"בואי ילדה קטנה…" – פרק 19

עמדתי על שולחן של מישהו ואמרתי "טליה, אה אליה בבקשה תעזבי את הכיסא"
הנער שעמדתי על השולחן שלו תפס את רגלי, משך אותה ונפלתי על התחת על השולחן כאשר פני נמצאים מולו והוא אמר לי "מאיפה את מכירה את טליה?"
פרק 19:
אמרתי לו "אני מצטערת אני לא מכירה אותה"
הוא צעק עלי "אל תשקרי לי! איפה היא?! לאן היא ברחה?!"
פאק מה נסגר על המקום הזה?! עוד דמעה נפלה מעיני הימנית, התרחקתי ממנו לאט לאט, הוא הפיל את עצמו על הרצפה, החזיק את ראשו בין ידיו והתחיל להגיד כמו תקליט שבור
'היא עזבה אותי – טליה לא אוהבת אותי'
'היא עזבה אותי – טליה לא אוהבת אותי'
'היא עזבה אותי – טליה לא אוהבת אותי'
'היא עזבה אותי – טליה לא אוהבת אותי'
המשכתי ללכת אחורה ופתאום קלטתי את המשוגעת רצה לעברי עם הכיסא בידיים
פתאום נכנסו בפראות ארבעה גברים לבושים לבן, שני מהם תפסו אותה באגרסיביות רבה והשניים האחרים הרימו את הנער שנראה לי אובססיבי למישהי שקוראים לה טליה ויצאו איתם מהכיתה.
שאלתי או יותר נכון צעקתי על המורה "מה לעזאזל זה היה אמור להיות עכשיו?!"
המורה אמרה רגועה "שנאל תרגעי, הכל בסדר"
צעקתי עליה "מה בסדר מה?! ילד באובססיביות מפחידה כלפי ילדה שאמרתי כנראה את השם שלה ושלא נדבר על זאתי שנסת לרצוח אותי!"
אליעז נכנס מתנשף לכיתה כאשר הוא שואל "מה קורה פה?"
המורה איימה עלי "עוד צעקה אחת ואני קוראת להם שיבואו לקחת גם אותך"
אליעז התקדם אל המורה ואמר לה "תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב, ברגע הראשון שאני אשמע ששלחת אותם אל שנאל, ברגע הראשון שאני שומע שמישהו מהם נגע בה אני אישית אטפל בך, אני מובן?"
המורה אמרה "כן, אתה מובן. כיתה אתם משוחררים עד לשיעור הבא"
אליעז בא אלי ואמר לי "תסבירי לי מה הלך פה"
סיפרתי לו על אליה שקמה בפתאומיות והתחילה להיות אלימה, על שני הנערים שניסו לעצור אותה, על הכיסאות שזרקה עלי והילד שהפך להיות מוזר ברגע שאמרתי את השם טליה.
אליעז אמר "ואי ואי על השיעור הראשון בעיות? בדרך כלל זה בסוף הלימודים כשהם כבר עייפים או בלילה כשהם ישנים"
שאלתי את אליעז "מזה בדרך כלל? למה זה הולך להיות ככה קבוע?!"
אליעז עשה לי מבט מצטער ואמר לי "סורי"
נאנחתי בייאוש ושאלתי אותו "מה הם הולכים לעשות להם?"
אליעז אמר לי "זה תלוי ברמת חומרת ההתקף, זה או שנותנים לבלוע כדורים או שמחשמלים ובמצב הכי גרוע מרדימים ליומיים שלושה"
וואי וואי למה נכנסתי?! למה הסכמתי בכלל לבוא למקום הזה?!
שאלתי את אליעז "תגיד זה קורה הרבה ההתקפים האלו?"
אליעז ענה לי "אצלכם זה קורה כל הזמן וזה באמת קשה להתמודד איתכם אבל אצלנו ההתקף היחידי זה התקף עצבים גם זה קורה פעם במיליון שנה"
שאלתי אותו כלא מאמינה "מה אצלכם אצלנו?"
