בדרך לאהבה – פרק 4

אני לא יודע אם זה כי התרגלתי או כי זה סתם ממכר, אבל אני אוהב ריח של זיעה. אני מסוגל לקחת את החולצה המסריחה שלי אחרי אימון ולהסניף, רק בגלל שהריח הזה משגע אותי. אני יודע שזה אמור להסריח, אבל אני מרגיש להיפך: זה מעלה בי את ההרגשה של להיות על המגרש, הכדור, הדשא הלח, הירוק בעיניים. זה מעלה בי תחושות טובות, כל הריח הזה של הזיעה. זה למה לא אהבתי להתקלח ולהרוס את זה, אבל כשאמא פקדה עלי פקודה, הפקודה הייתה צריכה להתבצע אחרת הייתי מסתבך בצרות צרורות.
את המדים זרקתי לכביסה ונכנסתי למקלחת. אם זה היה תלוי בי, לא הייתי חופף, אבל אמא שלי הייתה דקדקנית. היא הייתה עוד שולחת אותי למקלחת שנייה ומכריחה אותי לחפוף.
אחרי המקלחת יצאתי לעבר החדר שלי בכוונה לישון, כי הייתי עייף מהאימון.
"הו, לא," היא קראה מהחדר שלה.
"מה?"
"אני יודעת שאתה רוצה ללכת לישון, אבל אתה עכשיו תעשה את שיעורי הבית שלך."
"עשיתי אותם," שיקרתי.
"אני שומעת בקול שלך שאתה משקר," היא קראה. "עשה אותם מיד!"
נאנחתי ופתחתי את התיק שלי כדי לעשות את שיעורי הבית.
אחרי שעתיים בערך סיימתי את הכל, נאנחתי ונכנסתי למיטה שלי.
"לילה טוב," לחשתי לעצמי.
…
השעון צלצל בבוקר, ואני קמתי לעוד יום בבית הספר, וזה לא עמד להיות טוב ממש.
דחפתי כמה ספרים לתיק באקראיות ויצאתי לעבר תחנת האוטובוס.
תחנת האוטובוס הייתה מורכבת ממלבן עץ גדול שעליו גג וספסל ארוך בצבע חום כהה.
כשהגעתי, ראיתי בתחנה את זואי, בחורה עם שיער בלונדיני ארוך גולש ותמיד הולכת עם מותגי אופנה, בעיקר עם ג'ינסים יקרים מאוד במחירים מטורפים, אבל לפעמים היא גם מתפשרת על משהו שקנתה באיזה סייל. היינו ביחד באותה הכיתה ביסודי.
"היי, לוק," היא אמרה לי.
"היי," עניתי לה.
"אתה יודע, כל הספורט הזה שאתה עושה, זה הופך אותך למה זה חתיך," היא אמרה.
"תודה," אמרתי.
היא כנראה ממש התייאשה מזה שאני עדיין לא מבין את הרמז.
"אתה הולך ביום שבת למסיבה של ג'וש?" היא שאלה.
"ברור," אמרתי.
"מגניב," היא אמרה וחיכתה כמה שניות עד שנפל לי האסימון.
"רו-רוצה ללכת לשם ביחד?" שאלתי.
"כן!" היא קראה. "וואי, אני חייבת להעלות תמונה לאינסטגרם!"
היא לקחה את האייפון שלה וצילמה תמונה שלי.
"רגע, מה?" שאלתי.
"שיואו! קאטי ממש תקנא בי!" היא קראה.
אני העדפתי להתעלם מזה.
זה היה קבוע מבחינתי. תמיד היו בנות שהתחילו איתי, אבל במקום לזרום עם זה ולהגיע איתן לבסיס שני כמו שעשיתי תמיד, החלטתי השנה שאני מוצא משהי רצינית. לא משהי שתרצה אותי רק בגלל איך שאני נראה, אלא משהי שתעז להסתכל אל מה שיש בתוכי. טוב, כשהייתי בכיתה יב' לא ממש הבנתי את זה. זה ישב לי בתת מודע, אבל זה עמד לפרוץ ממני החוצה.
האוטובוס הגיע ואני עליתי עליו, מוכן לעוד יום משעמם.
…
"אני אבקש מכם היום להתחלק לזוגות," אמר המורה לכימיה.
כשהתכוונתי לשבת ליד בן (כי סטיוארט היה עסוק מידי במלודי), המורה מיד עצר אותי.
"הו, לא, אתה היום ליד דיוויס," הוא אמר.
"אני לא רוצה להיות בן הזוג שלו!" מחה דיוויס.
"אבל חשבתי שאתה אוהב בני זוג גברים, הומו," סיננתי לו.
"שתוק!" הוא קרא.
"לוק, מספיק!" קרא המורה.
"מה עשיתי?" שאלתי.
"מספיק!" הוא קרא.
"אני אהיה איתו," אמרה זואי, והתיישבה לידי.
"היי," אמרתי לה.
"היי," היא ענתה לי.
חייכתי אליה.
"יש לך עיניים יפות," היא אמרה לי.
"תודה," אמרתי לה.
"אז מה אמורים לעשות?" היא שאלה.
"אין לי מושג," אמרתי.
"אה…" היא מלמלה.
"גם לך יש עיניים יפות," אמרתי לה.
"תודה," היא אמרה וחייכה חיוך שקצת היה נראה לי מזויף.
כבר באותו הרגע הרגשתי את חוסר המשיכה שלי אליה, כך שרציתי לעצור עם זה מיד. רציתי למצוא את האחת, ועם כל אחת שלא באמת הייתה האחת שלי – טוב, זה פשוט האט אותי, אבל לא העזתי לומר לה שום דבר. החלטתי שאני פשוט אתן לזה לזרום ואני אראה לאן אני מגיע.