בגללו (פרק 2)

בפרק הקודם:
ביקשתי את הכסף שלי שאוכל לעזוב כמה שיותר מהר, אבל הוא ענה "את לא הולכת לשום מקום!!".

פרק 2:

שאלתי אותו למה הוא מתכוון, ביצעתי את העבודה בדיוק כפי שביקש, והוא אמר "אני לא אסתכן בכך שתחשפי אותנו, את נשארת אתו כלואה אצלנו ונקבל כופר גדול יותר".
הוא הושיב אותי ואת אדם הרדום בחדר קטן עם מנורה שבקושי עובדת, ברז חלוד ותא שירותים אחד, שווילונות כיסו אותו, האמבטיה הייתה ללא וילונות ככה שאם אחד מאיתנו יצטרך להתקלח השני יצטרך להסתובב. על הרצפה היו שני מזרנים, על אחד מהם היו סדינים ועל השני לא.
על הדלת היו 4 מנעולים, והחלונות היו נעולים עם סורגים והתריסים למטה, כך שלא היה לנו אור שמש מבחוץ.
ריימונד נעל אותי ואת אדם בחדר ההוא ולא היה טעם להילחם על החופש שלנו, כי לשני הבריונים שלו היה נשק ואדם נראה כמו אדם חצי מת.
לאחר 5 שעות, אדם התעורר לגמרי והתחיל לשאול אותי "איפה אנחנו? מי את? מה קורה פה?" , כמובן שהייתי צריכה להסביר לו את הכל ולא היה טעם להשמיט את האמת כי לא אכפת לי כבר מה הוא יחשוב עליי.
ואז הוא אמר "תני לי להבין, חטפת אותי, אף אחד לא שם לב, הסעת אותי למקום נטוש באמצע המדבר, והכריחו אותך להיות כלואה איתי?"
עניתי לו שכן ובאותו הרגע נכנס ריימונד לחדר עם שני שומרי הראש שלו ואמר "טוב תנו לי להסביר לכם את הכללים שלכם בשהות פה. הכלל הראשון, בלי לנסות לברוח!! כי אנחנו נמצא אתכם ואתם תמותו. כלל שני, אתם תקבלו כל יום את הארוחות שלכם ולא תבקשו עוד, והכלל האחרון, מדי פעם נוציא אתכם להסתובב מסביב לבקתה עם השומרים שלכם, אם תנסו לצעוק למישהו או אפילו לרמוז על מה שקורה פה…. אתם תסכנו את החיים שלכם ושל השכנים. שהייה טובה!" הוא אמר ויצא מהחדר.
אדם הסתכל בי בעיניים עצובות… כמעט ריחמתי עליו אבל עבודה זו עבודה.. ואני חייבת להישאר מפוקסת בשביל להישאר בחיים.
אדם ואני לא דיברנו במיוחד… התביישתי לדבר איתו אחרי שגיליתי לו איך הגיע למצב שהוא נמצא בו עכשיו. הוצאתי מהכיס שלי מסטיק ששמרתי ממקודם והצעתי לאדם אחד, הוא הגיב "יש גם שם סם הרדמה?" והחזרתי את הערימה לכיס. כמובן שגם חיפשתי את הפלאפון שלי, אבל כמובן שריימונד רוקן אותנו מאפשרות להתקשר למשטרה.
אז שאלתי את אדם, בלית ברירה, כי לא היה מה לעשות, איך זה כשיש חיים מושלמים.
ואדם ענה "החיים שלי לא מושלמים…בגלל זה חטפתם אותי? בגלל שאתם חושבים שהחיים שלי מושלמים?"
ואז עניתי לו , שאני לא יודעת למה בדיוק חטפו אותו אבל אני משערת שזה בגלל הכופר שיבקשו עליו, בכל מצב אמרתי לו שיש לו חיים שהרבה היו מבקשים, הורים טובים, חברה יפה ומושלמת, כסף, חכמה, ומראה טוב ואתלטי.
הוא אמר "אני מודה שיש לי הורים שכל אחד היה רוצה, שנולדתי למשפחה עשירה ושאף פעם לא היה חסר לי כלום, מראה שבו אני משקיע בשביל לשמר, וחכמה שללא ההשכלה שרכשתי באוניברסיטה, לא הייתה לי, אבל זה לא הכל בחיים".
אני חושבת לעצמי, מדוע הוא לא הזכיר את החברה המושלמת שלו? היא דוגמנית איטלקייה, מדוע הוא לא מתרברב בה? ואז שאלתי אותו ומה עם החברה המושלמת שלך?
והוא ענה "אני מעדיף לא לדבר עליה" והשמיט את מבטו לרצפה.
עניתי לו שיש לי זמן לשמוע והוא גיחך.
הוא אמר "אני לא הכי בקשר אתה, בשביל לשמור על החזות שלי, אבא שלי אומר לי לצאת אתה, אבל כל פעם שאנחנו מנסים לנהל שיחה היא ישר מתחילה לדבר על עצמה, ועל מה שהיא רוצה שאקנה לה".
הייתי בשוק. החברה שלו הופיעה כבר בטלוויזיה וסיפרה שאת כל כספה היא תורמת לנזקקים, וכאשר ראיתי את פרצופה ישר האמנתי לה.
ואז יוצא לי לחשוב מה היה קורה אם אני הייתי במקומה, כמה מזל היה לי אם היה לי חבר כמו אדם.. נראה טוב, חכם, שישמור על מצבי הכלכלי בטוח.
אבל אני צריכה לעבוד בשביל הכסף שלי.
לאחר חמש דקות, נכנס ריימונד לחדר ומודיע שהוציא הודעה אנונימית לתקשורת שנחטפנו, שם הוא מבקש מאביו של אדם 600,000 דולר בשבילו ועוד 30,000 בשבילי.
חשבתי לעצמי, למה שישלם עליי, הוא לא מכיר אותי, וכשיגלה שאני זו שסחבה את הבן שלו לשם, הוא רק ירצה לכלוא אותי.
אדם אז אומר לי ברוגע "אל תדאגי הוא ישלם את זה, גם עלייך. אבא שלי הוא האדם הכי נדיב שאני מכיר".
אני מתחילה לחשוש, מדוע הוא נחמד אליי, ועוד אחרי מה שחושב שעשיתי לו.
אחד השומרים זורק לנו שני פרוסות לחם עם גבינה, אחת לכל אחד, ואנחנו אוכלים והולכים לישון רעבים.
שנינו שוכבים על המזרנים והולכים לישון וכך היה כל השבוע, דיברנו והתחברנו וסיפרתי לו הרבה עליי והוא סיפר לי הרבה עליו, עד שריימונד נכנס לחדר ומודיע, "אבא שלך לא מוכן לשלם את הסכום, הוא שכר בלש פרטי, אני הולך להוציא לתקשורת שאחד מכם ימות בקרוב מאוד אם לא ישולם הסכום".
התחלתי לבכות, ואדם חיבק אותי חזק חזק.
ואז….
המשך בפרק הבא