אליעז ענה לי "נוו את יודעת למה אני מתכוון"
עניתי לו "אה נכון שחכתי, אתה כולה עבריין אני חולת נפש" ויצאתי מהכיתה
אליעז הלך אחרי במסדרון "נו שנאל אני לא התכוונתי לזה ככה"
אמרתי לו תוך כדי שאני מגבירה את קצב ההליכה שלי "אה באמת? חבל כי זה כן היה נשמע ככה"
הוא תפס את ידי, הצמיד אותי לקיר כדי שאני לא יוכל לברוח, החזיק את ראשי בשתי ידיו הגדולות ואמר "אני מצטער שנאל אוקיי? שנינו יודעים שאת לא חולת נפש ואת האחרונה שתהיה פסיכופאטית, אני נשבע לך שלא התכוונתי לזה ככה, את ממש לא כמוהם" ואז הוא הוסיף "אז את סולחת לי?"
הנהנתי לחיוב את ראשי
אליעז שאל שוב "אבל באמת סולחת לא סתם נכון?"
גיחכתי ואמרתי לו "סולחת, סולחת באמת"
אליעז אמר לי בחיוך "טוב צרפתייה שלי"
שאלתי אותו בחיוך משלבת ידיים "וממתי בדיוק אני שלך?"
אליעז ענה לי בחיוך "תמיד היית שלי קטנטונת" נתן לי נשיקה קטנה בפה והלך לכיתה שלו
אוח, הוא ילד כזה מעצבן, חוצפן וערס אבל למה הוא חייב להיות גם כזה חמוד, מצחיק, כיפי וחתיך? אוף זה מעצבן אותי אבל אני עדיין מחייכת כמו מטומטמת.

בשעה 15:00 בול ברגע שנגמרו הלימודים אליעז בא לכיתה שלי כדי להיות הליווי הצמוד שלי בשביל שאני לא אצטרך להיות חשופה לסיטואציות לא נעימות, היו לעוד 2 ילדים בכיתה שלי היום התקפים, אחד בן והשנייה בת אבל הם היו יותר קלים מהמשוגעת והאובססיבי בבוקר.

אני ואליעז הלכנו לבניין שלנו, בניין 'מקדמיה', שמנו את תיקי הבית ספר בחדרים שלנו והלכנו וארוחת הצהריים.
אני שמתי בצלחת, ירך עוף ותפוחי אדמה שהיו בתנור וקצת אורז שהוסיפו לו כורכום ונהיה צהוב. ולעומתי אליעז העמיס כמויות לא נורמאליות של אוכל, הייתה לו על הצלחת הר של אוכל, שיהיה בריא אלוהים יודע איך הוא יצליח לאכול את כל זה.
התיישבנו ליד שולחן לאכול אחד מול השנייה
אכלתי בקושי חצי מהאוכל ונסתמתי, זהו אני שבעה רצח, הסתכלתי על אליעז וראיתי שהוא כבר עוד שנייה סיים לאכול את ההר אוכל שהיה לו בצלחת
אליעז ראה שאני מסתכלת עליו ושאל אותי "למה את לא אוכלת?"
עניתי לו "זהו שבעתי"
אליעז אמר "מזה שבעתי? ציפור אוכלת יותר ממך, יאלה תגמרי את השתי פירורים וחצי ששמת בצלחת"
הסתכלתי על הצלחת ורק מהמחשבה על לאכול עוד הבטן שלי התפוצצה, הזזתי את הצלחת ואמרתי "אני לא יכולה לאכול עוד"
אליעז קם ממקומו, התיישבי לידי, העמיס על המזלג אוכל ואמר לי "פתחי את הפה"
סגרתי את הפה שלי והנעתי את ראשי לשלילה
אליעז הושיב אותי עליו, פתח עם ידו את הפה שלי והתחיל להאכיל אותי..
בנגלה החמישית שהוא העמיס אוכל על המזלג אמרתי לו "די די אליעז כבר כואבת לי הבטן"
אליעז אמר "טוב אבל בפעם הבאה אני לא מוותר לך, תראי אותך את עוד שנייה נעלמת לי פה"
אמרתי לו "חה מצחיק"
אליעז אמר בחיוך "נכון מצחיק?"
