"בואי ילדה קטנה…" – פרק 22

הוא אמר "אה נכון שחכתי שאת חננת על"
שאלתי אותו בקול מאיים "מה אמרתה עכשיו?!"
אליעז ענה "כלום, יאלה בואי לאכול"
יצאנו מחדרו, הלכנו אל כיוון החדר אוכל ובדרך ראינו את…
פרק 22:
פרופסור ניקולס דנילוב, הוא שאל אותי "איך בינתיים לך פה? אני רואה שכבר מצאת חברים להסתובב איתם"
עניתי לו בחיוך קטן ומאולץ "הכל טוב"
ניקולס הסתכל על אליעז במבט חודר, אמר "אני רק מקווה שלא ישפיעו עלייך לרעה" והמשיך ללכת במסדרון לכיוון חדרו, חדר המנהל.
נכנסנו לחדר אוכל והתחלנו להעמיס לצלחת אוכל, כולם הסתכלו עלינו והתלחששו
שאלתי את אליעז "תגיד מה יש לכולם מאיתנו?"
אליעז עשה עם ראשו חצי סיבוב כלפי כולם, ראה שכולם מסתכלים עלינו, מתלחששים וצעק "גיא בוא רגע"
איזה מישהו שכנראה אחד החברים של אליעז מהמוסד עבריינים והוא עונה לשם גיא בא אלינו
אליעז אמר לו "גיא דבר איתי דוגרי, מה יש לכולם?"
גיא אמר "זוכר כשבאת לפה כל הבנות נמרחו אליך אחושרמוטה ואתה דיי היבשת אותן? אז עכשיו כולן חופרות שזה לא פייר שמהרגע הראשון שהכוסית הזאת (הוא הצביע עלי) באה לפה אתם ביחד"
אני ואליעז אמרנו ביחד "אבל אנחנו לא ביחד"
גיא צחק ואמר "כבר ראו אותכם מתנשקים, כבר ראו אותך יוצא מהחדר שלה, כבר ראו אותך יוצאים מיחד מהחדר שלך, אז תעשו לי טובה ולכו תעבדו על מישהו אחר" הוא הוסיף "ודרך אגב כבר כולם יודעים שאתם ביחד אז אין לכם כבר על מי לעבוד" והלך לאכול.
אני ואליעז סיימנו לקחת אוכל, התיישבנו ליד שולחן כאשר אליעז יושב משמאלי, התחלנו לאכול ואליעז אמר "אז…"
שאלתי אותו "אז…?"
אליעז הניח את המזלג בצלחת, הסתכל עלי, אני עשיתי את אותו הדבר ואמר לי "אם כבר כולם בטוחים שאנחנו אז חשבתי למה שלא נהיה באמת ביחד"
אומייגאד! הוא רציני?! זה אמיתי?! זה חלום?! אוקיי אסור לי להראות יותר מידי התלהבות כדי שאני לא אראה פתטית, אמרתי לו "סבבה"
אליעז החזיר לי "סבבה"
לקחתי עוד ביס מהאוכל, לא יכולתי להחניק את החיוך שהיה על פני, הסתכלתי על אליעז וראיתי את חיוכו
לא יכולתי להתאפק יותר, שמתי את ידי השמאלית על לחיו השמאלית ונישקתי אותו ארוכות, אליעז שם את ידיו על פני ונישק אותי בחזרה
כול האנשים שהיו בחדר אוכל, אבל ממש כולם אמרו במקלה "לא ביחד אה?!"
ישר התנתקנו צוחקים ואליעז צעק לכולם "קבלו את הזוג הכי חם במוסד!"
כולם מחאו כפיים ושרקו לכבוד כך שאני ואליעז רשמית זוג עכשיו עד שקטע אותם הצלצול שקורא לכולם על סגירת חדר האוכל וכניסה לכיתות.
-השעה 15:00-
נגמרו הלימודים להיום, הלכתי במהירות וחדר המנהל, חדרו של פרופסור ניקולס דנילוב, תקתקתי על דלת חדרו ושמעתי אותו אומר "יבוא"
פתחתי את הדלת עד החצי ושאלתי את ניקולס ונימוס "סליחה על ההפרעה אבל כמו שאתה יודע עוד שלושה ימים יש לכיתה י"א מבחן בגרות 3 יחידות במתמטיקה אז תהיתי אם תוכל לשחרר אותי ואת אליעז לשלושה ימים אלו בלבד מהפגישות על הפסיכולוגים וקציני המבחן כדי שיהיה זמן לחרוש למבחן של אליעז"
ניקולס חשב על זה רגע וענה לי "אני מסכים לשחרר את אליעז אבל לא הבנתי איך את קשורה לזה?"
