בובה על חוטים- פרק 1

"די תפסיק אני מתחננת,תעזוב אותי!!! " זעקתי כמה שיכולתי עם הקול שנעלם לי עם הזמן,המילים לא יצאו לי מהפה רק בכי תמרורים שלא נפסק.
הרגשתי כמו בובה על חוטים שמזיזים אותה ואי אפשר לעשות משהו מרצונה…
"אני לא מסוגלת,די בבקשה" צרחתי ובכיתי במשך שעות,התנגדתי אבל שום דבר לא עצר אותו – נאנסתי..
לא חשבתי שככה היום שלי יסתיים, יושבת עירומה ומפוחדת בצד של הבניין הנטוש והוא מסתכל עליי במבט כאילו אני סמרטוט נוסף שלו.
הוא לקח אותי לטייל ואז כיסה לי את העניים : " אני לוקח אותך למקום מדהים,זה משחק" הוא אמר ולחש לי בקול המתוק והרך שלו ואני הנהנתי בחיוך ונישקתי אותו.
הוא לקח אותי לאוטו עם הכיסוי על העיניים ונסענו. הדרך נראתה לי ארוכה,באוטו שררה שתיקה ורק המוזיקה פעלה.
פתאום האוטו נעצר, הוא יצא והוליך אותי,הרגשתי קור שחודר לעצמות,עצים בכל מקום. " מאמי לאיפה לקחת אותי אני פוחדת וקר לי " רעדתי פתאום,הרגשתי משהו לא טוב פתאום.
"פוצי שלי, אנחנו שנייה מגיעים תסמכי עליי" הוא אמר בבטחון ולחש לי שהוא אוהב אותי. נרגעתי ישר.
הוא הוריד את הכיסוי ומצאתי את עצמי במקום נטוש ביער.
"מזה המקום הזה מאמי, אני רוצה ללכת אני פוחדת" הרגשתי פתאום מפוחדת.
"אל תדאגי" הוא מלמל והתקרב אליי. " אני רוצה ללכת מאמי" אמרתי בקול גבוה יותר
הוא התעצבן וניסה להוריד לי את החולצה. " מה אתה עושה? אני לא מוכנה" הוא לא דיבר אליי,הוא התקרב יותר וקרע ממני את החולצה וזרק אותי על המזרן. אני לא זוכרת איך זה קרה זה היה כל כך מהר. הבגדים על הרצפה זרוקים וקרועים,אני קשורה ובוכה והוא רק אונס ואונס ואונס,מענה אותי כל הלילה בלי הפסקה.
"אני שונאת אותך !! " לחשתי מחוסר קול, שוכבת על המזרן עם איפור מרוח על הפנים,חסרת כוחות,רועדת מקור ורוצה הביתה.
הוא הביט עליי מהצד במבט מוזר,הסטתי מבט מהדוחה הזה, אני שונאת אותו כל כך !

מור ואני מכירים מהחטיבה, ישר התחברנו,היה בנינו מין קליק כזה. הוא היה שובב, עישן מידי פעם ושתה אבל הרגשתי משהו,הוא אהב אותי ואני אותו.
הוא גבוה,עור שחום,עיניים כחולות ועמוקות ושיער שטני,יש לו שרירים, חלומה של כל אחת.
הוא גרם לי להרגיש מיוחדת איתו, הוא הצחיק אותי, היה לצידי ולא נתן לי שנייה אחת להפסיק לאהוב אותו,הכל היה מושלם עד היום.. עד הרגע שנסעתי איתו. כמו טיפשה ! רק הוציא רשיון והסכמתי לבוא איתו,טעות חיי.

אז ככה קוראים לי שני,עברה שנה ואני כבר עוד מעט בת 16. מתחילה חיים חדשים במקום חדש,סביבה חדשה,אנשים חדשים ובית ספר חדש. עזבתי הכל, את החברות הטובות,את החברים הטובים,השכנים והבית ספר,השארתי את העבר מהאחור ובמיוחד את מור שהיום הוא בכלא וטוב שכך! איש שפל ששינה את חיי מקצה לקצה,בגללו הפכתי לחשדנית,פחדנית,חסרת ביטחון,חשופה ושבורת לב. טראומה לכל החיים.
יום אחרי הוא נטש אותי וברח, נשארתי לבד ומצאתי את האייפון והתקשרתי לאמא ואבא. המשטרה באה, הלכתי לעשות בדיקות,לקחתי גלולה היום שאחריי וחקירה התחילה.
מצאו אותו בדקה ה-99 בשדה תעופה,ניסה לברוח הפחדן,לקחו אותו לחקירה ואני ?אני הסתגרתי בחדר שלי ימים, לא יצאתי, רק בכיתי,לא אכלתי,הקאתי כל הזמן,הלכתי לרופאים בלי סוף.
רשמו אותי לפסיכולוגית ועדיין זה לא משנה, הפצע טרי עדיין, אני חולמת בלילה על מה שהיה, הגוף שלי שנהפך לעבד, הידיים שרצו ושוטטו בכל גופי העירום והרועד,הצרחות,היללות,הזעקות.. האכזבה.
אני כבר לא סומכת על אף אחד, רק על עצמי..

"בוקר טוב נסיכה שלי היום מתחילים החיים החדשים שלך בבית ספר,תתארגני ובואי למטבח לאכול" אמא נשקה לי על הלחי ויצאה מהחדר. קמתי,התקלחתי,צחצחתי שיניים והתלבשתי. לבשתי חולצת בית ספר לבנה ושורט שחור ונעלי בובה שחורות, סידרתי את השיער המתולתל שלי והתאפרתי.
ירדתי למטבח ואכלתי מהר, לקחתי את הכריך והבקבוק שתייה,שמתי בתיק ויצאתי לתחנה.
הגעתי למושב לפני חודש והספקתי להכיר כבר 2 בנות מתוקות : סתיו ונועם.
"שני רוצי האוטובוס צריך להגיע כל רגע" רצתי מהר וחיבקתי אותן ועלינו לאוטובוס.
" מתרגשת?" שאלה סתיו בהתלהבות
"ברור שהיא כן, בית ספר חדש, מה היית עושה אם לא היית מכירה אותנו?! " נועם ענתה וצחקנו.
" אני מקווה שאני אשתלב מהר אני מפחדת" מלמלתי " אל תדאגי" שתיהן אמרו ביחד וצחקנו.
לא סיפרתי להן על … אתם יודעים, אונס או כל שם שזה, אני לא רוצה שיידעו מה עבר עליי,עכשיו מקום חדש ושונה ואף אחד לא מכיר אותי.

הגענו לבית ספר, נכנסתי,הכרתי כמה אנשים,דיברנו, צחקנו ופתאום עמדתי כמו גוש קרח בלי לזוז, קפאתי במקום לא האמנתי שזה קורה !!
ראיתי את…..