בובה על חוטים- פרק 14

אחרי שעה ככה אבא ואמא התקשרו לבשר לנו את הבשורות לגבי העמוד שדרה של טום.
הרופא אמר ש…

אני לא ידעתי מה לעשות, לשמוח ? לצחוק? לבכות ? אולי עדיף שאני אשב ולא אביע את התגובה על פניי.
אמא הודיעה שלעמוד השדרה של טום לא נגרם נזק ושהרופא אמר שזה נס שזה ככה ושביום ראשון הוא משתחרר מהבית חולים הביתה והוא צריך להיות עם קביים לחודש. שמחתי אבל התאכזבתי בכל זאת קביים לחודש זה סיפור.
אחרי כמה טום שמנו על רמקול ודיברנו עם טום וצעקנו עליו שאנחנו מתים מגעגועים.

אחרי השיחה טמיר החליט לנסוע לראות את טום שהוא היה יותר טוב, שרון הלכה לראות טלוויזיה ואבא היה במטבח ואני ? החלטתי שאני יוצאת לריצה.
שכחתי לספר אני אוהבת לרוץ, זה מוציא מרץ וכיף,משחרר רגשות ומוציא הכל. עליתי לחדר שמתי טייץ וגופייה, עשיתי קוקו ונעלתי נעלי ספורט, לקחתי את האוזניות ויצאתי מהבית.
התחלתי לרוץ ולרוץ ולרוץ עד שעברו 20 דקות, הרגשתי מיובשת בכל זאת לא שתיתי לפחות שעתיים.
מים ! נזכרתי מה שכחתי, מים !!
התייבשתי ממש, סחרחורת עברה על ראשי פתאום והתחלתי לרוץ במהירות לחפש מים בכל מקום.
חיפשתי וחיפשתי ומצאתי את עצמי רואה מישהו במעורפל ואז העיניים נעצמו.
אחרי 5 דקות ככה קמתי עם כאב ראש ומעליי ליאור. איפה אני ? חשבתי שהתעוררתי לחלום.
"התעלפת שני, התייבשת נתתי לך מים את בסדר? "
"כן תודה קצת חלשה אני בסדר".
התייבשתי והוא נתן לי נשיקה בלחי וחיבק אותי.
"אז איך טום ? הכל טוב ? "
"הוא בסדר מתאושש וחוזר ביום ראשון, הוא יצטרך להיות עם קביים לחודש."
"לא נורא העיקר שהוא בסדר גמור, אמרתי לך שהוא יהיה בסדר נכון ? "
"כן" צחקתי.
הוא נתן לי חיבוק גדול פתאום.
"אני מזיעה, דווקא חיבוק? "
"לא אמרתי לך שבנות מזיעות עושות לי את זה? " צחקנו בלי סוף והמשכנו לדבר איזה חצי שעה עד שהגענו לבית שלי.
"תודה שליוות אותי אדון קוף"
"בבקשה קופיפה, נדבר" הוא נתן לי בלחי וחייך אליי בחיוך הממיס שלו
"לילה טוב " אמרתי ונכנסתי לבית בחיוך מאוהב.

ראיתי את אבא מכין ארוחת ערב ועליתי למעלה להתקלח ולהחליף לפיג'מה.
ירדתי למטה לאכול והיינו כולנו שקטים פתאום, אכלנו לא דיברנו עד שטמיר צעק.
"טוב די ! הבנו שטום בבית חולים , הוא לא מת חס וחלילה הוא בסדר גמור, די להיות עצובים " היה לו טון כועס במיוחד.
פתאום צחקנו והסכמנו איתו והתחלנו לדבר עד שסיימנו את הארוחה. כל אחד פינה ועזר ואז עלה לעיסוקיו. אני עליתי לעשות שיעורים ולדבר בפלאפון במיוחד עם ליאור זה שאוהב בנות מזיעות.
צחקתי עליו עם הקטע הזה ודיברנו בלי סוף כל הלילה עד שנרדמתי.

יום שבת הגיע, שמש זורחת,11 בבוקר ופתאום אני שומעת רעש בחדר. פתחתי עיניים וראיתי את שרון.
"מה את עושה פה? הערת אותי !!!! " צעקתי עליה ממש.
"אני מחפשת אלבום לעבודת שורשים"
"ביום שבת ?! " התעצבנתי
"כן…" היא מלמלה
"למה עכשיו ? אני רוצה לישון לכי מפה ! " ציוותי עליה והיא יצאה עם האלבום.

קמתי ושטפתי פנים, ירדתי לאכול בוקר בהכי מצב רוח מבאס בגלל שגברת שרון החליטה להעיר אותי עם רעש, צעקתי בארוחה.
"סליחה שיש לי עבודת שורשים" היא רטנה.
"תנו לאכול נורמלי, רק חזרתי " טמיר חייך והסתכל במבט של תסתמו כבר חפרניות אבל מצד שני אין כמו להיות בבית.
אכלנו ואכלנו ואז בילינו זמן משפחתי במונופול שכמובן שהמנצחת הייתה אני והשארתי את אבא בחובות, טמיר בהלוואות ושרון שקנתה כל דבר והייתה מקום שני.
עליתי לחדר לשמוע מוזיקה וראיתי את ליאור כותב לי בוקר טוב מה קורה?
עניתי לו ודיברנו ופתאום הוא כתב לי : אני יודע…
"מה ? " שאלתי
"אני יודע מי את באמת ולמה עברת לפה, גיליתי "
"על מה אתה מדבר" פתאום עברה בי צמרמורת בגוף
"על מה שקרה לך לפני שנה, הייתי חייב לברר מאז שכתבת לי, אני מצטער"

הרגשתי שאני רוצה לבכות, היה לי כמו גוש בגרון שנתקע ולא ידעתי מה לענות לו.
אני לא רציתי שאני אדע… אני אוהבת אותו.
הוא יודע עכשיו מה עושים ?