צחקתי ואמרתי לו "אתה אידיוט"
הוא אמר "אידיוט חמוד"
תיקנתי אותו "אידיוט מפגר"
הוא אמר "אוח את פשוט נשמה טהורה" ותפס לי את האף
אמרתי לו תוך כדי שהזזתי לו את היד "איה עשית לי כואב באף"
אליעז אמר "לא נורא את תחיי עם זה"
אמרתי לו "לא אני לא"
אליעז שאל "וואלה?"
עניתי לו "וואלה"
ובדיוק היה לי צלצול תזכורת בפלאפון לפגישה שלי עם הפסיכיאטר
אמרתי לאליעז "אוי יש לי פגישה עם פסיכיאטר עכשיו"
אליעז שאל אותי "מה השעה עכשיו?"
עניתי לו "16:00"
אליעז יצר אגרוף בידו, הסתכל על השולחן ואמר "אוי שיט יש לי עכשיו פגישה עם הקצין מבחן שלי ירון סבג, אני שונא את הבנאדם הזה"
לקחתי את ידו, שחררתי את אגרופו, הפניתי את ראשו כלפי עם ידי ושאלתי אותי "היי אל תתעצבן בגללו ככה, מה הוא עשה לך שאני שונא אותו?"
אליעז הניח את ידו על רגלי, עם ידו השנייה שיחק בשיערי ואמר "בגללו אני כאן, הייתי אמור להיות רק במעצר בית איזו תקופה אבל הוא פתאום הכניס את כל העברות הקודמות שלי לתיק הזה ואמר שאני מדרדר אז השופט הכניס אותי למקום המזדיין הזה"
ניסיתי למצוא משהו שיכול ועודד ואמרתי עם חיוך קטן "טוב לא נורא, לפחות עכשיו בזכות השופט אני לא פה לבד"
הוא צחק ואמר לי "זהו עכשיו רק בגלל זה היה שווה לבוא לפה"
שאלתי אותו כשאני כולי מתלהבת "נכון?!"
אליעז אמר "אה… לא" וחייך
נתתי לו מכה בכתף ואמרתי לו "אוי תפסיק לבאס אותי" קמתי ממנו ואמרתי "יאלה בוא יש אנשים שמחכים לנו"
אליעז נעמד מולי, אמר "שיחכו" והתקרב לנשק אותי
זזתי ואמרתי "אין זמן לזה עכשיו יאלה בוא"
ומשכתי אותו למסדרון של הפגישות ששם יש את כל החדרים של הפסיכיאטרים/ פסיכולוגים/ קציני מבחן/ וכו'…
הגעתנו לחדר של הפסיכיאטר שלי וראיתי שעל הדלת ממול כתוב 'קצין מבחן-ירון סבג' אליעז אמר לי "ביי חיים" נתן לי נשיקה בלחי ונכנסתי לחדר
פתחתי את הדלת והצצתי על אליעז כי הייתה לי תחושה כזאת שהוא לא הלך לקצין מבחן שלו, ראיתי אותו עומד מול הדלת מתלבט אם להיכנס או לא ובסוף הוא בא ללכת אבל אמרתי לו "הוא מחכה לך"
הוא הסתכל עלי, ואמר "אוף את מעצבנת אחושרמוטה"
אמרתי לו עם חיוך ציני "תודה גם אני אוהבת אותך" והוא נכנס לקצין מבחן שלו
נכנסתי לחדר ואמרתי לאיש המבוגר שנראה בשנות ה60 לחייו "צהריים טובים"
הפסיכיאטר בירך אותי בחזרה "צהריים טובים יקירה"
דיברנו, סיפרתי לו קצת על עצמי, על זה שעברתי לישראל לא מזמן מצרפת, איך עבר לי היום ועוד כל מיני דברים אבל לא סיפרתי לו על הלילות שלי, והוא בינתיים כתב מה שבא לו במחברת שלו. קיצר זאת הייתה שעה של בזבוז מוחלט של זמן.
בסיום השעה שלנו הוא סגר את המחברת שלו ואמר לי "נכון לעכשיו המצב שלך הוא בין הטובים פה, לדעתי את לא תצטרכי להיות פה הרבה זמן"