עניתי לו "כדי שאני יהיה סוג של המורה הפרטית שלו"
ניקולס שאל אותי בהרמת גבה "את מודעת לזה שהוא בכיתה י"א ואת בכיתה ט' נכון?"
אוף למה כולם חושבים שאני לא מספיק חכמה לזה?! נאנחתי בייאוש ועניתי לו "תסתכל על התעודה שלי "
ניקולס הוציא את התיקייה שכתוב עליה בגדול 'שנאל ורוסו' וכאשר הוא פתח אותו הוספתי לדברי "אה ואל תשכח את תעודת הצטיינות על ההישגים הלימודים, תעודת הצטיינות במתמטיקה ותעודת הצטיינות על הפרויקט שלי בפיזיקה שזכה מקום שני בכל צרפת" וואו אני ילדה צנועה שזה משהו..
ניקולס התבונן מספר דקות בתעודה שלי שתרגמו אותה מצרפתית לעברית, בתעודות הצטיינות שלי ואמר "אוקיי אני מסכים לשחרר גם אותך…"
ישר קטעתי אותו בשמחה "תודה תודה תודה"
ניקולס המשיך את דבריו ואמר "אבל.." אוף נו מה אבל עכשיו? כל השמחה ירדה לי "זה בתנאי שכל מה שאתם עושים זה רק ללמוד ואל תנסי אותי אני הולך לבדוק בדיוק מה הציון שאליעז קיבל ואת תעשי איתם את הבגרות שזה אומר שבתחילת שנה הבאה את כבר תעשי את הבגרות של 5 יחידות ולא יהיה לך יותר בגרויות במתמטיקה"
לא חשבתי פעמיים וישר נהנית לחיוב להצעתו "כן"
ניקולס אמר לי "יופי אז מהיום ועד הבגרות את לומדת מתמטיקה בכיתה י"א1, את משוחררת"
יצאתי מחדרו של ניקולס וישר הלכתי לחפש את אליעז
ראיתי את אליעז הולך לחדר אוכל עם חברים שלו, באתי מאחוריו וקפצתי לו על הגב
הייתי בטוחה שהוא הבהל אבל ברגע שקפצתי עליו הוא תפס לי את הרגליים ושאל אותי "מה קורה חיים שלי?" כנראה הוא שמע את הצעדים שלי מאחוריו, באסה.
עניתי לו בחיוך "המנהל נתן לי אישור לא ללכת בשלושה הימים הקרובים לפסיכיאטרים ואתה לא צריך ללכת לקצין מבחן שלך"
הוא הוריד איתי ממנו ושאל מופתע "באמת?"
עניתי לו "כן זה היה אחד החלקים בדיל"
אליעז שאל אותי לא מבין "איזה דיל?"
עניתי לו "עשיתי דיל עם ניקולס שהוא משחרר אותנו לשלושה ימים מהם ובתמורה אנחנו בשלושה ימים האלו רק לומדים לבגרות, שאתה מקבל ציון גבוה ואני עושה גם את הבגרות"
אליעז שאל אותי "את בכלל רוצה לעשות את הבגרות הזאת?"
עניתי לו "לא יודעת לא כזה אכפת לי"
אליעז אמר לי "שנאל אני לא רוצה שתעשי עכשיו את הבגרות הזאת בגללי, אני רציני תגידי לי עכשיו אם את לא רוצה"
עניתי לו בהחלטיות "אני רוצה"
אליעז אמר "טוב יפה שלי" נשק לראשי ונכנסנו לחדר אוכל

לאחר שסיימנו לאכול הלכנו לחדר שלי אליעז והתחלנו לחרוש את האמאמא של המבחן
ככה היה במשך שלושה הימים האחרונים, לי תאמת החומר היה ממש קל אבל אליעז? שיהיה בריא הוא בקושי נכנס לשיעורים בשנים האחרונות, התחלנו ללמוד את כל החומר מכיתה ז' עד שכיסינו את כל החומר לבגרות.
