"בואי ילדה קטנה…" – פרק 20

בסיום השעה שלנו הוא סגר את המחברת שלו ואמר לי "נכון לעכשיו המצב שלך הוא בין הטובים פה, לדעתי את לא תצטרכי להיות פה הרבה זמן"
פרק 20:
שאלתי אותו בחיוך "יופי, אני יכולה ללכת?"
הפסיכיאטר אמר "את משוחררת לעזוב" ויצאתי מהחדר
חיכיתי ליד הדלת של קצין המבחן ירון סבג, ראיתי את הדלת נפתחת וישר באתי אל אליעז בשאלה "נו איך היה?"
הוא נבהל קצת בהתחלה כי הוא לא הבין מאיפה באתי וענה "משעמם, כמו תמיד"
תפחתי לו על הגב ואמרתי לו "טוב אני זזה לפסיכולוגית שלי, מה יש לך עכשיו?"
אליעז ענה "זמן חופשי, אני יוצא לריצה"
אמרתי לו "טוב תהנה" והלכתי לחדר של הפסיכולוגית

השעה עם הפסיכולוגית הייתה פחות או יותר כמו הפסיכיאטר רק שהפסיכולוגית הייתה יותר נחמדה, רגועה ונראה הרבה פחות מאיימת

בסיום השעה עם הפסיכולוגית הלכתי אל הכיתה שלי לפעילות הקבוצתית היומית שלנו
פתחתי את הדלת תוך כדי שאמרתי בחיוך "מה קורה אנשים?"
ראיתי שכולם כבר פה והמדריכה אמרה "בואי שבי איתנו"
ישבתי במקום שהיה פנוי שהוא היה בין ילד שנראה כמו איזה עבריין גנגסטר שאני דיי בטוחה שהוא מהמוסד לעבריינים צעירים, ובין הילדה שזרקה עלי כיסא בבוקר.
ברגע שהתיישבתי במקום הפנוי אליה לחשה לי באוזן "אני ממש מצטערת על היום בבוקר"
אמרתי לה בחיוך קטן כדי שלא תרגיש אשמה או משהו כזה כי תכלס היא לא אשמה במצב שלה "זה בסדר, זה קורה לכולם"
היא אמרה "לא לך"
שאלתי אותה לא מבינה "למה את חושבת שלי זה לא יקרה?"
היא ענתה לי "כי כולם פה יודעים שהמצב שלך הוא קל וזמני, הלוואי שהייתי כמוך, אף אחד לא רוצה להסתובב עם מישהי עם בעיות במוח"
אמרתי לה "אל תגידי על עצמך דברים כאלו, אין לך בעיות במוח זה בסך הכל שוני שלך שמבדיל אותך מאחרים, זה מה שיפה בעולם, כל אחד שונה מהשני ולכולם יש סודות"
היא אמרה לי בחיוך קטן "את ממש נחמדה את יודעת? דרך אגב אני אליה"
אמרתי לה עם חיוך קטן "שנאל"
המדריכה עשתה לנו הפעלת היכרות, כל אחד אמר את השם שלו, כמה משפטים על עצמו ואם הוא עבריין או חולה נפש, לאחר מכן שיחקנו 'נבר' עם שוקולד

בסוף ההפעלה הלכתי לכיתה של אליעז, כיתה י"א1 נכנסתי לכיתה, עמדתי ליד הדלת וראיתי את אליעז צוחק עם חברים שלו, אני לא יודעת למה אבל זה גרם לי לעלות חיוך קטן לראות אותו צוחק ככה.
המדריך שלהם אמר "אתם משוחררים"
כולם באו לצאת מהכיתה והילד הראשון שיצא צעק "אליעז חברה שלך פה"
אני ואליעז אמרנו לו ביחד "הוא/היא לא חבר/ה שלי"
כולם הכיתה אמרה בזמן שהם יצא מהכיתה "שקר!"
גלגלתי עיניים בדיוק כשאליעז בא אלי והוא רטן בי "את העיניים שלך תשאירי במקום"
אמרתי לו מתחכמת בחיוך "למה לי?"
אליעז נצמד אלי כאשר גבי צמוד לקיר, הביט בעיניי ואמר "לא חבל לגלג עיניים כאלו יפות?"
אמרתי לאליעז "מה יפה בהן? הן סתם מוזרות"
אליעז אמר לי "את צוחקת עלי נכון? העיניים של מדהימות, הן ירוקות, כחולות וחומות הכל ביחד, זה נדיר"
אמרתי לו "זה מכוער"
אליעז מלמל "אוי סתמי כבר" ונישק אותי, לא הזזתי אותו, זרמתי איתו, זה הרגיש לי נכון
המדריך זייף שיעול "אחמ..אחמ.." מהר התנתקתי מאליעז והמדריך אמר לנו "אכפת לכם לעשות את זה בחוץ? אני רוצה לנעול פה"
עניתי כאשר הסומק עלה על הלחיים שלי "כן כמובן" אני ואליעז הלכנו לחצר וישבנו על ספסל מעץ
אמרתי לאליעז "תן לשים ראש" נשכבתי על הספסל כאשר ראשי על רגליו של אליעז ושאלתי אותו "איך היה לך היום?"
הוא שיחק בשיערי וענה "משעמם רצח"
שאלתי אותו "מה לא היה לכם איזה משהו מעניין?"
אליעז אמר "לא סתם לאוהד היה איזה התקף שהוא נפל הרצפה והתחיל לרעוד ולהוציא ריר מהפה בקטע מלחיץ ומוריה התעצבנה על המורה שרצתה לרשום לה הפרעה כי היא דיברה אז היא הפכה את השולחן שלה ועוד שנייה החטיפה מכות למורה, היא עבריינית שברחה מבית יתומים" ואז הוא הוסיף "אבל לא היה איזה משהו מיוחד"
אמרתי בציניות "אה ממש לא, אתה יודעת בקטנה ככה אנשים מתחילים להעיף שולחנות ולרעוד על הרצפה"
אליעז צחק ואמר "הכי בקטנה"
הסתכלתי על האופק עד שהרגשתי תחושת עייפות ועיניי נעצמו.

