"בואי ילדה קטנה…" – פרק 11

שמתי את הזרוע שלי על החזה שלו, נשענתי עליו ואמרתי "אתה הילד עם הכי הרבה אהבה עצמית שראיתי"
הוא אמר בחיוך "את עוד לא ראית כלום"
פרק 11:
אני "וואלה?"
הנער "וואלה"
חזרתי לשכב לידו ואמרתי "אתה יודע, אתה נראה ממש מוכר לי"
הנער "ת'אמת גם את נראת מוכרת אחושרמוטה, אני מצטער שאני שואל אבל יש מצב ששכבנו מתישהו בזמן האחרון?"
אני "הייתי בשבועיים האחרונים ליד קריית שמונה?"
הוא שאל עם פרצוף לא מבין "לא הייתי בקריית שמונה כבר שנים, למה?"
אני "אז לא שכבנו"
הנער "אבל לא הבנתי מה הקשר לקריית שמונה?"
אני "יש קשר ועכשיו אם לא אכפת לך אני רוצה לישון"
הנער "אוקיי ואני מפריע לך?"
אני "אמ.. אם לא שמת לב זאת המיטה שלי"
הנער "כן אני יודע, לילה טוב" הוא התהפך כך שהגב שלו נמצא מולי ועצם עיניים.
אוח ילד מעצבן שלא מבין רמזים -.- הפינתי את גבי אל גבו, עצמתי עיניים ונרדמתי.

ישבתי על המיטה המיושנת והלא נוחה בעליל וכרגיל המתנתי שיכניסו את הזיון הבא, פתאום נכנס בפרעות איש גדול, בריון מפחיד עם קעקועים, שרירים בכמויות מלחיצות וצלקת לאורך המצח שחוצה לו את הגבה הימנית. הוא לא כמו שאר הגברים שהיו פה, הוא ממש מלחיץ ומפחיד אותי, התרחקתי ממנו עד שנתקעתי בקיר מאחורי.
הוא העיף אותי באגרסיביות על המיטה, קשר לי את הידיים אל ראש המיטה, את הרגליים לקצבות המיטה, גזר לי את הבגדים ובזמן שהוא גזר לי את המכנס הקצר שהייתי איתו שמרוב שהוא קצר אני לא יכולה אפילו לקרוא לו מכנס הוא פצע אותי עם המספריים ליד המותן.
לא ידעתי מה הולך לקרות עכשיו אבל פחדתי כמו שלא פחדתי בחיים, אפילו כשחטפו אותי בהתחלה לא פחדתי כמו עכשיו, אני יודעת שאף אחד פה בחיים לא יציל אותי אבל עדיף לנסות כי אין לי כבר מה להפסיד, צרחתי הכי חזק שאני יכולה..

הרגשתי שמישהו מלטף את שערי ואומר לי "היי קטנטונת קומי, קומי!"
פתחתי את עיניי בבהלה וראיתי את הנער מאתמול מעלי, הוא ליטף את שיערי ואמר "זה רק חלום, את בטוחה עכשיו"
חיבקתי אותו חזק חזק והדמעות החלו לצאת, הוא חיבק אותי בחזרה ואמר "זה היה רק חלום"
התנתקתי מהחיבוק ואמרתי לו חנוקה מדמעות "זה לא חלום זה זיכרון" בזמן שנגעתי בחתך מהמספריים
הוא שאל אותי "על מה את מדברת? אני לא מבין מה קרה לך שאת ככה"
עניתי לו "אני.. אמ…אה…" בלעתי את רוקי בכבדות ואמרתי "אני לא רוצה לדבר על זה"
הנער הזיז חתיכת שיער שנפלה על פני מאחורי אוזני ושאל "יש מישהו שיודע מה קרה לך?"
השפלתי את ראשי ואמרתי "לא"
הנער "אני חושב שאם תספרי את זה למישהו זה יכול להקל עליך"
ופתאום נכנסה האחות ושאלה את הנער "אתה אליעז בוזגלו?"
הנער ענה בגאווה "האחד והיחיד"
האחות אמרה "אנחנו משחררים אותך עוד יומיים ובבקשה תפסיק להידקר כי זאת כבר הפעם השלישית שלך פה על דקירה"
אליעז "טוב אבל רק בגלל שביקשת יפה" והאחות יצאה מהחדר
ניסיתי להיזכר מאיפה הוא מוכר לי, וגם השם הזה, 'אליעז', נשמע לי ממש מוכר…
אמרתי בהתלהבות "נזכרתי!"
אליעז שאל "במה נזכרת?"
עניתי לו בהתלהבות "נזכרתי מאיפה אני מזהה אותך, אתה אחד החברים המפגרים של נתנאל"
אליעז "מה הקשר שלך לצרפתי הזה?"
באתי לענות אבל בדיוק נכנסו לחדר שני שוטרים ואמרו "שנאל ורוסו את מזומנת לחקירה וברגע זה את באה איתנו לתחנה"
אליעז היה נראה דיי המום אני רק לא בטוחה למה, בגלל זה שאני אחותו של נתנאל או בגלל שאני מזומנת לחקירה או שניהם
רגע מה חקירה?! שאלתי אותם או יותר נכון תקפתי אותם בשאלות "מה חקירה?! על מה?! מה עשיתי?!"
אליעז שאל "את פאקינג אחות של נתנאל? הוא הריץ אותנו שבועיים בכל ישראל למצוא אותך"
עניתי לאליעז "כן" וישר שאלתי את השוטרים "נוו למה אני צריכה לעבור חקירה?"
אחד השוטרים אמר "כדי להבין למה נעדרת למשך שבועיים שלמים"
ואז חשבתי רגע על מה שאליעז אמר ושאלתי "רגע מה?! חיפשתם אותי? ואיך בדיוק חיפשת אותי אם אתה אפילו לא מצליח לזהות אותי?"
אליעז אמר עצבני "כי חיפשנו אותך בזוגות ואני הייתי עם נתנאל אז אני דיי בטוח שהוא היה מזהה אותך, תגידי איפה היית בכלל? מה קרה, החלטת פתאום שבא לך לברוח מהבית לשבועיים כדי לבלות?"
צעקתי על אליעז "תגיד לי מה אתה מפגר?! יודע מה אל תענה לי על זה אפילו כי אתה בפרוש מפגר! באמת נראה לך שברחתי מהבית ושהלכתי לבלות? בוא תנסה יותר בכיוון של חטפו אותי והייתי צריכה למיין סמים ולעבוד בזנות!!" ובדיוק ראיתי את נתנאל עומד בכניסה, ישר סתמתי את הפה שלי עם היד, פאק אני לא מאמינה איזה דפוקה אני שאמרתי את כל זה.