"בואי ילדה קטנה…" – פרק 7

ניסית להשתולל, לשחרר את האחיזה שלו ממני אבל כלום לא הצליח, הייתי כל כך לחוצה ממה שהוא עלול לעשות לי, ראשי החל להסתובב, ראיתי מולי הכל מטושטש, האחיזה שלו בי כאבה יותר ויותר מרגע לרגע עד שראיתי הכל שחור, ההרגשה של גופי נעלמה וצנחתי על המדרכה.
פרק 7:
הרגשתי משהו קר ורטוב על מצחי, פחדתי לפתוח את עיניי כי חששתי ממה שאראה אך ידעתי שבסופו של דבר אני יהיה חייבת לפתוח את עיניי אז למה לא להקדים את המאוחר?
פתחתי את עיניי וראיתי נערה שנראת בגיל 18-19 בערך, בעלת עיניים כחולות, שיער בלונדיני, גופה נראה בתת משקל ועל פנייה החיוורות היו חבלות. ברגע הראשון שפתחתי את עיניי היא אמרה "היא התעוררה!!" ועוד שתי בנות אחת שנראת בגיל 20 ואחת שנראת בת 12 התקרבו אלי.
התרוממתי משכיבה לישיבה, קיפלתי את רגלי קרוב לחזה ושאלתי אותן בחשש "מי אתן?"
זאת ששמה את המגבת הלחה על ראשי ענתה "אני נטשה, זאת טליה (היאה צביעה על זאת שנראה בת 20) וזאת נועה (היא הצביעה על זאת שנראת בת 12)"
שמתי לב לזה שאנחנו נמצאות בתוך משאית שנמצאת בנסיעה ושאלתי חסרת אונים "איפה אנחנו? למה אתן כאן? למה אני כאן? מה זאת המשאית הזאת?"
טליה "אף אחד לא יודע איפה אנחנו כבר ימים וגם אנחנו לא יודעות, שאלת למה אנחנו כאן? אז תהיה בטוחה שזה לא מבחירה, יש במשאית הזאת מקדימה חמישה גברים שחטפו אותנו ואחד מהם זה האיש שחטף אותך"
וואו, זה הרבה לעכל. שאלתי את טליה "כמה זמן אתן פה? כמה זמן אני פה?"
טליה "אני פה כבר 7 ימים"
נטשה "9 ימים"
נועה "4 ימים" לנועה היה קול שבור
נטשה "את פה כבר יומיים"
שאלתי המומה "אני ישנה כבר יומיים?"
שלושתם הנהנו בראשן ואז התחלנו לדבר קצת אבל בשקט כדי שהחוטפים לא ישמעו

נטשה- בת 19, תיירת רוסיה שבאה לישראל לשבוע כדי לפגוש משפחה שלה, עיניים כחולות, שיער בלונדיני חלק עד אמצע הגב, בתת משקל כי לא נותנים פה כל כך אוכל, גובה 1.78.
טליה- הכי בוגרת בינינו בת 21, עיניים חום בהיר, שיער חום כהה גלי, רזה אך לא כמו נטשה, גובה 1.75.
נועה- הכי קטנה בת 12, עיניים כחולות, שיער שחור עד השכמות, תווי בפנים כמו של בובה, רזה, גובה 1.49.

