"בואי ילדה קטנה…" – פרק 6

פרק 6:
ברגע שפתחתי את הדלת ראיתי מולי את אליעז נשען על המשקוף ובגלל שבדיוק באתי לצאת היינו קרובים אחד אל השני, מאוד קרובים..

אליעז הוריד את פניו כלפי, ככה זה כשאני גובה 1.59 והוא איזה 1.80 או יותר והוא שאל "אם בא לך את מוזמנת לשבת איתנו"
אמרתי "אוקיי" וחיכיתי שהוא יזוז כדי שאני יוכל לצאת
אבל במקום לזוז הוא שאל אותי "תגידי יש לך חבר?"
אני "לא. עכשיו אני יכולה לצאת?"
והחוצפן ענה לי "רגע אני קודם יחשוב עד זה אם יש לי עוד שאלות"
נאנחתי, נכנסתי חזרה אל החדר, פתחתי את המחשב הנייד ופתחתי את הפייסבוק שלי
אליעז נכנס לחדר שלי ואגב הוא אפילו לא שאל אם הוא יכול להיכנס, התיישב לידי ולקח ממני את המחשב. מה נראה לו?!
שאלתי אותו "תגיד מישהו נתן לך בכלל אישור להיכנס?"
הוא שאל "אפשר להיכנס?" יופי באמת שנזכר לשאול!
עניתי לו בחדות "לא"
אליעז ענה "טוב" והמשיך לעבור לי על הפייסבוק
אמרתי לו "טוב אז לפחות תביא חצי" ושמתי את המחשב באמצע בינינו.
אחרי איזה חצי שעה שהיינו על ביחד המחשב ולא החלפנו אפילו מילה הוא אמר "את יודעת, את לא כזאת קרצייה ומעצבנת כמו שחשבתי"
אני "תודה? נראה לי.."
אליעז קם מהמיטה שלי, או תודה לאל סוף סוף, אמר "כן. טוב אני זז יש עכשיו שידור חי של המשחק של ברצלונה וברזיל" ויצא מהחדר שלי.
פתחתי את התיק שלי והתחלתי לעשות שיעורי בית ולהתכונן למבחן שיש לי במתמטיקה עוד יומיים והמבחן שיש לי באנגלית עוד 3 ימים, בגלל שזה אמצע שנה אז יש הרבה שיעורי בית ואני עם המזל שלי באתי בדיוק בתקופת מבחנים.
בשעה 23:00 בלילה סיימתי את כל שיעורי הבית ונשאר לי רק עוד קצת להתכונן למבחנים.
כל היום הייתי תקועה בחדר כדי ללמוד וכבר הרגשתי חנוקה אז לבשתי טייץ שחור ארוך, גופיה ורודה, קרדיגן שחור כי קריר בחוץ, נעלתי סנדלים שחורות, עשיתי קוקו גבוה ויצאתי לטייל קצת בשכונה.
אחרי שאני כבר הולכת חצי שעה בקו ישר כבר לא נראה לי כל כך שאני בשכונה שלי וגם האזור הזה לא דומה אפילו לאזור שלי, יש כאן מאט מאוד מנורות, גרפיטי בכל מקום, בניינים ישנים ובעלי ערך כספי דל, ראיתי כבר 2 הומלסים על המדרכה ואת האמת המקום הזה דיי מלחיץ אותי.
הכנסתי את היד לכיס ורק אז קלטתי ששכחתי את הפלאפון שלי בבית, אופס.
ראיתי צל גדול מאחור, פלטתי צרחה תוך כדי שהסתובבתי אחורה וראיתי שזה היה חתול, נאנחתי בהקלה והחלטתי שאני אפנה שמאלה ויחזור אחורה.
אחרי שכבר פניתי שמאלה והתחלתי לחזור אחורה ראיתי שהגעתי למבוי סתום אז פניתי שוב שמאלה ולאחר מיכן ימינה במטרה למצוא את הדרך.
ורק עכשיו הבנתי כמה שאני מטומטמת!! יכולתי בהתחלה פשוט ללכת אחורה אבל עכשיו? עכשיו אני כבר לא זוכרת את הדרך שבה הלכתי, אוף אני לא מאמינה שזה קרה.
אני אבדתי בעיר שאני לא מכירה, במדינה שאני לא מכירה (מבחינת אזורים), בלי פלאפון באמצע הלילה.
מה אני אעשה עכשיו, מה אם יקרה לי משהו?! הדמעות החלו לצאת מעיני
פתאום שמעתי מאחורי קול של ענף נשבר, סובבתי את ראשי בלחץ, ראיתי שאין שם דבר, סובבתי את ראשי בחזרה קדימה וראיתי מולי גבר מפחיד בעל שיער חום, עיניים חומות, אף גדול, צלקת לאורך הלחי הימנית ונראה בשנות ה-30 לחייו, ברגע שסובבתי כלפיו את ראשי הוא שם לי על הפה מטפחת עם חומר חריף והחזיק אותי.
ניסית להשתולל, לשחרר את האחיזה שלו ממני אבל כלום לא הצליח, הייתי כל כך לחוצה ממה שהוא עלול לעשות לי, ראשי החל להסתובב, ראיתי מולי הכל מטושטש, האחיזה שלו בי כאבה יותר ויותר מרגע לרגע עד שראיתי הכל שחור, ההרגשה של גופי נעלמה וצנחתי על המדרכה.