בדרך לאהבה – פרק 2

סטיוארט השוויץ בפנינו באותו יום על החברה החדשה שלו: יפה, עם תא מטען יפה ובגדים מינימאליים. הוא כינה אותה כוסית. את האמת, גם היא לא ממש מצאה חן בעייני. היה לי קשה להבין למה החברים שלי רואים את הבחורות כמו חפץ יפה. אומנם לא העזתי להודות בזה בפני החברים שלי, אבל אני דמיינתי את עצמי תמיד עם בחורה נחמדה, שכשאני אחזור ממשחקים תעודד אותי. אחרי הפסדים תגיד שהקבוצה השנייה רימו ושהשופט הוא בן של מוכרת מזון. משהי שלא צריכה להיות יפה. סתם משהי עם לב טוב.
אז במהלך ארוחת הצהריים בקפיטריה הגדולה, סטיוארט והחברה החדשה שלו – מלודי התמזמזו על הספסל בלי הפסקה. באיזשהו שלב קצת ריר נזל מהפיות שלהם, מה שגרם לי להיגעל.
"מה הקטע, לוק?" שאל אותי בן.
"תסתכל על כל הרוק… יאכס," אמרתי. "אני אוהב רוק רק באוזניות שלי."
"ולמה לא במערכת הסטריאו?"
"מערכת סטריאו?"
"כמו במסיבות."
"אה, נכון, המסיבה," אמרתי.
"כן," הוא אמר.
שכחתי לגמרי מהמסיבה.
באותו יום שבת הייתה מסיבה בבית של ג'וש כי ההורים שלו היו בטיול לשבדיה ואחותו הקטנה הלכה לישון באותו הערב אצל חברה שלה, אז היה לו בית ריק.
"יהיה אדיר," אמרתי.
"לגמרי, אחי," הוא אמר.
מלודי וסטיוארט המשיכו להעביר זה לזה חיידקים בזמן שדיברנו.
"אז מה, סטואי, אתה מתכנן להתנתק בקרוב?" שאל בן.
הוא שיחרר את מלודי מהנשיקה הלוהטת שלהם.
"אחי," הוא ענה לו. "שתוק."
הם חזרו להתנשק.
"אני אומר שתוך שבוע הם נפרדים," לחש לי בן באוזן.
"אני אומר שהם ייפרדו במסיבה," לחשתי לו בחזרה.
בן גיחך.
"אז תגיד, אחי, אתה בא היום למגרש?" שאלתי את סטיוארט.
"הא?" הוא שאל. "לא."
"מה קרה?"
"אני ומלודי הולכים היום לחוף הים עם בירות," הוא אמר, והביט למלודי בעיניים. "נראה מה יקרה."
"קחו קונדום," מלמלתי.
"אחי!" מחה סטיוארט.
"לא אכפת לי," היא אמרה. "אני הייתי מביאה לך אחד בכל מקרה."
אני בהיתי בה במבט המום.
"אתה בתול, הא, לוק?" שאלה מלודי.
"למה, את לא?" שאלתי.
"אויש, לוק, אתה כזה חנון," אמר סטיוארט.
"לא נכון!" אמרתי. "אני לא בתול!"
"כן, ברור," אמר סטיוארט והוא ובן גיחכו.
"יופי," אמרתי.
סטיוארט ומלודי חזרו להיות גוש מתנשק אחד.
קרייג נכנס גם הוא, אז קמתי והלכתי אליו.
"היי, קרייג," אמרתי.
"כן?" הוא שאל, מסיט את המבט שלו מהאוכל שהיה על הדלפק.
"מתאמנים היום?"
"כן, בטח," הוא אמר.
"בשעה ארבע?"
"ארבע וחצי ככה על המגרש?" הוא שאל.
"אוקיי," הסכמתי.
"יופי," הוא אמר, ואז פנה לזו שהגישה את המזון. "אפשר בבקשה מהספגטי?"
אני חזרתי בחזרה לשולחן שלי. סטיוארט ומלודי כבר הלכו משם וחלק אחר מהחברים שלי ישב שם, ובאותו הרגע אני הבנתי שאני צריך למצוא משהי… דחוף…