פתאום המשאית נפתחה ונכנס אור חזק ומסנוור של שעות ה-4 בצהריים, ארבע גברים מפחידים שנראים בסביבות גיל ה-35 לחייהם נכנסו למשאית וכל אחד מהם גרר מישהי אחת בחוזקה מהמשאית.
זה שגרר אותי היה כל כך אגרסיבי והוא העיף אותי ובעט בי כך שנפלתי המשאית על האדמה, זה בתוך ישאיר סימן.
הוא קפץ מהמשאית אל האדמה ומשך לי בחוזקה ביד שאני אקום ועשיתי כרצונו.
האיש שגרר את טליה גרר אותה מהכתפיים וראיתי שהוא הולך לגרור אותה על מסמר שתקוע בריצפה של המשאית ואני די בתוכה שזה יכאב אז צעקתי לו בכל כוחי ולא היה לי הרבה כוח "עצור!!" הוא עצר בבהלה וזה שהחזיק אותי בעט לי ברגל וגרם לי לפול ארצה וצעק עלי "תסתמי את הפה שלך"
ניסיתי לברוח ממנו כדי שטליה לא תפגע מהמסמר אבל ראיתי שהיא כבר קרובה אליו מידי אז צעקתי לה "תרימי את הגב והישבן יש מאחוריך מסמר" היא פעלה לפי מה שאמרתי לה והיא לא נפגעה מהמסמר.
האיש שהחזיק אותי העיף אותי בחוזקה על האדמה ונחתכתי בראשי מאבן חדה שהייתה על האדמה, זה על כך כאב ושרף, הרגשתי את דמי נוזל במורד פני ואז האיש חסר הרחמים בעת בחוזקה בבטני, הוא לקח תנופה ובעט שוב ושוב ושוב עד שאיש מבוגר שנראה בגיל ה-60 לחייו אמר לו "זה מספיק, אנחנו צריכים אותן חיות"
ניסיתי להראות חזקה, באמת שניסיתי אבל הכאב היה חזק ממני, אנקות כאב יצאו מפי והדמעות החלו לשטוף את פני.
לא חשבתי שזה מה שאקרה לי בארץ הקדושה, לא חשבתי שאני אצטרך לעבור דבר כזה נוראי, אני רוצה לחזור הביתה, אני רוצה את צרפת, שם מקומי.
צרפת היה ביתי, אני רוצה לחזור לצרפת, לא טוב לי פה.
האיש שגרר אותי מהמשאית ובעט בי משך אותי בחוזקה מהיד כדי שאני אקום וקמתי, אומנם מעדתי אך אני עומדת.
העמידו את נטשה, טליה ונועה לידי והאיש המבוגר החל לדבר "שלום לכן וצהריים טובים בנות"
צרחתי עליו "ינעל סבתא שלך בגבס יא בן של זונה מטורף תשחרר אותנו!!"
האיש המבוגר גיחך לו, לקח את המקל שהיה על האדמה, הכה ברגלי וגרם לי ליפול, הוא הרים את ראשי עם המקל שלו ואמר לי "אם את לא רוצה למצוא את עצמך בתוך מדורה אז כדי לא להתחיל לסתום את הפה שלך ברור?!"
בלעתי בכבדות רוק והנהנתי בראשי בפחד
הוא אמר "אני שמח שהגנו להסכמה" וחזר לעמוד איפה שעמד בהתחלה והתרוממתי בחזרה על רגלי כדי שהאיש שמחזיק אותי לא יצטרך להכאיב לי עוד.
האיש המבוגר המשיך את דבריו "הנאה אני לא מבטיח לכן אבל אני כן מבטיח לכן שאם תתנהגו יפה תקבלו אוכל ואפילו אולי כמה הפסקות פה ושם"
נועה בלעה את רוקה ושאלה בחשש "הפסקות ממה?"
האיש המבוגר זאת אומרת הזקן הרשע אמר בהתלהבות "או, יופי של שאלה, על השאלה הזאת את מקבלת אפרסק, ראיתם כמה נדיב אני יכול להיות? אז הפסקות ממה אתן חושבות זה יכול להיות? ניחוש? מישהי?"
כל כך קיוויתי שהוא לא יגיד משהו כמו להיות חס וחלילה שפחות מין או משהו כזה, זאת הייתה טעות לעבור לישראל ומזה? אם אני נעדרת כבר יומיים אני דיי בטוחה שמחפשים אותי, שנתנאל מחפש אותי, קדימה נתנאל בבקשה ממך תמצא אותי, אני רוצה לחזור הביתה.
הזקן הרעש התחיל ללכת בינינו, נעצר על טליה ושאל אותה "יש לך ניחוש במה אתן הולכות לעבוד? אם את צודקת את מקבלת היום בערב חביתה, תחשבי מזה לאכול חביתה אחרי כל הזמן הזה שקיבלת רק ארוחת אחת ביום והיא הייתה עיסת בשר טחון עם תפוחי אדמה"
היא שאלה בלחישה מפוחדת "זנות"
הוא חשב על זה רגע ואמר תוך כדי שחזר למקומו "נכון מאוד, אתן הולכות להיות חשפניות, זונות, ושפחות מין ובתמורה לקח אני אתן לכן הפסקות ואוכל אבל לא יותר מידי אוכל שלא תשמינו"
נטשה שאלה "ומתי אתם תשחררו אותנו?"
הזקן הרשע "מישהו אמר בכלל שנשחרר אותכן? הרגע היחידי שאנחנו נשחרר אותכן זה יהיה כשתמותו מובן?!" הוא עלה לג'יפ יוקרתי ונסע משם.
במה הסתבכת שנאל?! במה?!
התחילו להוביל אותנו מבעד לעצים ופתאום ראיתי מן מחנה מוזר כזה וזה שהוביל אותנו אמר "ברוכות הבאות למחנה סחר בנשים, זונות וסמים" האנשים שהחזיקו אותנו התחילו לדבר ביניהם בערבית, למה ויתרתי על שיעורי ערבית? זה היה יכול לעזור לי אם הייתי לומדת ערבית אבל לא, חייבים לתת לי פתור נכון?!