"בואי ילדה קטנה…" – פרק 4

פרק 4:
ולמה זה אמור לעניין אותי?! אמרתי לו "יופי מזל טוב לך עכשיו אפשר ללכת?" ונעצתי מבט ביד שלו שתפסה את הזרוע שלי
הוא עזב לי את היד ואמר "את חופשייה ללכת"

אמרתי "תודה" והלכתי לכיוון אולם הספורט ובדיוק היה צלצול לשיעור ספורט.
נכנסתי לשירותים, לבשתי טייץ שחור מבריק (לא המבריקים הזנותיים), גופייה כחולה, נעלי ספורט שחורות, עשיתי קוקו גבוה מתוח ויצאתי למגרש/איצטדיון שנמצא ליד אולם הספורט כי שם ראיתי את כל הבנות שזיהיתי מהכיתה.
כל הבנות אבל כולן היו עם שורט ספורט קצרצר שחצי הישבן שלהן בחוץ וחולצות בטן/חזיות ספורט. טוב, מה שעושה להן טוב…
חלק עשו מתיחות וחלק ישבו על הדשא, אני ישבתי על הדשא אבל לא קרוב מידי לשאר הבנות כי הרגשתי לא קשורה כזאת ואז 2 בנות שלא ראיתי לפניכן שהיו לבושות בטייץ וחולצה גזורה התיישבו ליד ואחת מהן אמרה לי עם חיוך "היי"
עניתי לה בחיוך קטן "היי אני.."
השנייה לא נתנה לי לגמור ואמרה "את שנאל, החדשה"
שאלתי בנימוס עם חיוך "אז איך קוראים לכן?"
זאת שאמרה לי בהתחלה ענתה "אני טל וזאת צליל"

טל- שיער חום מטולטל עד כמעט אמצע הגב, עיניים קטנות חומות, עור בהיר, רזה ונראת בגובה 1.63 בערך.
צליל- שיער גלי חום עד אמצע הגב, עיניים קטנות כחולות, עור שזוף קצת, טיפה מלאה באמת שממש בקטנה ונראת בגובה שלי כזה (1.59)