-נקודת מבט של אליעז-
שנאל נרדמה על רגלי כאשר ישבנו על הספסל בחצר בזמן ששיחקתי בשיער החלק והארוך שלה, היא נראת כל כך רגועה, שקטה, עדינה ויפה,היא באמת בנאדם טוב ומדהים, סעמק מה אני אומר?! אני נשמע כמו איזה כוסית, יאלה היא סתם קטינה, מעצבנת ומציקה.
אינעל העולם על מי אני עובד, אני רוצה אותה, לא רוצה להשכיב אותה או להיות איתה לסטוץ, אני רוצה באמת להיות אותה כדי תמיד להיות שם בשבילה, סעמק אני פאקינג אוהב אותה.
אחרי איזה שעה של מחשבות שלי עם עצמי ראיתי שהשעה עכשיו 21:30 אז הערתי את שנאל, ליטפתי את שיערה בעדינות למה זאתי זה כמו בובת חרסינה ואמרתי לה "שנאל קומי, תתארגני ותלכי לישון במיטה"
היא ענתה לי בישנונית "אבל אני רוצה לישון"
אמרתי לה "רצון זה דבר טוב אבל עכשיו למיטה"
היא מלמלה "טוב טוב קמתי" התיישבה על הספסל והתמתחה
-נקודת מבט של שנאל-
אני ואליעז הלנו לבניין שלנו וכל אחד נכנס לחדרו, עשיתי את שיעורי הבית שקיבלנו ואחרי קצת יותר מחצי שעה סיימתי, הורדתי את האיפור, לקחתי תיק רחצה עם שמפו, מרכך, סבון גוף, סבון פנים, משחת שיניים, מברשת שיניים וקופסת משקפיים עם המשקפיים שלי, שמתי על כתפי מגבת, חזייה, תחתונים ופיג'מה ורודה ולבנה קצרה.
הלכתי למקלחות ולאחר שחיכיתי 40 דקות נכנסתי להתקלח, זה סיוט ההמתנה הזאת, הורדתי את עדשות המגע שלי, נכנסתי להתקלח והסתכלתי על מפרק ידי שחתכתי, שקלתי על לחתוך שוב אבל ראיתי כבר לאיזה צרות זה הכניס אותי אז ויתרתי, היבשתי את גופי בעזרת המגבת, התלבשתי, הרכבתי את משקפי, צחצחתי את השיניים וחזרתי לחדר.
שמתי את המגבת על המתלה שתתייבש, הוצאתי מתיק הרחצה את כל הדברים, סידרתי מערכת בתיק בית ספר, כיביתי את האור ונכנסתי למיטה לישון.

"שנאל קומי! תתעוררי מהר!" שמעתי את קולו של אליעז, פתחתי את עיניי וראיתי אותו רוכן מעלי כאשר הוא לבוש בבוקסר בלבד
שפשפתי את עיניי, הרגשתי שהן רטובות מדמעות ושאלתי אותו בקול ישנוני "מה? מה השעה?"
אליעז ענה לי "עוד מעט ארבע לפנות בוקר"
עיניי נפתחו לרווחה ושאלתי אותו "מה נראה לך שאתה מעיר אותי?"
אליעז אמר לי "את הערת אותי עם הצרחות שלך וברגע שהם הישמעו שאת צועקת מתוך שינה הם יבואו לך כדורים ואלוהים יודע איזה חומרים יש בכדורים האלו, כבר ראיתי מה זה עושה לאנשים ואני לא התפלא שזה סמים"