-יום חמישי, הבגרות במתמטיקה-
הרגשתי נשיקות קטנות על פני שהעירו אותי, ידעתי שזה אליעז כי אתמול הוא נרדם אצלי כשסיימנו להתכונן לבגרות אבל העיקר שעכשיו הוא יודע את החומר פרפקט
פתחתי את עיניי, ראיתי שאליעז רוכן מעלי ואמרתי לו בחיוך "בוקר טוב אהובי"
אליעז אמר "בוקר אור אהובתי" ונישק קלות את שפתי אך הזזתי אותי ואמרתי לו "קודם אני צריכה לצחצח שיניים"
הוא נאנח בייאוש, נשכב בחזרה על מיטתי, קמתי מהמיטה, הרכבתי את המשקפיים שלי, לקחתי את מברשת השיניים שלי, משחת שיניים, עדשות מגע והלכתי לעמוד בתור למקלחות למרות שאני לא הולכת להתקלח עכשיו אבל שם יש גם את השירותים והכיור.
אחרי 10 דקות שאני כבר ממתינה ראיתי את אליעז הולך למקלחות של הבנים וחיכה שם אפילו ונכנס, אוף איזה עצבים זה שלבנות פה לוקח שנים והן עוד מתארגנות הכל במקלחת, מתלבשות, מתאפרות כאילו מה הקטע?! יש להן חדר בשביל זה, המקלחות נועדו בשביל להתקלח, לעשות צרכים ולצחצח שיניים, זהו!
עזבתי את התור שלי למקלחות, הלכתי לכיוון המקלחות של הבנים, פתחתי את הדלת, אמרתי לאליעז "היי" והתחלתי לצחצח שיניים
אליעז שים לצחצח שיניים וכך גם אני, הרכבתי את עדשות המגע שלי ותוך כדי שיצאנו מחדר המקלחת אליעז שאל אותי "למה לא צחצח שיניים במקלחות של הבנות"
הצבעתי על התור העצום שיש בכניסה למקלחות של הבנות ואמרתי "זה למה"
אליעז הסתכל ואמר "אוי"
עניתי לו "בהחלט אוי" נתתי לו נשיקה קטנה בפה והתפצלנו כל אחד לחדר שלו להתלבש
לבשתי חולצת בית ספר לבנה, ג'ינס סקיני ארוך בצבע אדום-בורדו, סנדלים שטוחות לבנות, סירקתי את שיערי החום החלק והארוך, עשיתי שביל לצד, מרחתי קצת מייקפ איפה שצריך, שמתי צללית לבנה עם נצנצים, רימל, ענדתי על אוזני עגילים נופלים מזהב לבן כאשר בקצה יש להם אבן קריסטל מלוטשת ויפה, השפרצתי על צווארי בושם כלשהו, לקחתי ברק את הקלמר שלי המכיל עט-עיפרון, חודים, מחק, מרקרים, מחשבון ויצאתי מהחדר.
דפקתי על הדלת של אליעז, הוא יצא מהחדר עם הקלמר בידו והתחלנו ללכת אל חדר האוכל, הסתכלתי עליו וראיתי שהוא טרוד ושקוע במחשבות, עצרתי אותו, שמתי את ידי על הלחי שלו ושאלתי אותו בעדינות "היי אליעז מה יש?"
אליעז אמר לי כאשר הוא נראה לחוץ "כלום בואי נלך לאכול"
עניתי לו "לא עד שתענה לי, ממה אתה כל כך מוטרד?"
אליעז אמר לי "סתם חיים שלי אני כולה קצת לחוץ מהבגרות"
אמרתי לו בעידוד למרות שזה באמת נכון "אין לך ממה להיות לחוץ אתה מפציץ את החומר יותר טוב ממני, עלי שאתה מקבל ציון גבוה"
אליעז אמר לי "אני מקווה למה ירון הקצין מבחן שלי אמר שאם אני מקבל 80 ומעלה הוא משחרר אותי מפה תוך שבוע"
אמרתי לו "עלי שאתה מקבל מעל ל-80 יא גאון"
אליעז אמר לי "האחת של חיי איך הייתי שורד אם לא היית פה, אה?!" ונישק אותי
התנתקתי ממנו, אמרתי "סביר להניח שלא הייתה שורד"
הוא ענה לי "סתמי" והמשיך לנשק אותי