טל "לא באנו אליך בהתחלה כי חשבנו שאת כמוהן" והיא הצביעה עם העיניים על אלו שעשו מתיחות עם הבגדים הקצרים
אני "מה זאת אומרת כמוהן"
צליל "נוו את יודעת.. פרחות כאלו שהולכות עם בגדים מינימלים, טונות של איפור ונמרחות במועדונים על בנים"
אני "אה אז לא, אני יותר בקטע של ללמוד, לבלות עם חברות בצהריים ולא לצאת למסיבות"
צליל מחאה כפיים בשמחה ואמרה "יופי את כמונו"
טל שמה לי יד על הכתף ואמרה "סוף סוף מישהי נורמאלית באה לבית ספר הזה"
לא הייתי בטוחה אם זה מחמאה או לא אז אמרתי בחצי שאלה "תודה (?)"
טל "בכיף ודרך אגב ממש אהבתי את המבטא שלך"
ובדיוק המורה לספורט באה ואמרה "יאלה בנות היום אנחנו לא מבזבזות זמן ואתן עכשיו עושות חימום ועושות 2 סיבובי ריצה מסביב לאצטדיון וסיבוב אחד הליכה, ככה כל השיעור, 10 דקות לפני שהשיעור נגמר אתן עושות שוב מתיחות ואתן משוחררות 5 דקות לפני שהשיעור נגמר"
עשיתי מתיחות ובגלל שהייתי מעודדת ואם נהיה שחצנים הייתי קפטן המעודדות של הבית ספר אני גמישה במיוחד וכל הבנות נעצו בי מבטים מוזרים שהתעלמתי מהן.
סיימתי את המתיחות, שמתי את האוזניות שלי על פול ווליום, את הגלקסי שלי שמתי במאחורה של הטייץ כדי שלא ייפול והתחלתי לרוץ.
בסיבוב ריצה השלישי ראיתי חבורה של 6 בנים יושבים מאחורי בניין שקרוב מאוד לאצטדיון, מעשנים ומסתכלים על הבנות שבשיעור ספורט.
המשכתי לרוץ ככה שיוצא שאני מתקרבת אליהם 3 מיהם היו לי מוכרים, אלו שפגשתי בבוקר בכל המקרה עם הפסנתר והיה שם עוד מישהו שהיה מאוד אבל מאוד מוכר לי, אתם יודעים למה? כי זה היה אח שלי!
סטיתי מהמסלול ריצה לכיוונם של הבנים כשאני עצבנית, כשהם ראו שאני הולכת לכיוונם הם שרקו לי ונתנאל לא הסתכל עלי כי הוא היה עסוק בלכבות את הסגריה הגמורה שלו וברגע שהגעתי אליהם דפקתי עליהם צעקה "סתמו כבר!!" הם נבהלו ויש השתתקו, נתנאל ישר הרים את ראשו כתוצאה מהבהלה מהצעקה וצעקתי עליו ולא היה לי אכפת שזה מול החברים שלו, שיקפצו לי "מה נראה לך שאתה יושב פה ומעשן? עוף עכשיו לכיתה שלך ללמוד ולחרוש כמו severe (תרגום מצרפתית: חמור)"
אחד החברים של נתנאל צחק ושאל "ומי את בדיוק גברת מבטא?"
עניתי לו "ילד אם אתה לא רוצה שאני יעשה לך ברית מילה חוזר שב בשקט"
הוא ענה לי "בואנה יא קטינה תרגיעי את עצמך, מה את חשה את עצמך עבריינית?!"
בחייאת אלוהים תעשה ז'סטה ותקבור את הילד הזה!! שמתי לב שהוא נשען על הקיר והראש שלו מוצמד לקיר אז שמתי את הרגל שלי בין הרגלים שלו, הצמדתי את הזרוע שלי לצוואר שלו שהיה צמוד לקיר ואת היד השנייה הצמדתי ליד שבה אני חונקת אותו כדי שאני אצטרך להשקיע פחות אנרגיה, למדתי את זה בקורס של שבוע שעברתי בהגנה עצמית כדי להעביר שיעור הגנה עצמית למעודדות שלי, ואז אמרתי לו "דבר ראשון טכנית גם אתה נחשב קטין אז אל תעוף על עצמך, דבר שני אתה לא מכיר אותי אז לא כדי לך להתעסק איתי"
הוא התחיל להפעיל כוח חזק על הידיים שלי שכבר כאב לי אז שחררתי את האת האחיזה והתרחקתי ממנו אבל בצורה שזה יראה רק כי אני מוותרת לו ובינתיים ראיתי את נתנאל מת מצחוק וכל השאר המומים.
שאלתי את נתנאל "יא ילד מכוער משהו מצחיק אותך?!"
נתנאל נרגע ואמר "אלף אני הכי חתיך בארץ…"
לא נתתי לו לסיים ואמרתי "יופי הנה עוד חיי בסרט עכשיו יש לך 5 שניות להיות בכיתה עם ספר פתוח"
הוא בא לענות לי ועצרתי אותו עוד לפני שאמר משהו ואמרתי "4…"
הוא לקח את התיק שלו והלך לכיתה כמו ילד טוב.
זה שבבוקר החזיק לי את היד ליד הפסנתר אמר "תראו אותו, כמו צ'יוואווה מקשיב לה והלך לכיתה"
ואי אלו נראה לי בטוחים שהכל סובב סביבם והשמש יוצאת להם מהתחת..
שאלתי את זה עם הערת הצ'יוואווה "תגיד איך קוראים לך?"
הוא ענה לי בגאווה "אליעז האחד והיחיד"
אמרתי לו "אז אליעז תגיד רוצה ללכת עכשיו לכיתה וללמוד ככה בכיף קצת מתמטיקה?"
הוא עשה את עצמו חושב רגע ואמר בחיוך "לא"
עניתי לו בחיוך ציני "יופי אז תלך בלי רצון ובדרך קח איתך את החבורה שילדים האלו שבטוחים שהשמש יוצאת להם מהתחת. יופי? יופי. אני שמחה שיש בינינו הסכמה ביי" ועפתי משם עוד לפני שהוא הוא הספיק להפנים את כל מה שאמרתי.
עשיתי עוד סיבוב ריצה אחד כשבינתיים ראיתי אותם קמים מהמקום שהם ושבו בו ואז עשיתי מתיחות כי בזבזתי את כל השיעור שלי על נתנאל והחבורת מוגבלים שלו.
במשך שאר היום למדתי, דיברתי עוד עם טל וצליל, הן ממש חמודות וממש התחברתי אליהן..