא עניתי לו.

קפאתי שראיתי אותו , לא ידעתי שהוא עבר לפה,למה זה קורה לי ?!
"שני? שני ?!, כדור הארץ את בסדר??" נועם שאלה במבט מוזר
"כן" מלמלתי , " סתם נזכרתי במשהו,בואו נלך מפה" רק מהצעקה של נועם שון הסתובב וראה אותי.
הרכנתי את ראשי ממבוכה והלכתי עם נועם וסתיו מהר.
"מה עובר עלייך שני, קרה משהו ? " סתיו שאלה במבט מסוקרן וחשוד.
"לא… סתם נזכרתי במשהו, עזבו את זה בואו לכיתה" ניסיתי להתחמק, והצלחתי כהרגלי.
הגענו לכיתה עם השלט י'2 ושם הייתה המולה, המון ילדים, ובנים חתיכים כמובן !
"תקשיבו, זאת שני והיא חדשה תתנהגו אליה יפה אחרת תהיה לכם בעיה איתי " צעקה סתיו וצחקנו.
סתיו היא זאת שיש לה ביטחון ולא אכפת לה מה יגידו. היא גבוהה,שיער חום חלק ועיניים ירוקות כובשות, בנים מחזרים אחרייה.
לעומתה נועם ביישנית,לוקחת דעות ללב,היא המתוקה שיודעת להקשיב ולדבר. היא קצת נמוכה,רזה,עם חיוך כובש על הפנים,שיער בלונדיני ועיניים כחולות.
באו אליי ילדים והכרנו, הם ממש חמודים,אני מחבבת ישר את הכיתה שלי !
"הצלצול הגואל" אמרתי לנועם וסתיו וצחקנו. סתיו ישבה ליד דניאל, חבר שלה מן הסתם, לא חשבתם שלילדה כזאת לא יהיה חבר .
אני ונועם התיישבנו ביחד ודיברנו עד שהדלת נפתחה ונכנסה מורה ואז כולם צעקו ומחאו כפיים "יש אורית" , הבית ספר במושב מכיתה ז'-יב' אז הבנתי שהיא לימדה אולי בעבר.
"המורה הכי מדהימה שיש " אמרה לי נועם.
"בוקר טוב תלמידים ושנת לימודים טובה שתהיה לנו " אמרה אורית בחיוך.
"אני רואה שיש לנו תלמידה חדשה,בואי תציגי את עצמך לכיתה" היא אמרה בהתלהבות וכולם מחאו כפיים.
"קוראים לי שני,באתי מרמת גן למושב ואני מקווה שאני אכיר אתכם ויהיה לנו כיף " כולם מחאו כפיים וסתיו שצעקה בהתלהבות.
ישבנו ודיברנו כל הכיתה עם אורית. לאחר 10 דקות הייתה דפיקה בדלת. המנהל שמעון נכנס.
"בוקר טוב י'2 אני רואה שאתם שמחים ומאושרים, מקווה שתעלו ותצליחו ותהנו מהשנה הזאת"
אמר בגאווה וכולם התסכלו עליו ושמחו.
"ברוכה הבאה שני לבית ספרנו מקווה שתהני, ואני רוצה להציג עוד תלמיד חדש שמצטרף לכיתה פה ,בוא חביבי"
פתאום נכנס שון ! הייתי בשוק, רציתי למות באותו רגע, למה הוא פה? לא מספיק שהוא לומד פה עוד איתי בכיתה ?!
הוא נכנס ושמעתי בנות שהתלחששו " איזה חתיך". ואני רציתי רק למות באותו רגע
"בוא שב שון" אמרה אורית. הוא דפק לי מבט וחייך אליי והתיישב בסוף הכיתה.
"אוללה מזה החיוך הזה שהוא נתן? " אמרה נועם. " סתם מפגר" צחקתי.
השיעור המשיך והמשיך והמשיך עם טקס באולם ונאומים ועוד דברים משעממים של תחילת שנה.
לא התרכזתי כל היום חשבתי על שון,לא הפסקתי להסיט מבט אליו והוא אליי.
בסוף היום כולם הלכו לקו תלמידים ועליתי עם נועם,סתיו ודניאל. שון עלה בין האחרונים והתיישב קרוב לידי.

"אז זהו התחילו הלימודים,לכבוד זה אני מציעה בריכה בעוד שעה איך ? " סתיו הכריזה
"יאלה, אני אשים את הבגד ים החדש שקניתי" אמרה נועם
דניאל כמובן שהסכים ואני… : " אממ.. לא כל כך מתחשק לי " מילמלתי
"אין כזה דבר,עוד שעה בבריכה ואת שם " סתיו הגבירה את כולה.
הנהנתי למרות התנגדותי, לא רציתי כל היום לחשוב על שון.
הלכנו לים נהנינו כל כך,הכרתי אנשים,התחיל איתי מישהו, צחקנו,ריכלנו ומה לא ?
חזרתי הביתה,התקלחתי וסיפרתי לאמא על שון ועל היום.
"אני יודעת מתוקה שלי הם התקשרו והודיעו לי שהם עברו לפה ושמעו שגם אנחנו,את יודעת שאני ואיריס חברות היא רק אשתו של ליאור דוד של מור" הם שונים, גם שון חבל שניתקתם קשר" היא אמרה
"את יודעת ששון היה כמו אח שלי ואני מרגישה זוועה לדבר איתו זה כמו לדבר עם מור… " אמרתי בשקט.
"אני יודעת מתוקה שלי, עברה שנה אני יודעת שזו צלקת אבל עזבי,שון הוא שונה. הזמנתי אותם בערב לארוחה אני מבקשת שתתנהגי יפה". הכריזה אמא
"מה ?! לא יכול להיות,בבקשה אני לא רוצה לראות אותו " יללתי
"אין מה לעשות שון הוא שון הוא לא מור ! " צעקה אמא וציוותה עליי להתארגן.
הגיע ערב ופתאום דפקו על הדלת פתחתי וראיתי את שון .
"היי" הוא אמר בביישנות
" היי" מילמלתי.
כולם נכנסו,ישבנו ואכלנו חוץ ממני שבקושי אכלתי, לא היה לי תיאבון.
"אני צריך לדבר איתך,בואי לחדר", הוא מלמל .
עלינו לחדר ודיברנו…….